נזר הקודש - מנחות פ

טובא, הא איתא להדיא במשנה בפר' בתרא דזבחים בגו"ג ק"ק נאכלים לפנים מן הקלעים, והיינו דפסול ביוצא, וגם היאך כתב רש"י דלא הי' קלעים בנו"ג, דא"כ היאך יפרש הא דנאכלין לפנים מן הקלעים, והנה ראיתי להתויו"ט שעמד בזה בתמי'. יעוי"ש, - והנה יש להוסיף עוד להקשות דבתוספתא דשלהי זבחים חשיב בהדיא עוד חילוק שבין במה גדולה לבמה קטנה לענין יוצא דפסול בבמה גדולה ואין יוצא בבמה קטנה, וא"כ נו"ג ע"כ יש בהו פסול יוצא. ג והנכון בזה דכוונת רש"י על קדשים קלים שאין להם דין יוצא כלל גם בנוב וגבעון, והיינו דהקרבנות הקריבות בבמ"ק אין להם דין יוצא גם כשנקרבו ,בבמה גדולה בנו"ג, - וכוונת רש"י דבמשכן שנאסרו הבמות, אז הי' דין יוצא גם של קדשים קלים, כדילפינן בפסחים פ"ב מהן לא הובא את דמה, - וע"כ כוונת רש"י להסוגיא דשם שמסיק דגם בקדשים קלים כן הדין, והנה התויו"ט מפרש בסוגיא הכא דהכוונה בקדשים קלים, אבל נראה דגם כוונת רש"י כן וכמו שפירשנו. ד תוס' ד"ה ואימא וא"ת ואימא עון דמחוסר זמן כגון תוך ח' שהותר מכללו בעופות כדאמר בחולין כ"ב דבני יונה כשרין משיעלעו וכו' יעוי"ש, הנה מבואר מדברי התוס' דאין פסול מחוסר זמן לעופות, - אמנם דעת הרמב"ם בפר"ג מאי"מ ה"ט דחסרון זמן פוסל בעופות, אבל אפשר דכוונת הרמב"ם מחוסר זמן היינו קודם שיעלעו דהיינו טרם שתצא דם בתלישת הגדפא, וזה השיעור מבואר שם ברמב"ם ה"ב, אבל כוונת התוס' מחוסר זמן היינו קודם ח' כמו דדייקו התוס', - ובזה אפשר דגם הרמב"ם מודה דזה אינו פוסל, וגם משמע כן מדלא הזכיר הרמב"ם פסול זה דחסרון ימים בעופות, משמע דכשרים גם בתוך ח', וגם מדויק בלשון הרמב"ם שכתב שלא דגיע זמנן, דמשמע זמן השייך להן ולא זמן אחר. ה עמוד ב על מה הציץ מרצה וכו' והנה חשיב גם דם, אבל הרמב"ם השמיט בפר"א מפסוה"מ הל"ד טומאת דם, והיינו דסבר דאין דם קדשים מקבל טומאה, ובעיקר הסוגיא מבואר בספרנו נזר הקודש לזבחים דף צ"ב. ו ורמינהו על מה הציץ מרצה וכו', וקשה טובא דהלא שפיר יש לומר דכיון דביבמות מוקמינן ברייתא דלעיל הא דתני במזיד לא הורצה, היינו שלא להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו, א"כ אפשר דהכא הכוונה לענין כפרה, - ומצאתי שהעהיר בזה בטהרה"ק, ומה שכתב דלמא מיירי הכא לענין כפרה, תמוה, דהלא ע"כ מיירי הכא לענין כפרה דוקא, דהרי קתני בשר, וזה דוקא לענין כפרה, דהרי הבשר טמא תמיד אסור באכילה כשנטמא, וכל עיקר הוא לכפרה, דע"י הציץ נחשב דיש בשר, ועי' בשימ"מ, אבל באמת קושיא זו נכללת בקושיות התוס' שם ביבמות צ' ד"ה והא הכא, - ואפשר דתליא אם הציץ מרצה על אכילות. ז אין תורמין מן הטמא על הטהור וכו' במזיד אין תרומתו תרומה, ביבמות פ"ט פריך הגמ' מי איכא מידי דמדאורייתא הוי תרומה וכו' וכי בי"ד מתנין לעקור דבר מן התורה, והקשו התוס' בד"ה שהפקר מדוע לא נימא דמשום הפקר בי"ד, והוי אינו שלו בשעת הפרשה וכו' יעוי"ש, והנה קשה דגם אם הוי הפקר גם כן הוי תרומה, לפי מה שמבואר בירושלמי פר"א דתרומות, ונראה דשאני הכא דאפילו אם אמרינן דיכול לתרום בשל הפקר, הכא שאני דלא הוי הרמה מצד עצמה, והיינו דחסר בזה כוונה להרמה, דהרי הוא נתכוון לתרום בשלו, ונעשה הרמה בשל הפקר, והוא לא נתכוון לזה, והוי כעין מתעסק, ומזה ראי' דלא מהני הפרשה שהיא כעין מתעסק, ולא הוי הקדש ותרומה באופן מתעסק. ח מאן שמעת לי' דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ר' אליעזר, וקתני דמרצה ציץ על אכילות, וקשה לפי מה שכתב הלח"מ בפר"א מפסוה"מ דיש הבדל בין ציבור ליחיד לשיטת הרמב"ם, והיינו אף שהרמב"ם פסק בפר"ד מביא"מ דאין ציץ מרצה על אכילות, ומ"מ פסק בפר"ה מתו"מ כחכמים דסברי הטהור בטהרתו, והיינו דשאני ציבור, יעוי"ש, - ולפי"ז מדוע לא משני הש"ס דברייתא זו בציבור מיירי, ולהכי יש ריצוי ציץ גם על אכילות, ולעיל ביחיד מיירי, וצ"ע, ועי' לעיל בחידושנו לדף ט"ו. דף כו אמר ר"ה והוא שנטמאו כל שירי' וכו' מאי קסבר אי קסבר שיורא מילתא היא אפילו אבוד ושרוף נמי, יעוי"ש, - וקשה הא יש לומר דשאני אבוד ושרוף דהוי חסרון וחסר הוי כמום כמו שאמרה הסוגיא לעיל ט' ע"ב דחסרון כבע"מ ואין בע"מ בציבור, וה"ג נימא דחסרון במנחה הוי כמום, ולהכי בנאבד ונשרף פוסל ר' יהושע גם במקצת ממעם דהוי כמום, ובנטמא דזה לא הוי חסר, אז דוקא בנטמא כל שירי', אבל בטומאה דמקצת מכשיר ר' יהושע, וע"כ מוכח מזה דמאן דאינו פוסל בשיריים שחסרו, ולא דריש מהמנחה שתהא שלימה, דהיינו ר' יוחנן לעיל, סובר דחסרון לא הוי כמום, ובזה אתי שפיר בזבחים ק"י דבעי שם חסרון בחוץ אם שמי' חסרון מי אמרינן מה לי חסר מה לי יוצא, יעוי"ש, ולכאורה קשה הא שאני חסר דהוי כבע"מ, וע"כ צריך לומר דלמאן דלא פסיל שיריים שחסרו, לא סבר דחסר הוי כבע"מ, - ובזה מדויק דברי התוס' שם ק"ט דכתבו וז"ל ולמאן דחשיב במנחות פר"ק חסרון כבע"מ ניחא, יעוי"ש, והיינו דסברי התוס' דרק למ"ד זה הוי חסרון כבע"מ, אבל לא לדידן דקיי"ל כר' יוחנן, וע"כ סוגיא זו אזלא לר' יוחנן, וכמו שנתבאר. משנה, שלא בכלי שרת פסול, מדנקט פסול ולא פסולה לומר שאקומץ קאי, דהיינו שהקומץ לא הונח בכ"ש, אבל המנחה היתה בכ"ש, ורק חסר בזה קדושת הקומץ בזה מכשיר ר' שמעון, אבל אם לא הונח בראשונה בכ"ש לכו"ע פסולה מטעם חסרון קדושת כ"ש, - אבל אם נתקדשה בכ"ש בקדושת מנחה בזה סבר ר' שמעון דלא מעכב קדושת כ"ש בהקומץ, וזהו כוונת רש"י בהמשנה, ומדויק בלשון המשנה נמי דקתני פסול לשון זכר, עוד בזה דאם לא נתקדשה גם בתחילה בכ"ש, אין ממש בקמיצה, וכמאן דליתא דמיא, ולא שייך בזה לומר פסול.