נזר הקודש - מנחות סז

נקמצו דאם יכול לקמוץ מזה בפני עצמו וכו' ופירש"י והא דלא פריך לר' חנינא דאי בתר בטל אזלינן שיריים מי הוי טבלא, ותירץ רש"י דא"כ בתר בטל אזלינן וטבלא מבטל לשיריים לא הוי ריבה סולתה דבטלי וכמאן דליתא דמיא ולא מייתר לי', - הרי מבואר דאם נתבטל לא הוי ריבה, ואיך פירש"י במשנה דבשביל הבליעה אף באופן דנתבטל הוי ריבה שמנה, יעוי"ש, והיא קושיא חמורה דע"כ סברת התוס' נכונה מאד, דכמו שלא אמרינן התם דהוי ריבה סולתה מפני הביטול, - כן אית לן לומר דלא הוי ריבה שמנה מפני שנתבטל השמן, וע"כ דסברי התוס' דרק מנחת נסכים פסולה מטעם חסר, - וכן פירש בשיט"מ, יעוי"ש. - ב ונראה דכוונת רש"י בגמ' שפירש דכיון דבטל השיריים בהטבל הוי זה כמאן דליתא, - היינו דבאמת אינו נחשב כדבר שאינו במציאות, כיון דע"כ ישנו שם, - אבל כיון דע"כ אינו יכול להיות כמו הטבל בקדושת המנחה כיון דכבר נעשה שיריים, להכי אינו מוסיף סולת קודש כמו המנחה בעצמה, הגע עצמך לוא נתערב קמח חולין בהמנחה דפשיטא דלא נעשה החולין קודש בקדושת המנחה, וממילא לא שייך לומר ריבה סולתה. הנה כמו כן הדין בנתרבתה שיריים מתוקנים שדינם כחולין לגבי המנחה, משא"כ קומץ שנתערב במנחת נסכים שדינן שוה בקדושה, דהרי שניהם עולין להיות כליל על המזבח, בזה סבר רש"י דשייך ריבה שמן, וזהו שיטת רש"י, וסברא נכונה היא, דאף אם אמרינן דבטל הסולת, וגם נתקדש, אבל אין כאן קדושת פה, - וממילא אין כאן קדושת מנחה דהדין שתבוא דוקא בקדושת פה, ולא באופן שבא הקדש, בממילא, והרי זה כמו קוף שהקדיש. ג עוד נראה דגם התוס' סברי סברא זו, ולא פליגי התוס' על רש"י בהא דפירש בגמ' דהסולת הבטל כמאן דליתא, ולא הוי ריבה סולתה, אבל סברי דכמו כן הכא בהקומץ שבלע שמן מהמנחת נסכים, נם כן שייך סברא זו דהבטל הוי כדליתא, והיינו דהבטל לא נכנס בקדושת הקומץ, ואעפ"י שדין קומץ שוה עם המנחת נסכים, אבל עכ"פ לא נתקדשה השמן בקדושת קומץ, דהרי הקומץ יש לו קדושה בפני עצמו בכלי שרת, והשמן דמנחת נסכים חסר זה, וסברת רש"י דכיון דעכ"פ דינם שוה דשניהם כליל על המזבח הרי"ז כאילו קדושתן שוה. ד ובמה שפירשנו אין להוכיח מהכא דהבטל אינו משיג מעלת המבטל, דשפיר אפשר לומר דבכ"מ אמרינן דהבטל נעשה כהמבטל עצמו ממש לכל הדינים, אבל שאני הכא דאף אם אמרינן בכל מקום דהיינו בחולין שנתערב בקודש דהבטל נעשה קודש, אבל הכא לא אפשר להשיריים להיות קודש כהמנחה, מטעם דבעינן דוקא קדושת פה מכח מקדיש, וביותר שאין לומר דפליגי בזה רש"י ותוס', דלפי מה שביארנו סברת רש"י נכונה אליבא דכו"ע, וגם התוס' מודה לזה, ורק בקומץ פליגי, וכמוש"נ. ה דיש לעיין בסוגיא דנדה כ"ז דאיתא שם אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי א"א שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר לי', ואמינא להו אדרבה א"א שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת של עפר וכו', יעוי"ש, וע"כ בזה פליג רבה על רבנן דבי רב, דרבנן דבי רב סברי דהבטל לא נעשה כהמבטל, והעפר לא נעשה רקב, וממילא חסר לשיעור תרווד, - ורבה ע"כ סבר דהפרידה עפר בטל ונעשה דינו כרקב, וממילא יש שיעור שלם מלא תרווד, ולכאורה פליגי בסברת רש"י הכא, אבל לפי מה שפירשנו אין זה ענין לזה, והוא דאף אם אמרינן דהבטל נעשה כהמבטל גם לכל דינו, מ"מ הכא שאני מטעם חסרון מקדיש, והוא דשאני קדושת מנחה, וכמו שפירשנו. ו ובדברינו מיושב היטב הא דפירש"י בבכורות כ"ב דקאמר התם הלוקח ציר מע"ה משיקו במים והוא טהור וכו' וקאמר ר' ירמי' לא שנו אלא לטבל בו פתו, אבל לקדרה מצא מין את מינו וניעור ופירש"י המים שבתוך הציר מוצאין את המים שבקדרה, ומצטרפין יחד ורבין על הציר ומטמאין אותו, יעוי"ש, הרי משמע דסבר רש"י דהבטל שהוא הציר נעשה כמים ממש, - הרי חזינן דמקבל הבטל גם המעלה של המבטל, כמו הכא שנעשה הציר לחשיבות של משקה לקבל טומאה, וזהו לכאורה שלא כדברי רש"י הכא, - ומצאתי אח"כ בעונג יו"ט סי' ד' שהקשה כן, - אבל לפי מה שפירשנו אין זה ענין לנידון דידן דכוונת רש"י דע"כ קדושת מנחה אין לו להבטל, והרי"ז כמו שנתקדש ממילא, ואין כאן קדושת מנחה, וכמוש"נ. - ז והנה התוס' הקשה שם בבכורות לרש"י דהלא הציר אינו מקבל טומאה. יעוי"ש, מבואר דדעת התוס' דהבטל אינו משיג מעלת המבטל, ומזה ראי' למה שכתבנו לעיל דהתוס' הכא במנחות לא פליג ארש"י בעצם הסברא, אלא אדרבה הם סברי דגם אם שווים שניהם בדיניהם, מ"מ אם קדושתן משונה גם כן אין כאן ביטול מפני חסרון המעלה שחסר להבטל, כמו שפירשנו, אבל יש לעיין מהא דאמר רבה בנדה, שכתבנו לעיל. ח אמנם יש להוכיח ממקו"א דשיטת רש"י דהבטל אין משיג מעלת המבטל, והוא בנדה ע"א ע"א ד"ה הרוג וכו' וז"ל ומיהו אי הוי נמי רובה לאחר מיתה אין טומאתו מן התורה דרביעית שלימה דמת בעינן, יעוי"ש, הרי מבואר דהמיעוט הבטל ברובא אינו משיג מעלת הרובא, ואפשר לומר דשאני התם דמיירי להשלים השיעור, ובאופן דשיעורים אינו בא המיעוט בתור השלמה, ואין זה ענין לנידון שאנו דנין אם הבטל משיג מעלת המבטל. ט והנה השיט"מ מביא בשם רש"י כת"י וז"ל במנחת נסכים פסולה פירש הקומץ של מנחת ישראל לפי שבלע הקומץ ממנחת נסכים ורבה שמן דמנחת נסכים על הקומץ ומבטל, יעוי"ש, מבואר דרש"י כת"י דלא כרש"י דילן בשתים, א) בדין מנחת נסכים דלרש"י דילן פסולה משום חסר שמן, ולרש"י כת"י כשרה, ב) דלרש"י דילן פסול הקומץ מטעם ריבה שמן, רש"י כת"י פסול הקומץ מטעם דחשבינן