נזר הקודש - מנחות ע

א"כ הרי זה כאילו חסר שמן לגמרי, ובזה בודאי אם עלה ירד, דדוקא בשחסר מקצת מן הקומץ שייך לומר אם עלה לא ירד, אבל בשחסר כל המין שמן הרי"ז כמו סולת לחודיא, פשיטא שירד גם אם עלה, והנה לפי"ז לשיטת הרמב"ם דפוסל בשהקריב בזאח"ז, - ויש לנהוג בזה בכל פסולי יתר וחסר כמו לר' יהודה כיון דבזה אין דנין תורת עולין כמו שכתבנו לעיל, וא"כ אם עלה ירד, וצ"ע. עמוד ב מכאן עולין שאין מבטלין זא"ז, ויש לעיין להפוסקים דסברי דלא שייך ביטול היתר בהיתר, וביותר לפי המבואר דגם באופן שנאסרין בתערובות דהיינו שני דברים המותרין שתערובות אוסרתן גם זה מקרי הב"ה, ועי' בספר ברוך טעם שער התערובות פר"ב, ובנוב"ת סי' קפ"ו, ולפי"ז הכא ששניהם היתר, מדוע נימא הכא דין ביטול, ולמ"ל קרא לימוד שאין כאן ביטול, מטעם דעולין אין מבטלין זא"ז, - ונראה דכל עיקר הא דהב"ה לא בטל היינו דאנו דנין דלא נתבטל המציאות שלו, אבל עתה עכ"פ נידון אחרי הרוב, ונפק"מ לענין חוזר וניעור, אבל הכא בדה"פ ודה"ש דאמרה תורה דיתן בתורת דם שעיר לאחר שנתערב בדה"פ המרובה, והתורה קורא לזה דם השעיר אעפ"י שמיעוט הוא, בדין ביטול א דף כג אמר רב חסדא נבלה בטילה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה, ושחוטה אינה בטילה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאתה, ורבי חנינא אמר כל שאפשר להיות כמוהו אינו בטל וכו' אליבא דמאן אי אליבא דרבנן וכו' אי אליבא דר' יהודה וכו' אלא אליבא דרבי חייא דתני רבי חייא נבילה ושחוטה בטילות זו בזו רבי חייא אליבא דמאן אי אליבא דרבנן וכו' לעולם אליבא דר' יהודה וכו' ובהא קמיפלני דרב חסדא סבר בתר מבטל אזלינן ורבי חנינא סבר בתר בטל אזלינן. ב כתב הרמב"ם בפר"א מאבוה"ט הי"ז וז"ל נבלה שנתערבה בשחוטה אם רוב מן השחוטה בטלה הנבלה בשחוטה, ואין הכל מטמא במגע, אבל אם נשא הכל נטמא שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה אבל הנבילה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תיבטל עכ"ל, והנה פסק כרב חסדא דאזלינן בתר מבטל, אבל דבריו מרפסין איגרי, דהרי עיקר הפלגנתא דר"ח ור"ח אליבא דר' יהודה דאמר מב"מ לא בטל, ועל זה דנו ר"ח ור"ח אם חשבינן לפי המבטל, או לפי הבטל, אבל אליבא דרבנן דסברי מב"מ בטל, אין שום נפק"מ, שנבילה בשחוטה הוי תמיד מב"מ ובטילין לעולם, וזהו השגת הראב"ד, יעוי"ש, - ומה שכתב מרן בשם מהרי"ק דשאני גבי טומאה דכיון דלענין משא לא בטל ממילא גם רבנן סברי דבעינן דהמבטל יכול להיות כהבטל, יעוי"ש, איני יודע דמה ענין זה לזה, דע"כ הא דלא בטל למשא, הוא משום דלא שייך ביטול כמבואר, אבל לענין מגע וזהו חידוש דין בעולין, והיינו דדנין את המציאות של המיעוט כאילו כולו הוא ממין זה. ובזה יש ליישב קושיות התוס' שהקשו מדוע לא אמרינן דלא בטל דם השעיר מטעם דאין מצות מבטלות זא"ז, דשאני התם דבשלשה זיתים פסח מצה ומרור שלשתן המה בכלל בטל וגם בתור מבטל, והיינו אם באנו לומר דהכזית מצה בטל בהשני זיתים פסח ומרור, - הנה אח"כ חוזר ונעור המצה להיות בתור מבטל להפסח היינו שמצטרף עם המרור לבטל הפסח, נמצא דיש לידון לכל אחד נם בתור מבטל ג"כ משום מה חזית, משא"כ הכא בדה"ש דלא שייך כלל לדון בתור מבטל, וא"כ אין כאן חוזר וניעור כלל, ולזה בעינן לחידוש התורה דעולין אין מבטלין זא"ז. - תוספות ד"ה מכאן וכו' ושמא לגבי אכילה שאני, ביאור הדברים דהמצוה נתקיימה במילוי הכרס, כמבואר בלבוש סי' תפ"ד באו"ח, והובא בברוך טעם בעדל"ת פר"ד, אבל אכתי יש לעיין דזה ניחא גבי מצה דלא בעינן טעם, דנם בלע מצה יצא, ומסתמא כן הדין בפסח, אבל מה נעשה במרור, - דבעינן טעם מרור, ובאופן הבטל אין כאן טעם מרור, אבל לפי מה שכתבנו לעיל אתי שפיר. דשייך ביטול, א"כ למאי בעינן להא דהמבטל יכול להיות כהבטל, דהרי לרבנן בכל אופן מיבטל בטל. נ ונראה דכוונת הרמב"ם דסבר אליבא דרבנן דאעפ"י דסברי מב"מ בטל, נמצא שאין יתרון למב"מ על שאינו מינו, מ"מ יש הבדל בין מב"מ למשא"מ והוא דמבשא"מ נתבטל המיעוט ברובא ומשוינהו לכמו שאינו בנמצא, והיינו דכיון דהביטול בא מכח אחר שהוא חזק ממנו, ובזה אמרינן דהמיעוט נהפך להיות כהמבטל, אמנם במב"מ דבזה אין כח המבטל חזק כל כך באופן שיכול לומר להבטל דהוי כמו שאינו, ואדרבה אית לן לומר מצא מין את מינו וניעור, וזהו באמת סברת ר' יהודה דסבר דלא שייך ביטול כלל למב"מ, הנה נם לרבנן, אעפ"י דסברי מב"מ בטל, מ"מ אינו בטל כל כך לומר שכמאן דליתא הוי, אלא אמרינן בזה תורת ביטול, לומר שיש בזה דין רובא, אבל אין כאן ביטול המציאות, היינו דרק התורה אמרה דאזלינן בתר רובא, אבל ביטול אין כאן, ונפק"מ דהמיעוט נשאר כמו שהוא במקומו. ד ובזה יובדל ביטול מביטול שאינו מינו, היינו דבביטול מין בשא"מ גם המיעוט נהפך להיות כמוהו, ואם הוא איסור נהפך להיות היתר, אבל ביטול מב"מ אין המיעוט נהפך לחיות להיתר, ואפשר לומר לפי"ז גם בלח בעינן ששים לבטולי, והיינו דכיון דהאיסור המועט לא נהפך להיתר, האיסור במקומו עומד, ובעינן ס' לבטולי, וזהו באמת שיטת התוס' ב"מ נ"ג ד"ה ועולה וכו' שכתבו שם ומה"ת חד בתרי ביבש ולח בס', יעוי"ש, - וקשה טובא דלפי"ז חמור לח מיבש, דביבש חד בתרי