נזר הקודש - מנחות סט

אז דוקא יש לו החשיבות שלא לבטל, משא"כ כשמקטיר כל אחת בפני עצמה, נמצא דאין שיעור שלם מכל אחת על המזבח, אז אין עליהן דין עולין. יח ויש לעיין ר' יהודה דפוסל בקומץ שנתערב עם מנחת נסכים היאך הדין אם עלה לא ירד, והנה לשיטת הראשונים דפסלי רק להקומץ מטעם ריבה שמנה, מסתברא שאם עלה לא ירד. - אבל להסוברים דהמנחה ג"כ פסולה משום חסר, יש לעיין אם אמרינן בזה אם עלה לא ירד, - ומקום הספק דהנה בחסר ממש מסתברא דגם אם עלה ירד, והוא מטעם המבואר לעיל ט' ע"ב דחסר פסולו משום בע"מ, וכמו שבע"מ אף אם עלה ירד כן גם בחסר שהוא כבע"מ, אבל יש לחלק דשאני חסר דליתא לגמרי, אבל חסר כזה שע"כ אינו חסר ממש אלא דינו כחסר, בזה יש לומר דאם עלה לא ירד מטעם דעכ"פ אינו דומה לבע"מ, ומצינו כזה שמחלק הש"ס בזבחים ק"י באופן זה, - אמנם גם בעצם חסר בהקומץ הסתפקו התוס' בזבחים ק"ט אם עלה לא ירד, וכנראה שמסקי שם דאם עלה לא ירד, יעוי"ש, א"כ הכא פשיטא דלא ירד, והנה נראה שכן דעת הרמב"ם, כאשר יבואר. - יט גרסינן זבחים ק"י איבע"ל חסרון דחוץ שמי' חסרון וכו' מה לי חסר מה לי יוצא וכו', וקשה הא שאני חסר דהוי כבע"מ, וכמבואר לעיל ט' ע"ב, וגם אם עלה ירד, משא"כ יוצא דדינו דאם עלה לא ירד, ועי' לעיל ק"ט בתוס', - ונראה דעיקר הפטור בחסר כשהקריב בחוץ הוא מגזירת הכתוב, והוא מדכתיב אותו, ודרשו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כמבואר שם לעיל ק"ח ע"ב, וכן מבואר להדיא בתוס' ק"ט שם דלכו"ע פטור על חסר מטעם הלימוד דאותו, - וממילא אתי שפיר בעי' דגמ' בחסר בחוץ, והיינו אם אמרינן דחסר אם עלה לא ירד, וממילא שפיר קאמר הגמ' מה לי חסר מה לי יוצא. - כ איברא דיש להקשות מדוע לא פשטו התוס' מסוגיא זו דע"כ חסר אם עלה לא ירד, דאל"כ היאך מדמה הש"ס חסר ליוצא, וכמו כן יש לדייק מברייתא שם דנקט התנא הלימוד במקריב פחות מכזית בחוץ דפטור מטעם דכתיב אותו, - דמשמעו שלם, ופחות מכזית לא מקרי הקטרה שלימה, ומכש"כ שיש ללמוד מזה באופן שחסר מקצת מן הקומץ דגם בפנים פסול פשיטא דלא נקרא שלם, - וכן כתב הרמב"ם דפטור בשחסר מקצת מטעם דכתיב אותו, כמבואר בפרי"ט ממעה"ק ה"ט, יעוי"ש, ואם אמרינן דבחסר אם עלה תרד, א"כ למ"ל קרא בלא"ה פטור מטעם דאינו ראוי לפתח אוה"מ. כא אבל אפשר לומר דהתוס' מפרשים דעיקר קרא לפחות מכזית אתא, ובחסר מן הקומץ נלמד ממילא מטעם אינו ראוי לפתח אוה"מ, אבל קשה מדוע לא פשטו מסוגיא דלקמן בזה שמדמה חסר ליוצא, וע"כ דסברי התוס' דיש לפרש גם בפשט הבעי' הכי דהספק אם חסר ירד או לא ירד, והכי קמבעי' לי' מה לי חסר ומה לי יוצא, משום דבשניהם אם עלה לא ירד, - או"ד שאני יוצא דאיתא בעיני', והיינו דכיון דאיתא בעיני' לא הוי בזה דררא דבע"מ, משא"כ חסד דליתא בעיני', והוי דררא דבע"מ, ואם עלה ירד, אבל לפי"ז תיקשה מדוע ישתנה חסרון מבחוץ מחסרון דפנים. כב לכן נראה דהתוס' מפרשים בכוונת הבעי' דבעי כך, דהנה גם אם אמרינן דבחסר פטור מטעם דאם עלה ירד, משום דנחשב כבע"מ, מ"מ יש לומר דדוקא בשנעשה חסר בפנים שהוא קרבן כשר נעשה בע"מ, וגם אם עלה ירד, - משא"כ בשנעשה חסר בחוץ שכבר נפסל ביוצא, אז אין החסרון פוגם, כיון דבלא"ה פסול הוא, ומה שייך פסול חסר באופן שגם הנשאר אין בו מעלה, ופגם חסרון אינו פוגם בדבר הנפגם, דהרי באמת חסר אינו בע"מ ממש, דאטו אמרה תורה דינו מומין בקומץ. אלא שאנו דנין מעצמנו דכיון דפסלה תורה חסר, להכי אנו קורין אותו בגדר מום, והכוונה שחסר לו חשיבות, וגרע יותר מטמא שהותרה בצבור, וזה לא הותר בצבור מצד הפגם הניכר בו, וכמו שמבואר לעיל ט' ע"ב, אבל כל זה שייך בשעה שיש לו החשיבות בשלימות, אמנם בשעה שהוא פגום בלא"ה שוב לא נתפס בו חסרון להיות פגום מצד חסרון, ומטעם זה דינו שוה ליוצא לומר בו אם עלה לא ירד, וזהו דקאמר הש"ס מה לי יוצא מה לי חסר, היינו כשנעשה חסר אחר שנפסל ביוצא, או"ד דשאני פסול חסרון דליתא בעיני', ושפיר חל פסול זה גם על הפסול, ומטעם זה לא הביאו התוס' סוגיא זו להוכיח לדין אם עלה לא ירד, וכמוש"נ. - כג והנה הרמב"ם שכתב האי דרשא דאותו על עיקר דין דפטור בחסר, ע"כ סבר דבחסר הדין דאם עלה לא ירד, וממילא אם לאו דרשא זו דאותו המלמד דבעינן דוקא שלם הוי אמרינן דחייב על החסר בחוץ מטעם זה עצמו כיון דאם עלה לא ירד, ומפרש בעי' דש"ס דמספקא בחסרון מבחוץ אם שמי' חסרון, כפשוטו, דאפשר דלא הקפידה תורה על חסרון אלא בשנעשה בפנים, ולא בשנעשה מבחוץ, והיינו דלא הקפידה תורה לחייב בחוץ גם באופן דחסר מבחוץ, אם רק בפנים הי' שלם. כד והנה רש"י פירש במשנה ד"ה והקריבו בחוץ פטור הואיל ואין מתקבל בפנים, יעוי"ש, משמע דסבר רש"י דבחסר אם עלה ירד, וע"כ דמפרש דהתנא אינו ממעט מאותו רק כשהקריב חסר מכזית ולא בשהיתה הקומץ חסר, דלזה לא צריך קרא, משום דבלא"ה פטור משום דאינו ראוי לפתח אוה"מ, - ולפי"ז ע"כ חסר מבחוץ לא עדיפא, וא"כ מאי בעי הש"ס לקמן בחסר מבחוץ, הלא אינו ראוי לפתח אוה"מ מטעם דאם עלה ירד, - וע"כ צריך לומר דרש"י יפרש הסוגיא כמו שכתבנו לעיל דיש מקום לומר דחסר לא הוי פסול לאחר שיצא מטעם דלא נפגם בשביל חסר אם יצא שלם מבפנים, אבל עכ"פ מבואר דעת הרמב"ם דבחסר אם עלה לא ירד. כה והנה לשיטת רש"י כת"י והרב ברטנורא דפירשו דרוב השמן שבמנחת נסכים מבטל להשמן שבהקומץ והוי כמאן דליתא, כמו שכתבנו לעיל,