נזר הקודש - מנחות פא

גמרא אמר יהודה ברי' דר"ח מ"ט דר"ש אמר קרא קודש קדשים היא כחטאת וכאשם, בא לעובדה ביד עובדה בחטאת בימין בכלי עובדה בשמאל כאשם, והיינו דלהכי מכשר ר' שמעון שלא בכ"ש, מטעם שיכול לעבוד ביד לחודיא בלא כלי, וממילא לא בעי כ"ש, ולכן תיכף כשקמץ בידו את הקומץ דהיינו ביד ימין שלו יכול הוא להעלהו ולהקטירו כן על המזבח, ורבי ינאי אמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו בהמינו וכו' ביאור הדבר דלר' ינאי לאחר קמיצה אין הבדל בין ימין לשמאל, אבל ע"כ סבר ר' ינאי ג"כ דסגי בקמיצה שבעשרון, ובא להוסיף דיכול לעבוד גם בשמאל ולא בעי עוד כ"ש, וגם ימין לא בעי, ורנב"י אמר הכל מודים בקומץ שטעון קידוש, - ביאור דבריו דגם ר' שמעון מודה דהקומץ טעון קידוש בכ"ש, ורק העלאה והקטרה שפיר דמי גם ביד, - אבל רבנן ע"כ סברי דטעון כ"ש עד ההקטרה, ולכאורה יש להוכיח כרנב"י מריש פר"ק דלא פליג ר' שמעון בקבלה דמנחות דאפשר לבטלה אם בא לעבוד ביד ימין, וכבר עמדו בזה שם בתוס' ד"ה שחיטה, אבל לרנב"י ניחא דגם ר"ש מודה דבעי קבלה, וזהו כוונת מרן הגרע"א ז"ל בגיוה"ש, - ובאמת תמוה טובא על יהודה ברי' דר"ח ור' ינאי מהמשנה דריש מסכת מדלא פליג ר"ש בקבלה דמנחות, והיא קושיות התוס' לעיל, גם תמוה מדוע כתבו התוס' בלשון תימא קצת אשר לכאורה קושיא גדולה היא, - עי' מה שכתבנו לעיל בריש המסכת. - ונראה דאפשר לומר דסברי יהודה ברי' דר"ח ור' ינאי אליבא דר' שמעון דקבלה גם קודם קמיצה נחשבה לקבלה, וכמו שמצינו דמהני קבלה גם קודם גמר השחיטה, כמבואר בתוס' זבחים ק"י, וכבר ביארנו בזה בספרנו נזר הקודש בסוגיא דזבחים ק"ד, ה"נ מהני קבלה בכלי שרת קודם קמיצה שהיא במקום שחיטה בקרבן, וא"כ ע"כ יש קבלה במנחות, וזה אי אפשר לבטל, כמו שכתבנו לעיל. הקטר חלבים ואברים בין בימין בין בשמאל כשרים וכו' ומשני לצדדין קתני וכו' יעוי"ש, ופירש"י דהך ברייתא ע"כ ר' שמעון, דהא מכשיר אף שלא בכלי שרת, - ומספקא להתוס' אם רבנן מודו בהקטר חלבים ואברים דכשר בשמאל, - והנה לרש"י בזבחים כ"ד בד"ה המעכב כפרה, משמע דה"ה הקטר אברים כיון דלא מעכבו כפרה, ולפירש"י לעיל י' דפירש הולכה דאפשר לבטלה משמע אבל הקטרה שאני כיון דכשהם בעין לפנינו אי אפשר לבטלה, אבל עכ"פ יוצא מזה דלרבנן בדבר המעכב כפרה בעי כלי שרת וימין דוקא. והנה מזה יש לתמוה על הרמב"ם שפסק בפר"ב מפסוה"מ הכ"ד וז"ל האימורין ואברי העולה והקמצים והלבונה ומנחות הנשרפות אחר שנתקדשו בכ"ש אם זרק אחד מכל אלו על גבי האישים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל הרי אלו כשרים עכ"ל, ותמוה טובא הלא זהו אליבא דר' שמעון, אבל אליבא דרבנן פשיטא דבעי כ"ש ובימין דוקא, - וכבר העיר בזה הלח"מ, יעוי"ש, -- ומה שכתב שם דדעת הרמב"ם דבדיעבד כשר תמוה טובא דזהו נגד הסוגיא דידן, ועוד דבהדיא כתב הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ ה"ו וז"ל היתה המנחה שלא בכ"ש, או שהיתה קומצה שלא בכ"ש, או שהעלהו על המזבח שלא בכ"ש וכו' פסולה, ומצאתי בקרן אורה שהעיר בזה, סו"ד דברי הרמב"ם תמוה טובא. ונראה דבאמת פסק הרמב"ם כרבנן דר"ש, וכדבריו בפרי"א מפסוה"מ ה"ו וכמו"ש מרן שם דפסק כחכמים, אמנם במה שפסק בפר"ד מה' פסוה"מ הכ"ד דבזרק אחד מכל אלו כשרים, כוונתו מטעם אם עלה לא ירד, והיינו דפסק הרמב"ם דבאופן שנתקדשו בכ"ש שוב אמרינן אם עלה לא ירד, דדוקא בשלא נתקדש הקומץ בכ"ש אז אמרינן דגם אם עלה ירד כמבואר בפר"ג מפסוה"מ ה"ח, אבל בקומץ אחר שנתקדש בכ"ש, אז הדין דאם עלה לא ירד, וזהו שכתב הרמב"ם האימורין וכו' והקמצין וכו' אחר שנתקדשו בכ"ש אם זרק אחד מכל אלו על גבי האישים בין ביד בין בכלי וכו' הרי אלו כשרים, ולזה מדייק וכתב על גבי האישים, דהיינו ראשו של מזבח, שזהו הדין לענין אם עלה שלא ירד, אמנם שם בפרי"א מפסוה"מ ה"ו כתב או שהעלהו למזבח שלא בכ"ש פסולה, ע"כ כוונתו שלא העלה עדיין לראש המזבח, אלא סתם למזבח, והיינו שחסר עדיין העלאה למזבח להיות בזה הדין דעלה לא ירד, דאז הדין דפסולה, כן נראה לבאר כוונתו. א עמוד ב הקטיר קומצה פעמים, ובגמ' ריב"ל פעמים ולא פעמי פעמים ור"י אמר פעמים ואפילו פעמי פעמים, והנה הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ הט"ו כתב מנחה שקמצה פעמים כשרה ואפילו פעמים רבות, - ומשמע מזה שגם הקמיצה כשרה פעמים דהיינו שיקמוץ ויחזור ויקמוץ, איברא דהמל"מ הגיה ברמב"ם דצ"ל הקטיר, וזהו גם פירוש מרן הכס"מ, אמנם הגאון חת"ס בחאו"ח סי' צ"ח כתב דהכוונה כפשוטו כמו שהוא דהיינו דכשר ליטול קומץ כמה פעמים, והיינו דכיון דאין קומץ פחות משני זיתים, ואם ידו של כהן קטן מהכיל השיעור הזה יכול לימול ולחזור וליטול, ויליף לה הרמב"ם מסוגיא דעירובין ל' דאיתא שם דשיעור קומץ מלא קומצו, וממילא אם אינו מחזיק שיעור זה דשני זיתים יכול להשלים בעוד פעם, ובזה מיישב הא דלא הביא הרמב"ם דין הירושלמי פר"ב דיומא דכהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול לעבודה, וכאשר תמה עליו בזה המל"מ בפרי"ג ממעה"ק, והיינו דהרמב"ם השמיט זה מכח סוגיא דעירובין, עכת"ד, והנה לכאורה יש להביא ראי' לדבריו מסוגיא דעירובין מ"ח, דאיתא שם בד' אמות של שבת אם באמה דידי' או באמה של קודש, ומסקנא דבאמה דידי' והא דלא תנן לה וכו' משום דאיכא ננס באברין, יעוי"ש, ולפי"ז יש לעיין גם גבי קומץ דתנן שהוא מלא קומצו לפי מה שהוא אדם, וקשה אם בקומץ בעינן שיעור שתי זיתים, א"כ היכי תנן התם לפי מה שהוא אדם, וקשה הא איכא ננס באבריו, ואין ידו מחזקת כשני זיתים, וע"כ דגבי קומץ שפיר דמי מטעם דיכול ליטול עוד פעם. -