נזר הקודש - מנחות סח

להשמן דהקומץ כמאן דליתא מטעם שנתבטל בהשמן דמנחת נסכים המרובה, ויש להבין טעמייהו דרש"י דילן ורש"י כת"י, ובאיזו סברא מתחלקים הטעמים בדבר פסול הקומץ. י ונראה דבסברא זו פליגי דרש"י דילן סובר דלא שייך ביטול להשמן דהקומץ, דכיון דדיניהם שוה כליל על המזבח, ממילא כל היכא דאיתא בא קרבן למה שהוא, דדוקא באופן דהמבטל יש לו שינוי דינים מהמבטל, דאז שייך ביטול, אבל לא שייך ביטול באופן שדין שניהם שוה, - אבל רש"י כת"י סבר דכיון דעכ"פ יש קדושה להקומץ בקידוש כלי, - ממילא יש ביטול למעלה זו היינו שבטלה קדושת הקומץ בהמנחת נסכים המרובה, וזהו ג"כ שיטת הרבינו עובדי' מברטנורא במשנה. יא וכד נעיין ביותר יש להעמיס בסברא יותר נכונה דשיטת רש"י דילן דהבטל לא נהפך להיות לגמרי כהמבטל, וממילא הכא נשאר הקומץ במעלתו במעלת, קדושתו, ורש"י כת"י והר"ב סברי דהבטל נהפך להיות כהמבטל לגמרי, - וכמו שפליגי הראשונים באיסור אם נהפך להיתר, וממילא נתבטלה קדושת הקומץ לגמרי. - יב והנה קשה טובא לפירש"י דילן דהטעם דפסול הקומץ משום ריבה שמן, א"כ מאי פריך הגמ' וכי בלעו זה מזה מאי הוי לר' יהודה הא מב"מ ולא בטל, - וקשה מה זה ענין לביטול דהרי אדרבה כיון שלא בטל א"כ הרי זה ריבה שמן, וכן הקשה התוסיו"ט, והקשה דזה לא אתי שפיר בין להמקשן ובין להתרצן, - והנה יפה כתב מרן הגרע"א דלהמסקנא אתי שפיר דהפירוש דהסולת דהקומץ מבטל להשמן דמנחת נסכים, וממילא הוי הקומץ רבה שמן, יעוי"ש, והנה זה אתי שפיר לרש"י לשיטתו דהבטל אינו משיג מעלת המבטל במקום דבעינן קידוש ע"י מעשה בן אדם וכ"ש, ורק בקומץ ומנחת נסכים שדיניהם שוה בזה שייך ביטול מעליא, ויש כאן ממילא ריבה שמן, - אבל לשיטת רש"י כת"י והברטנורא דסברי דחשיבות הקומץ ומעלתו שונה הוא מקדושת המנחה נסכים, ממילא הקומץ עומר במקומו, ובקדושתו, וממילא אין כאן ריבה שמנה. יג עוד כתב מרן דאם לא בטל אז לא הוי ריבה שמנה משום דכיון דלא בטל חשבינן כאילו כל אחר במקומו עומד, והשמן דהמנחת נסכים שנבלע בקומץ חשבינן לי' אמנחת נסכים, ממילא אין כאן ריבה שמנה, וזהו כוונת המקשן דפריך מב"מ הוא, עכת"ד, וכן ראיתי אח"כ בחידושי הרשב"א למנחות שכתב כן, והגרע"א כיון להרשב"א, [בזמנו עוד לא הי' נדפס חידושי הרשב"א למנחות], - והנה לפי"ז פירושם של רש"י כת"י והר"ב שפירשו דהשמן דמנחת נסכים מבטלין להשמן דהקומץ היינו לפי הס"ד, ורש"י דילן ע"כ פירושו לפי המסקנא, וע"כ לפירש"י המקשן הי' שונה בהמשנה שהוא מטעם ביטול, נמצא דפירושו של הר"ב מוכרח לפי הס"ד דש"ס, אבל לפי המסקנא אתי שפיר גם פירש"י דילן, וע"כ הא דלא פירש כפירש"י הוא משום דסבר הר"ב דלא שייך כאן ריבה שמנה יען דחסרה קדושת הקומץ על השמן הנבלע ממנחת נסכים, וכמוש"נ. יד עוד יש שיטה הובא בשיט"מ דהקומץ לא נפסל מטעם דחשבינן להשמן דהמנחת נסכים הנבלע בו במאן דליתא, ומנחת נסכים פסולה, יעוי"ש, נראה לבאר השיטה דסברי דהשמן של מנחת נסכים אינו פועל לגריעותא דהקומץ להיות רבה שמנה מטעם דכיון דחסר להשמן קדושת קומץ הוי כמאן דליתא, אבל מנחת נסכים פסולה מטעם רבה שמנה היינו שמן דהקומץ דניתוסף בהמנחת נסכים, דריבוי המעלה ע"כ יש בו גם העדר המעלה, ויש בכלל מאתים מנה, וממילא הרי"ז רבה שמנה. - מו נמצא שלש שיטות בדברי ר' יהודה דלרש"י שתיהן פסולות, ולשיטת רש"י כת"י והתוס' והר"ב הקומץ פסול ומנחת נסכים כשרה, - ולהשיט"מ הקומץ כשר, והמנחת נסכים פסול, וכל זה לר' יהודה, ולרבנן דסברי עולין אין מבטלין זה את זה, אין כאן ביטול כלל, ושתיהן כשרות, וכן פסק הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ הכ"ח. טז כתב הרמב"ם שם וז"ל וכן אם נתערב הקומץ במנחת כהנים וכו' הרי אלו כשרות, ויקטיר הכל כאחד שהכל לאישים, עכ"ל, משמע מדבריו דדוקא אם באו בהקרבה כאחד על המזבח אז כשרות, אבל אם חלקן והקריבן בזאח"ז שתיהן פסולות, וקשה הא כיון שאין תורת ביטול בעולין לרבנן דר' יהודה, א"כ גם כי מקריב כל חדא בפני עצמה מדוע לא נימא דכיון דאין כאן ביטול, והוי כל אחת במקום הנחתה כאילו היא בפני עצמה, וא"כ נם כשמקריב חדא חדא אין כאן חסרון, ואם בשביל שלא הקריב המנחה בשלימות בפעם אחת, הא קיי"ל דגם בהקריב פעמים כשרה, - והנה בקרית ספר להמבי"ט כתב דדוקא כשהן בתערובות לא שייך ביטול מטעם דשדינן רוב שמן אבלילתה רכה, ומיעוט אעבה כל חד לפום שיעורי' - מבואר בדבריו דכוונתו לפרש דברי הרמב"ם דלהכי בעי הקטרה כולה כאחת, משום דכשהיא בפני עצמה יש לדון משום ריבה שמנה ומשום חיסר שמנה, אבל תמהני טובא דהלא כיון דסברי רבנן דלא שייך שום ביטול בעולין, א"כ מה לי בתערובות ומה לי בפני עצמה, הלא עכ"פ עולין נינהו, ואין כאן ביטול, וממילא אין שייך לדון משום ריבה שמן או חסר, וא"כ אם הקריב שתיהן עד גמירא, יש לנו לדון דשתיהן כשרות, אפילו אם הקריבן בזאח"ז, וצע"ג. - יז והנה נראה לומר דסבר הרמב"ם דכל דין זה דעולין אין מבטלין זה את זה, היינו אם עולה כל השיעור כולו, דאז יש לו חשיבות דעולה על המזבח, - והמזבח הוא המסבב למנוע סיבת הביטול, וכל זה אם יש לו שיעור שלם שהוא הקטרה שלימה, והיינו דכיון שכל עיקר האי דינא נלמד מדם הפר והשעיר שאין מבטלין זה את זה, - והנה התם מצינו בשיעור שלם דכל זריקה וזריקה יש בכל טפה וטפה שיעור שלם כדין התורה דהרי מצותה בכך, - ומזה נלמד לכל העולין שבאופן זה שנעשה ההקטרה בשלימות, ואז דוקא כשיש על המזבח השיעור בשלימות