נזר הקודש - מנחות עה

אין הבית מצרף, בתוך הכלי מצרפן יעוי"ש, - הרי מבואר להדיא דצירוף כלי מהני גם לדין חמץ לענין איסור ב"י וב"י אעפ"י שהוא חולין, והיאך כתבו התוס' דלא מצינו צירוף בחולין. ב ונראה דפעולת הצירוף בכלי מתחלקת לשתים, לחיובית, ולשלילית, לחיובית כיצד דבעינן שתהי' בכלי דוקא והכלי היא המאחדם והמאגדם, שלילה כיצד, היינו דלפעמים לא בעינן שתהי' בחיוב בכלי, רק בעינן שלא תהי' ההיפך היינו שלא תהי' מפוזר ומפורד באופן שהפיזור מבטל את הדבר מחשיבותו וממציאותו, וכשמונחים בכלי יצאו מתורת מפוזר, וממילא יש לזה חשיבות, - והחיובית ג"כ שתים יש בה, א) לעשות תורת מגע דהיינו תורת חיבור שהכלי תפעול צירוף וחיבור ביחד לעשותם נוגעים זה לזה, ב) לעשות פעולה ממשית בעצם הדברים לעשותם גוף אחד ממש דהיינו שהצירוף תפעול פעולת הדיבוק לעשותם דבק עצמי, - ולפי"ז איכא שלשה אופנים בפעולת צירוף הכלי, א) שהכלי עושה פעולת ההתכנסות גרידא דהיינו שהכלי מקבצן ומכנסן להחצאי שיעור למקום מיוחד, ב) שהכלי על ידיה מתחברים חלקים נפרדים, ועל ידי' נעשה פעולת הנגיעה זה לזה, ג) שהכלי על ידיה ועל ידי פעולת הצירוף שלה נעשו חלקים נפרדים כגוף אחד ממש, דהיינו שהכלי עושה בהם פעולת ההתדבקות לעשותם גוף אחד ממש, ובזה יבואר לנכון הסוגיא בעזה"י. ג והנה בהצטרפות שני חצאי שיעור לשיעור שלם בזה לא בעינן התחברות אמתי להיות גוף אחד ממש, וגם לא בעינן שיגעו שני חצאי שיעור זה בזה וגם אם אינם נוגעים זה בזה רק אם המה מונחים באופן אשר יש להם חשיבות ודעת האדם עליהן, בזה ודאי דיש להם דין שיעור שלם דע"כ דוקא אם המה מונחים במקומות שונות מפורדות, וגם אין דעת האדם עליהן להחשיבן אז אין להם צירוף, משא"כ אם המה מונחים במקום אחד בזה עצמו סגי להיותם נחשבים ביחד לשיעור שלם, וזהו שאמרו בירושלמי דפסחים דאם היו שני חצאי שיעור חמץ בבית אין הבית מצרפן, ואם היו בכלי הכלי מצרפן, דכיון דמונחים במקום אחד הרי המה שיעור שלם, ולא הוה מטעם שהכלי עושה אותם לגוף אחד, דהרי לא בעינן הכא שיהי' גוף אחד ממש, אלא בעינן שלא יהי' ההיפך דהיינו שלא יהיו מפוזרים ומפורדים, והכלי עושה מעשה הכינוס, ובזה נעשה לדבר חשוב בהיותם מכונסים מונחים ביחד במקום אחד, ולוא יצוייר פעולה זו בלא צירוף כלי, וגם בלא כלי כלל גם כן יש לחקור דאולי שפיר דמי, וזה מצינו שאמרו בירושלמי פר"ה דפסחים ה"ד וז"ל תמן אמר ר' ירמי' בשמם ר' זעירא שני חצאי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף, בתוך הכלי הכלי מצרפם, שחטו עליהן מהו, מאחר שאילו בתוך הבית ואין הבית מצרפם פטור, או מאחר שאילו בתוך הכלי הכלי מצרפן חייב יעוי"ש, והביאור בזה דבעי בירושלמי דכיון דכל עיקר צירוף שני חצאי שיעור לשיעור שלם תליא דוקא בחשיבותן של הדברים, ואם מונחים באופן שאין לומר עליהם תואר ביטול במציאותם או לבטל את חשיבותם, אלא מונחים באופן אשר בהכרח יש חשיבות של מציאותם בזה אולי נחשבים המה לשיעור שלם, ומזה הטעם כשמונחים השני חצאי שיעור בהכלי נחשבים המה לשיעור שלם ועובר באיסור גם כן כמו לענין חמץ עובר באיסור ב"י וב"י, והוא מפני שהבעלים תופסים במחשבתו באופן הזה, ולפי"ז אם שחט את הפסח על השני חצאי שיעור אפילו כשמונחים בתוך הבית, או בעזרה, שפיר יש לחקור דכיון דשחט להדיא בכוונה על השני חצאי והרי תופסם במחשבתו, וא"כ אולי זה דמיא כאילו מונחים המה בתוך הכלי, והיינו כמו שכתבנו דכיון דבהצטרפות החצאי שיעור לשיעור לא בעינן רק גדר התכנסות גרידא, זהו סברת הירושלמי וביאורו, ובאופן הזה הוי ג"כ הא דצירוף סל בחלה דהיינו דכיון דלא בעינן רק התכנסות למקום אחד והכלי עושה את פעולת מעשה הכינוס. ד והנה בהא דצירוף כלי במנחה לענין קמיצה דבעי הש"ס אם צירוף דאורייתא או דרבנן בזה לא סגי לן בהתכנסות החצאי השיעור למקום מיוחד גרידא, אלא בעינן גם כן נגיעה מפני שבעינן שתהי' העשרון כולו בנגיעה זה לזה שבעינן שיעשה מעשה הקמיצה מהמחובר דדרשינן ממנו מן המחובר, ולא כשהוא מפורד ואין חלקיו נוגעים זה בזה, ולכן מספקא להש"ס אם צירוף כלי הוה דאורייתא לענין זה שעל ידי הכלי נעשה מעשה הנגיעת החלקים זה בזה, וקרינן לה מחוברים והוי קמיצה מן המחובר, וכן מבואר הכוונה בתוס' לקמן ע"ז ד"ה והקריב ממנו, יעוי"ש, - נמצא דאין זה ענין להא דצירוף חצאי שיעור שלם, כמו דחלה וכדומה, דהרי הכא בעינן פעולת הצירוף שתועיל ביתרון כח דהיינו שתועיל גם כן לעשותם מחוברים ג"כ להיותם נחשבים לנגיעה ביחד זה לזה, ובזה מבעי להש"ס אם הפעולה הלזו אשר אנו דנין עלי' עתה אם היא מדאורייתא או מדרבנן. ה אמנם בהצטרפות הכלי לענין טומאה הוא באופן אחר לגמרי דהיינו שמלבד שהכינוס למקום מיוחד לא סגי לן, אלא גם תורת מגע החלקים אינו מועיל לן מאומה, דהרי לא סגי לן לטמא כל מה שבכף על ידי מגע גרידא, דהדי כיון שאיכא כמה גרגרים וכמה חלקים בכף ואילו אם נגעה הטומאה בגרגיר אחד או חלק אחד, דאם אמרינן ד דפעולת הכף שעושה אותם לפעולת המגע דהיינו לומר שכולם נוגעים זה בזה, וכיון שאיכא כמה חלקים או גרגרים, והטומאה נגעה באחת מהן א"כ הרי זה ראשון, והגרגיר שאצלו סמוך לו אפילו אם נותנין עליו תורת מגע מ"מ לא הוה יותר משני לטומאה דהרי אין לנו לומר תורת מגע שהוא נגע בטומאה עצמה, כיון שבאמת לא נגע בהטומאה, וע"כ שדי לנו אם אנו אומרים שתורת מגע עליו שנגע בהגרגיר הסמוך לו ביותר, וממילא לא הוה אלא שני לטומאה, וממילא הגרגיר שאחריו שלישי, ואחריו רביעי ותו לא, וא"כ לא יצוייר שתהי' כל שבכף אחת לענין טומאה, וע"כ אם מדאורייתא אמרינן דהתורה טימאה לכל מה שבכף על ידי צירוף הכלי, היינו דכוונת התורה בזה דהכלי עושה פעולה יתירה מהא דכתבנו לעיל אלא על ידי פעולת הצירוף