נזר הקודש - מנחות עא

בטל ולח בס', - ודברי התוס' דברי תימה, וכבר כתב הגאון בספר ברוך טעם בשער התערובות פר"ד וז"ל ואמת שדברי התוס' שם פלאים הם, והפרמ"ג בפתיחה לתערובות מביא אשר הקרית ספר להמבי"ט מביא להלכה דברי התוס' אלו, - ובמה שכתבנו יש מקום להצדיק דברי התוס' וליתן לזה פנים בהלכה, והוא דביבש הכוונה שאינו אוכלן ביחד, ועל כל חדא אמרינן כל דפריש מרובא פריש, - אבל לח דע"כ אוכל את האיסור, וכיון שאין האיסור נתבטל לומר דנהפך להיתר, ממילא באיסורו הוא עומד, ובעינן ס' לבטולי, דע"כ כשיש ס' הרי הוא כמו שאינו כלל, והנה הפרמ"ג שם הקשה על דברי התוס' דהלא בדה"פ ודה"ש חזינן דאי לאו עולין שאין מבטלין הוי אמרינן דדה"ש בטל בדה"פ, - נראה לומר דשאני חשיבות דמצוה מענין איסורים, דאעפ"י דבאיסור לא שייך ביטול, מטעם דעכ"פ ישנו לאיסור ואוכלו, אבל אין ראי' מזה לענין חשיבות דמצוה כיון דאמרה תורה להזות מדם השעיר, ע"כ הכוונה חשיבותי' דשעיר שיהי' כאילו הוא בעין, ולולא דרבתה תורה דאין כאן ביטול מטעם עולין, לא הוי ידענא דיש בזה חשיבותי' דדם השעיר, - והיינו דחשיבותי' לדה"פ המרובים מבטלין חשיבותי' דדה"ש, להיות נקרא בשם דה"ש, - עוד יש לומר דרבתה תורה אף באופן שנשפך דם השעיר ונשאר רק מעט, באופן אשר אחרי התערובות עם דם הפר יש ס' מדה"פ, - ומכל זה לא בטל מטעם דעולין אין מבטלין, וכן מה שהקשה מזרוע בשילה דמבואר בסוגיא דמה"ת בטל ברובא אעפ"י דהוי מב"מ, וגם לח, אבל אפשר לומר דשאני זרוע בשילה שלא הי' להאיסור מעולם חשיבות בפני עצמו, - אבל עכ"פ תצא מזה חדתא דבאופן שהי' להמיעוט חשיבות בפנ"ע לא נהפך להרוב ולא נתבטל מציאותו. ה הנה כתבו התוס' הכא בסוגיא בד"ה שחוטה אינה בטילה בנבלה, וז"ל והיכא דקביעי ברה"ר ואינו יודע באיזה מהן נגע ספיקו טהור דכל קבוע כמע"מ דמי היכא דאפשר למהוי כוותי', יעוי"ש, מבואר מדברי התוס' דאם אינו בטל מטעם דהוי מב"מ דנין להמיעוט להיות קבוע ובספק טהור ברה"ר וברה"י טמא כדין ספק טומאה ברה"י, - וממילא באופן דהוי מין בשא"מ דבטל אז אין דנין על המיעוט תורת קבוע, ואעפ"י דהוי קבוע שאינו ניכר, דע"כ אין לומר בכוונת התוס' דמיירי שהאיסור ניכר במקומו, דהא ע"כ דין ביטול ברוב משום מב"מ ע"כ מיירי באינו ניכר, דבניכר האיסור לא שייך שום ביטול, ולכאורה קשה טובא לפי הכלל שכתבו התוס' בכמה דוכתי דקבוע שאינו ניכר לא נחשב קבוע, כמבואר בתוס' נזיר י"ב, ובגיטין ס"ד, אבל נראה פשוט שאין זה סתירה, והיינו דדוקא במקום דשייך ביטול ברוב, אם הי' הדבר בתערובות, דאז אין דנין דין קבוע שאינו ניכר מטעם דאנו דנין זה לתערובות, ונחשב כאילו נתבטל הקבוע ברוב, - משא"כ במקום דלא מהני ביטול גם בתערובות, אז נם קבוע שאינו ניכר שהוא מטעם תערובות לא מהני, כיון שזה לא עדיף מתערובות, - וזה סברת התוס' הכא דדנין קבוע הכא מטעם דלא מהני תערובות לבטל מטעם דהוי מב"מ, ממילא גם קבוע שאינו ניכר נחשב לקבוע. - ו והנה לעצם סברא זו כבר נחית לה המהרי"ט בתשובה ח"ב לאה"ע סי' י"ח שהקשה סתירה להתוס' מתוס' סנהדרין פ' שהקשה הריב"ם לר"ת בנסקלין שנתערבו בנשרפין אמאי לא ניזיל בתר רובא וידונו בשריפה, ותירצו שם בתירוץ בתרא דהוי לי' קבוע, ופטור מטעם ספק נפשות להקל, הרי חזינן דדנין קבוע אעפ"י שאינו ניכר. ותירץ דשאני התם משום דעיקר הטעם דהוי בע"ח וחשיבו ולא בטלי, עכת"ד, וע"כ ביאור דבריו דכיון דלא שייך ביטול, ממילא גם קבוע שאינו ניכר נחשב לקבוע, והנה אעפ"י שעיקר דבריו תמוהין, והלא כל עיקר הא דבע"ח לא בטל, הוא רק מדרבנן, וממילא כיון שמדאורייתא שייך ביטול, ממילא לא הוי קבוע זה אלא מדרבנן גרידא, וא"כ אין סברא לומר דבשביל דין דרבנן נעשה ספק נפשות להקל, - ופליאה עצומה על המהרי"ט בזה, - אבל נראה ליישב כוונתו דסבר המהרי"ט דע"כ הא דמן התורה בע"ח בטילי ברובא, אבל ע"כ יש להם גם חשיבות בפני עצמן לומר דלא נעשה כהמבטל, ולא אמרינן דנהפך להמבטל, וזהו גם מן התורה, מדין חכמים שאסרו כל התערובות, - אבל ע"כ יש חשיבות גם מה"ת על הבטל שהוא הבע"ח להיות עומד בפני עצמו ואין מציאות שלו נתבטל, - ונפק"מ דאסור לאוכלם כולם ביחד מן התורה, וכל עיקר הביטול אצלם הוי רק מטעם כל דפריש מרובא פריש, - וחכמים הוסיפו לאסור גם זה שמא יקח מן הקבוע, ובזה אתי שפיר הא דכתבו התוס' דלא בטלי נסקלין בנשרפין לדונם כולם בשרפה, והיינו דכיון דע"כ יש חשיבות לבע"ח שלא בטלו להיות נהפך להמבטל, וממילא אסור לדונם כולם בשריפה באופן לשרפם בבת אחת, ממילא די בחשיבות זה לעשותם קבוע, אעפ"י שאינו ניכר. - ז ובזה נבוא לביאור דברי הרמב"ם דסבר הרמב"ם דאף לרבנן דסברי מב"מ בטל, מ"מ לא נעשה הבטל כהמבטל במב"מ, - ויש לו עדיין החשיבות, ונפק"מ דבבת אחת אסור מטעם דע"כ אוכל איסור, וכמו כן לענין טומאה אמרינן דנוגע הוא בטומאה, - וממילא גם קודם זה יש לדון דין קבוע אם הם ביחד, ולפי"ז אין להם היתר רק באופן הפרוש, ואז אמרינן כל דפריש מרובא פריש, ולא באופן אחר, - ובזה יובדל מין במינו ממין בשאינו מינו. - ח וזהו שכתב הרמב"ם נבלה שנתערבה בשחוטה אם רוב מן השחוטה בטלה הנבלה בשחוטה ואין הכל מטמא במגע, - והיינו אפילו בשנגע בכולם בבת אחת, וכמו שפירש מרן, והיינו דכיון שהוי מין בשאינו מינו, אמרינן דהנבלה נתהפכה לכשרה, וכמאן דליתא דמיא, - אבל אם הדבר להיפך שחוטה שנתערבה בנבילה דהמבטל יכול להיות כהבטל, -