נזר הקודש - מנחות עד

התוס', וא"כ קשה מדוע סבר רב הכא דלא נתבטל הרוק המועטין בהמי האף המרובין, ואולי אפשר דלא סבר רב כלל להני כללי דרבי חנינא ורב חסדא, אלא סבר דבכל אופן מכ"מ לא בטל, - ומה שיש להעיר עוד מענין זה מסוגיא דפסחים ס"ה תניא רבי יהודה אומר כוס וכו' רבי יהודה לטעמי' דאמר דאין דם מבטל דם וכו' יעוי"ש, - מבואר אצלנו בספרנו נזר הקודש לזבחים ל"ה. - עמוד ב תנן שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות, והא הכא כיון דקמץ מחדא אידך הוי לי' שיריים, ולא קא מבטל שיריים לטובלא וכו' אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שיריים מי הוי טיבלא וכו', יעוי"ש, - וקשה טובא לכאורה מאי פריך הא שפיר יש לומר דכיון דקודם קמיצה דחדא לא שייך ביטול מטעם דכיון דשניהם טיבלא, והוי מב"מ גמור, - וממילא גם אחר שקמץ מחדא שוב אין לומר ביטול מטעם דהוי עתה מין בשא"מ, - כיון דזה נולד בתערובות והתחדשות הזה שנעשה לאחר התערובות אין לו כח להביא ביטול, דוגמא לזה מה שכתב המדרכי בשם הרבינו משולם דדבר הנולד איסורו בתערובות לא בטל. ונראה דהכא לא שייך זה, - והוא דכיון דכל עיקר מטרת המנחה לקמיצה עומדת, - ולכן כל מה שיש לידון על המנחה תדונה עפ"י הקמיצה, וכל מה שתפעול הקמיצה נידונית גם קודם הקמיצה כאילו אחר הקמיצה, - וממילא אם לאחר הקמיצה דחדא יש ביטול דהשיריים למנחה השניי' ממילא גם קודם הקמיצה כן נידונית. ובזה יובן לנו שפיר לקמן דפריך הש"ס מקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה דכשר אם נקטר ולא בטל הקומץ בטבל משום דהוי מב"מ, - והיינו אם אזלינן בתר מבטל, והמבטל יכול להיות כהבטל משום דכל פורתא חזי למיקמץ מיני', והיינו דמעיקרא קודם שנתערב הי' חזי למיקמץ מיני', וכדפירש"י, - ולכאורה קשה מה מהני הא דהי' חזי מקודם כיון דעתה עכ"פ אינו חוי למיקמץ מיני', - משום דכעת שנתערב עם הקומץ אי אפשר למיקמץ דלמא מעורב בי' מהקומץ, - וממילא א"א להמבטל להיות כהבטל, - ולפי מה שכתבנו אתי שפיר, והוא דכיון דכל עיקר מטרת המנחה הוא הקומץ, - נמצא דכל עיקר המנחה בשעה שהיא עדיין טבל נידונית היא על שם הקומץ, - וממילא כל המנחה טרם שהוקמצה כולה קומץ היא מטעם דכל פורתא ופורתא חזיא לקומץ, ויש בזה שהמבטל הוא כהבטל, ומה שעתה אינה ראוי להיות נקמצת מפני סיבת התערובות לא נגרע חשיבותי' דהמבטל. - בדין צירוף כלי א דף כד כי סליק רב כהנא אשכחי' לבני רבי חייא דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא וכו' הדר איהו בעא מנייהו מהו לקמוץ מזה על זה צירוף דאורייתא או דרבנן וכו', והביאור בזה אם צירוף כלי הוי מדאורייתא שפיר קומצין מזה על זה, ואם צירוף כלי הוי מדרבנן א"כ דוקא לחומרא אמרינן צירוף כלי ולא להקל לקמוץ מזה על זה, - ויש לתמוה בזה הרבה, א) בפסקי הרמב"ם דהנה בפי"ב מה' אבוה"ט ה"ז פסק דצירוף הוי דרבנן גרידא דהיינו מעלה ממעלות שעשו חכמים לקודש יעוי"ש, ולפי"ז פשיטא שאין קומצין מזה על זה כמו שמבואר להדיא בש"ס דפשיטא להש"ס דאם צירוף כלי דרבנן דאז אין קומצין מזה על זה ולא מהני צירוף כלי כלל, ועיקר מה שמספקא להש"ס הוא מפני שמספקא להש"ס דלמא צרוף כלי מהני מדאורייתא, ולפי"ז לשיטת הרמב"ם דפסק צירוף כלי דרבנן א"כ פשיטא דלא מהני צירוף כלי לענין קמיצה ואין קומצין מזה על זה, וא"כ לפי"ז תמוה הא דפסק הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ הכ"ג בעשרון שחלקו ואין חלקין נוגעין זה בזה ואין ביניהן מחיצה הרי זה ספק אם הכלי מצרפן לקמיצה יעוי"ש, וזה הוה היפך הש"ס דמבואר דאם צירוף דרבנן דפשיטא דלא מהני צירוף לקמיצה, ב) הקשו התוס' בסוגיא הלא רב כהנא עצמו סובר בחגיגה כ"ג דצירוף כלי הוה דרבנן, וא"כ מאי בעי הכא אם צירוף כלי הוה דאורייתא יעוי"ש, ג) דהנה מבואר בסוגיא זו דספיקא הוה אם הכלי מצרפת אף אם לא נגעו שני החצאין זה בזה, ואית לן למיזל לחומרא בדאורייתא, וכמו שפסק באמת הרמב"ם להלכה בדין קמיצה, וקשה מדוע בדין צירוף סל לחלה מבואר בפסחים מ"ח דהסל מצרף לחלה אפילו בשאין החצאין נוגעין זה בזה, וגם הפוסקים לא הזכירו דליבעי שתהי' הפת שבסל נוגעין זה בזה בכדי שתהי' חיוב חלה בבירור ולא חיוב בספיקא, ונפק"מ רבתי בין ודאי לספיקא ומדוע שתקו הפוסקים בזה, הלא דבר הוא, ד) הקשה הטו"א בחגיגה כ"ד ד"ה דאורייתא יש לו תוך מצרף אין לו תוך אינו מצרף, והקשה דהכא מבואר דאפילו אם אמרינן דהתורה עשאה לכל מה שבכף אחת היינו דוקא בכלי שיש לה תוך ואם אין להכלי תוך אינה מצרפת, ואילו בפסחים מ"ח איתא בעא ר' ירמי' טבלא שאין לה לבזבזין מהו תוך כלי בעינן והא ליכא, או דלמא אויר כלי בעינן והא אירא תיקו, הרי חזינן דהגמ' מספקא בזה בכלי שאין לה תוך אם שייכה בצירוף ורוצה לומר דשייכה צירוף גם בכלי שאין לה תוך עכת"ד, ה) כתבו התוס' בחגיגה כ' ד"ה הכלי מצרף, הקשה הרב ר' אפרים רבפר"ק דחולין מכל אשר בתוכו יטמא לימד על כלי חרס שאפילו מלא חרדל טמא, ומוכח מזה דאויר כלי חרס טמא, וקשה מנא לן דטעמא משום הכי הוא דלמא התם הוי טעמא משום צירוף כלי, ותירץ הר"י דלא מצינו צירוף לחולין יעוי"ש, - ותמוה הרבה האיך כתבו כ"כ בפשיטות דלא מצינו צירוף לחולין, הלא מצינו להדיא צירוף בחולין לענין חלה, וגם מבואר בירושלמי פר"ג דפסחים ה"ב וז"ל אמר רבי ירמי' בשם ר' זעירא שני חצאי זיתים בתוך הבית