נזר הקודש - מנחות סד

עלה לא ירד לר' יהושע בזבחים פ"ג, אבל יש לומר דשאני הכא בדם שמלחו דכיון דנפיק מתורת דם, ואינו ראוי עוד לזריקה, א"כ לא שייך אם עלה לא ירד, כיון דכל עיקרו של דם הוא לזריקה, דהרי אינו לאישים, כמבואר לעיל כ', וכיון שאינו ראוי עוד לזריקה שוב לא מהני לי' מזבח מידי, - וכן מסתבר. - מו אבל מסופקני בדבר פסולו היאך דינו אם בעי שרפה במקום קדוש כקדשים פסולים, או"ד דנפקע גם קדושתו, וצ"ע. טז מהו דתימא מישדי בה משהו למצוה בעלמא, . ביאור הדבר דכיון דיש מצוה דמלח בכל הקרבנות, ובדם כיון דלא אפשר בשיעור מלח, ממילא הכא המצוה במלח כל שהוא, כיון דע"כ לא היתה כוונת התורה אלא באופן זה, ומטעם זה לא קשה הא דיש להקשות לכאורה אתוס' בזבחים, י"ד ע"ב ד"ה והרי הולכת אברים לכבש וכו' ובפר' הקומץ רבה לא מלח כהן אלא זר וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח, יש לומר דאפילו לרבנן דאית להו במפוחא וזריקה פריך שאין יכולין למלוח בטוב ע"י זריקה, יעוי"ש, וקשה הא שפיר דמי במליחה מועטת למצוה,- אבל הדבר ברור דדוקא גבי דם קאמר הש"ס כן מטעם דכיון דלא אפשר בהרבה מלח בכשיעור, ממילא האי משהו דלמצוה הוי הכא שיעור שלם, - משא"כ גבי בשר בעינן שיעור שלם מן המלח, הגה משהו מלח בפחות מכשיעור לאו כלום הוא ובדליתא דמיא. יז ובזה תמוה דברי המל"מ שהביא מזה ראי' לדברי הרמב"ם שפסק בפר"ה מאי"מ הי"א דבדיעבד גם במלח כ"ש כשר, וכתב המל"מ שמקורו מסוגיא זו דקאמר הסוגיא מה"ד מישדי בה משהו למצוה, אבל זה ליתא דע"כ האי משהו דהכא גבי דם הוא שיעור שלם, ומרן הכס"מ כתב מקור לדברי הרמב"ם מהא דתניא תקריב אפילו כ"ש, יעוי"ש ולא כתב מרן מקור מסוגיא זו, והיינו משום דפירש כמו שכתבנו, - וכן כתב הקרית ספר כמו שכתב מרן, וכן נראה מהגהות השיט"מ ברש"י ד"ה מה"ד שגורס מישדא בה משהו מלח בעלמא למצוה, ביאור דבריו דהמשהו הוא מצוה שלימה, ולא כמו שכתוב ברש"י שלפנינו מצוה בעלמא דמשמעו דלא הוי מצוה מן המובחר, אלא גורם מלח בעלמא, למצוה, לומר שמשהו מלח הוי מצוה שלימה הכא, והדברים ברורים. יח תקריב כל שהוא, תקריב אפילו בשבת, - והנה כבר הקשו גדולי האחרונים מה שייך חילול שבת, ואם משום מעבד הא אין עיבוד באוכלין, - וראיתי במל"מ פרי"א משבת שכתב דנפק"מ לענין פסולין דהדין דלא בעי הפשט וניתוח, ומדלא ממעט מלח ממילא מבואר דבעי מלח, והמלח בא על העור, וא"כ נפק"מ בהפסולים שהדין בהו דאם עלו לא ירדו, דרבתה תורה דבעי מלח, עכת"ד, אבל לדעתי תמוה דע"כ אכתי לא שייך עיבוד טרם בא השיעור, וא"כ אכתי אין כאן עיבוד, דזה פשיטא דלא נתחייב משום מעבד טרם בא השיעור, ודוחק לומר דרבתה תורה דמותר להשהות במלחו עד כדי עיבוד, דהלא אין זה שייך להמצוה דהקרבה, ואדרבה המצוה דמלח דוקא כמו שהוא שהמלח עדיין בתקפו, דאל"כ אלא אם יקריב אחרי שנמס מלח, א"כ יצא ממלח ונעשה מי מלח. - יט ויותר מסתבר לומר דרבתה תורה מלח בשבת להתיר הקרבה דהמלח והוא משום מבעיר, ואעפ"י שכבר מותר מבעיר בקרבן בשבת, - אבל במלח הו"א דכיון דרבתה תורה דסגי גם במלח משהו, וכמו שכתב הרמב"ם, - ובזה רבתה תורה שצריך להקריב מלח כשיעור מלח כשיעור שלם, אעפ"י שמבעיר על האש הרבה מלח. כ ולכאורה יש להקשות למה בעינן קרא גבי מלח יותר משארי קרבנות דגם מצוה מן המובחר דוחה שבת, כמו הא דלקמן ס"ד במצא בהמה שמינה אחרי שחיטת הכחושה שדוחה שבת ומותר לישחט השמינה, - נראה דשאני התם שעכ"פ המובחר בעצם הקרבן עצמו, משא"כ מלח שאינו בעצם הקרבן, רק בא למצוה להקרבן, - ומצאתי בחידושי הרשב"א לסברא זו לענין אחר, ולכן נראה כמו שביארנו. - כא אח"כ ראיתי בחידושי הרשב"א למנחות שהקשה נ"כ איזו מלאכה שייך במליחה בשבת, כיון שאין עיבוד באוכלין, ומתרץ דקרבנות שהם כליל על המזבח יצאו מתורת אוכלין, יעוי"ש, - אבל תמהני טובא כמו שכתבנו לעיל דהלא אין כאן דהעיקר כמו שביארנו. - כא עוד מתרץ הרשב"א שם דתיקון הקרבן כמעבד דמי, יעוי"ש, ויש להבין מה שייך זה לעיבוד שהוא תיקון בעצמותו, והכא אינו אלא תיקון להמצוה דהקרבה, אבל אין כאן תיקון בעצמותו, ומה שייך מעבד שהכוונה שהוא בעצמו נשתנה הגוף, ואולי הכוונה דלאו דוקא מעבד השייך בעור, אלא כוונתי שעשה תיקון, והרי"ז כמתקן מנא, וצ"ע. כג כיון דמלחי' נפיק לי' מתורת דם דאמר ר"ז דם שבישלו אינו עובר עליו וכו', - ויש לעיין מאי פריך הא אדרבה אית לן לומר דכיון דאמרה תורה לתת מלח בהדם, א"כ חזינן דלא נפיק מתורת דם, וע"כ דכל עיקר דינא דר"ז נאמרה אח"כ דמיעטה התורה דם ממלח. כד ונראה דזה הי' הכרח לרש"י לפרש דמעם דם שבישלו אינו עובר עליו שהוא מטעם שאינו ראוי לזריקה, והיינו מטעם שנקפה ולאחר שנעשה קפוי שוב אינו בר זריקה, וע"כ שזה הטעם שייך ג"כ בדם שמלחו, והיינו דע"כ נעשה כל הדם מעורב עם המלח עד שנעשה עב, ואינו ראוי לזריקה, ואף אם יהי' צלול אח"כ כשנמס ויהי' למים, אבל לפי"ז נעשה דחוי, כדלקמן, - והנה לפי"ז גם כן גם אם לא מיעטה התורה דם ממלח, ממילא מובן שאי אפשר לתת לתוכו מלח, כיון דעי"ז נפקע מזריקה, וזהו שפריך הש"ס כיון דמלחי' נפיק לי' מזריקה. כה איברא דלפי"ז תצא נפק"מ בין חטאות החיצונות לפנימיות, והיינו דבחמאות