נזר הקודש - מנחות עו

כלי נעשה הכל כל מה שבכלי כגוף אחד מחובר ממש, ולא בעינן נגיעה בפועל להטומאה אלא אם רק מונחים ביחד בהכף אז נעשים אחד ממש עם הטומאה והכל טמא, נמצא דלא סגי הכא במגע גרידא, אלא בעינן ג"כ חיבור להיות מחובר ממשי כגוף אחד לכל מה שבכף. ו זבחים ק"ה בעא מיני' רבי זעירי מרבי אמי ב"ר חייא ואמרי לה מר' אבין בר כהנא, הא דתנן חיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה מונין בו ראשון ושני. או לא, וכתב הכס"מ בפרי"א מה' אבוה"ט ה"ו דהרמב"ם מפרש האי בעי' הכי אם חשיבי שני אוכלין המחוברים יחד על ידי המשקין להיות כגוף אחד, ואם נגע שרץ באחד מהן הוה להו תרווייהו ראשון והנוגע באוכל אשר מצד השני ג"כ הוי שני כדין הנוגע באוכל אשר בו נגע השרץ ממש, או דלמא אעפ"י שהמשקה מחברם, מ"מ זהו דוקא לענין עצם הטומאה להיות האוכל אשר בצד השני ג"כ טמא' אעפ"י שלא נגע בו השרץ, אבל אינו נחשב כאילו נגע בו השרץ ממש, ודינו שנחשוב אותו כאילו נגע באוכל אשר נגע בו השרץ דהוי איהו שני, והאוכל הנוגע בו הוי שלישי עכת"ד יעוי"ש, ושם פליגי הרמב"ם והראב"ד לדינא דלהרמב"ם הוי ספיקא דדינא מפני שסבר דלא איפשטא בעי' זו, והראב"ד סבר דבעי' איפשטא לדינא דאין מונין בו ראשון ושני, והאוכל שבצד השני אעפ"י שטמא הוא מהמגע שנגע האוכל הראשון בשרץ והאוכל השני נתטמא ממנו ע"י החיבור דמים, מ"מ לא הוי אלא שני לטומאה ולא ראשון והיינו דכיון דאינו טמא רק מפני החיבור המלאכותי דהיינו ע"י המים, ולא הוה חיבור טבעי להכי דינו כשני לטומאה ולא ראשון, מבואר מזה דחיבור מלאכותי לא מהני רק לענין להתטמא, אבל לא להיות דינו כדין מגע בפועל להיות ראשון לטומאה, והיינו שתורת מנע עליו גרידא, דהיינו מגע כאוכל הסמוך לו כמו שנתבאר לעיל, וה"נ בנידון דידן בצירוף כלי גם כן יש לומר דכיון דהחיבור של הכלי הוה חיבור מלאכותי ולא חיבור טבעי, שפיר יש לומר דלא נעשה מחובר ממש להיות גוף אחד, אלא תורת מגע עליו גרידא דהיינו נגיעה של אוכל באוכל, וכיון שמצינו דכל מה שבכף טמא ע"כ צריך לומר דתורת חיבור ממש עליהם ונחשבים לגוף אחד ממש. ז והנה בעשרון שחלקו והניחו בביסא לענין דין קמיצה דסני גם בנגיעה גרידא נגיעה של אוכלין באוכלין יש לדון אם היו שני החלקים המונחים בה בביסא בהפסק אויר ומשקה מחברם [בהפסק שביניהם] דבאופן זה לכו"ע קומצין מזה על זה כיון דלכו"ע תורת מגע הכא דהיינו נגיעה של אוכלין באוכלין וזה סני בקמיצה, משא"כ בטומאה דבעינן חיבור טבעי ממש והצירוף הכא עושה פעולה חזקה ביותר כמו שכתבנו לעיל. ה ובאופן פעולת הצירוף דטומאה שכתבנו סבר רב כהנא בחגיגה כ"ג דצירוף כלי דרבנן, והיינו דסבר דהתורה לא עשאם לחיבור טבעי ממש, ורק רבנן עשאום לחיבור טבעי לטמא כל מה שבכף, ובזה כתבו התוס' בשם הר"י דלא מצינו בתורה צירוף כזה בחולין, דאעפ"י שמצינו צירוף סל בחלה וכן לענין חמץ כמו שכתבנו, אמנם אינו ענין לנידון זה, דהתם אינו עושה הכלי אלא פעולה של כינוס גרידא כדלעיל, משא"כ הכא לענין שתעשה הכלי פעולת החיבור לעשותם לגוף אחד זה לא מצינו בחולין, ובזה ניחא ג"כ הא דפשיטא להש"ס בחגיגה כ"ד, דאם אין להכלי תוך דאין הכלי עושה פעולת הצירוף, דהיינו דכיון דאין לו תוך אינו עושה פעולת הצירוף לעשותם לחיבור טבעי ממש כגוף אחד, והסברא מחייבת כי לפעולה כזו בעינן דוקא כלי שיש לה תוך, משא"כ בצירוף סל לחלה שפיר יש לומר דלא בעינן כלי שיש לה תוך, מפני שכיון שסגי לן במעשה התכנסות גרידא, ולהכי שפיר מספקא לי' לר' ירמי' שם בפסחים מ"ח אם בעינן בסל לענין צירוף חלה כלי שיש לה תוך, מטעם דכיון דסגי לן במעשה התכנסות גרידא ופעולה זו נעשית גם בכלי שאין לה תוך, ורק מספקא לי' אולי דין הוא בכלי דבעינן תוך הכלי, ואין זה ענין לנידון דידן, ורב כהנא גופי' דסבר שם בחגיגה דצירוף מה שבכף לא הוה אלא מדרבנן גרידא זהו דוקא בצירוף דטומאה, דבעינן חיבור ממש, משא"כ הכא במנחות בעי רב כהנא שפיר אם מועיל צירוף כלי לענין דין קמיצה כיון דהכא סני אם הצירוף מועיל לעשות תורת מגע אוכל באוכל, ובזה מספקא לי' שפיר אם מהני גם מדאורייתא להיות מועיל הצירוף לעשותם לתורת מגע אוכלין באוכלין, ומיושב קושיות התוס'. ט התוס' תירצו הכא דרב כהנא גופי' מספקא לי' אם צירוף כלי, בהא דעשה לכל מה שבכף אחת, אם הוא מדאורייתא או מדרבנן יעוי"ש, ויש לבאר כך, דהנה זה ברור לרב כהנא דאם התם בכף הוה מדאורייתא כל מה שבכף אחת, והיינו דהתורה עשאה את כל מה שבכף כגוף אחד מחובר ממש, דאז פשיטא שגם הכא לענין קמיצה מהני צירוף מק"ו כמובן, אמנם אם שם לא אמרינן צירוף מדאורייתא אכתי אין להוכיח לדין דהכא, דשפיר יש לומר דשאני הכא דכיון דלא בעינן אלא תורת מגע אוכלין באוכלין ושפיר מצטרפי על ידי הכלי, נמצא לפי"ז דאפילו אם סבר רב כהנא דהתם בטומאה הוה דרבנן, מ"מ הכא מספיקא לא נפיק עדיין שפיר קומצין זה על זה ובזה לא נפשטא הבעי'. י וגם הרמב"ם ע"כ מפרש סוגיא זו הכי, וא"כ אעפ"י שפוסק באבוה"ט דצירוף מה שבכף לא הוה אלא מדרבנן, מ"מ עדיין מספיקא לא נפיק הכא לענין קמיצה שלא תועיל הצירוף שבכלי לעשות תורת מגע עליהם, ולהכי פסק הכא לענין קמיצה דספיקא הוה, וכל זה הכא דבעינן לכהפ"ח תורת מגע ולא בצירוף שני חצאי שיעור דסני בהתכנסות גרידא ולהכי הכא בקמיצה ספיקא הוה אם צירוף מהני וזה ברור בעזה"י. יא הושיט טבו"י אצבעו ביניהן מהו אמר להו אין לך דבר שמטמא מאוירו אלא כלי חרס בלבד, וקשה דלשיטת הרמב"ם דפסק בפר"ח ממו"מ ה"ד דזב שהושיט ידו לאויר כ"ח לא נטמא הכ"ח