נזר הקודש - מנחות סא

דבר הנעשית על המזבח ע"י קריבה למזבח, ובזה אין איסור, וגם אין כאן פסול. ה והנה לפירוש זה יש לפרש גם הכא דהכוונה וכי. - תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח, - היינו דכיון דמליחה נעשית בראש המזבח היינו מליחת הקומץ, וממילא יש פסול זר אף אם לא אמרה תורה בפירוש דליבעי כהן, דכל דבר הנעשה במזבח אינו אלא ע"י כהן דוקא, ואפשר שזהו גם כוונת רש"י בזה שמפרש מפני שמלחה בראשו של מזבח, והכא לא אפשר על ידי זריקה בדקאי בארעא, כמו"ש התוס' בזבחים י"ד ע"ב ד"ה והרי הולכת אברים, משום שאין יכולין למלוח בטוב ע"י זריקה, יעוי"ש, וממילא הרי"ז פעולה שנדרשת קריבה למזבח ממש, - ובזה בעינן כהן דוקא.- ו ובזה אתי שפיר גם כן הא דהקשו התוס' לעיל י"ח ע"ב ד"ה ור"ש דהקשו דלר"ש למ"ל קרא דבעינן כהן תיפו"ל דבעינן כהן כדאמרינן וכי תעלה על דעתך שזר קרב על גבי מזבח, ולכאורה הלא משום זה אינו אלא איסור אבל לא פסול, - אבל התוס' לשיטתם ביומא דסברי דכל מידי דבעי מזבח, ממילא נדרש כהן דוקא. ז והנה יש לעיין לר' יהודה דאמר בסמוך עזרה מקדש, דהיינו כל רצפת העזרה, כמבואר זבחים נ"ט, יעוי"ש, ושם, י"ד, דלפי זה לא הוי דין זה שייך למזבח דוקא, וא"כ כשר גם זר. אבל תיקשה דהלא הכא בברייתא גם ר' יהודה פוסל בזר, ובשלמא לפי פירושם של הראשונים לפי מה שהובא בשיט"מ, דכוונת הש"ס דעיקר הפירכא וכי זר קרב לגבי מזבח הוא לאו דוקא, אלא עיקר הכוונה הוא מפני שנלמד דמקמיצה ואילך מצות כהונה, אתי שפיר נ"כ לר' יהודה, אבל לפי פירוש התוס' שכתבנו וזהו גם שיטת הרמב"ן קשה טובא אליבא דר' יהודה. ח ונראה דאפשר לומר דעזרה מקדשת רק בתנאי ובאופן הראוי למזבח, דאל"כ מה יתרון יש למזבח מעל הרצפה, ולפי"ז גם ר' יהודה סבר דבעינן כל דיני מזבח גם אם עביד הקרבה על הרצפה, ואעפ"י שבלא"ה יש יתרון במזבח גם לר' יהודה לענין דם כמבואר בזבחים נ"ט מודה ר"י בדמים, וכמו כן יש יתרון למזבח לענין פסולין, כמבואר בתוס' זבחים פ"ז ד"ה כבש, - אבל נראה דנם בעצם הקרבה יש יתרון למזבח על העזרה לענין זה דבעינן ראוי למזבח, ובאופן שאינו ראוי למזבח, אינו ראוי נם לעזרה, ולכן גם לענין זה אם זר פסול לעבודה זו על המזבח מטעם ואל המזבח לא יקרב, נוהג פסול גם בהרצפה של העזרה, וכמוש"נ. ט עמוד ב תוד"ה אדרבה דם הו"ל לרבויי וכו' ותימא דלא חשיב פיגול דדם וקומץ לא מחייב עלייהו משום פיגול וכו' אבל אברים חייבים עלייהו משום פיגול, עכ"ל, - וקשה לי טובא דהלא לא משכחת פיגול בדם באופן זה דפיגול בקומץ, - והיינו דחיוב פיגול בקומץ לא משכחת לה אלא לאחר שכבר הרצה את קרבנו, דהיינו לאחר שהוצת האור ברובו, דאל"כ אין כאן פיגול, מטעם דלא קרב המתיר כמצותו, וכמו שכתבו כן התוס' לעיל ד"ה הקומץ, ואילו בדם באופן זה לא יצוייר, דממנפ"ש אם אכלו את הדם כולו עד שלא נשאר לזריקה. א"כ הרי לא קרב המתיר, ואין כאן פיגול, - ואם אמרינן פיגול בדם ע"כ הכוונה הדם הנשאר אחרי הזריקה, נמצא דהפיגול בהקומץ אינו כמו הפיגול בהדם, דהפיגול בהקומץ הוא בהמתיר עצמו, בהדם אינו בהמתיר עצמו, אלא בהנשאר, - והא דקרינן להדם מתיר, היינו משום דגם הנשאר הי' ראוי להיות מתיר, עי' תוס' זבחים מ"ג בראש העמוד, אבל הכא בדם המרצה איירינן דהיינו עצם הקרבן דליבעי מליחה, וא"כ אין לומר דלא נתמעט מעל מנחתך הדם מפני שהוא דומה למנחה שאין בו פיגול, כמו במנחה, דהיינו הקומץ, דקשה הלא גם בזה עצמו דפיגול אינו דומה לקומץ, דהקומץ נתמעט מפיגול היינו עצם הקרבן הקרב למזבח, אבל הדם הקרב על המזבח אינו שייך בלא"ה לפיגול מטעם דלא קרב המתיר, וא"כ לא שייך לומר דדם שוה בזה לקומץ, ואין להקשות מדוע לא קאמר הש"ס לאידך ניסא דלא דמי למנחה מטעם זה דפיגול, - זה לא קשה משום דעכ"פ יש להקשות בדם בהשיריים, אבל אין לומר ג"כ דדם וקומץ שוו להדדי, כמוש"נ. - י שם נפסל בשקיעה"ח הקשו למ"ל קרא פשיטא דנפסל בלינה, ומפרש ר"ת דנפסל בתחילת שקיעה קאמר, יעוי"ש, וקשה טובא מהוריות ד' דאיתא שם משל לאדם שהביא כפרתו ביהש"מ, יעוי"ש, ולשיטת ר"ת לא יצוייר ספיקא דביהש"מ לענין כפרה כיון דבתחילת שקיעה נפסל, וכבר עמד בזה בשאנ"א, סי' י"ז. - יא והנה הרמב"ם מפרש גם כן כפשוטו דקרא אתי לאשמעינן דלא יזרק הדם אלא ביום השחיטה, כמבואר בפר"ד ממעה"ק ה"א, יעוי"ש, - ותיקשה לפי"ז קושיות התוס' דלמ"ל קרא הא מביום צותו נפקא, - ולמחר פשיטא דפסול מטעם דנפסל בלינה. - יב לכן נראה דסברת הרמב"ם דבאמת דם לא נפסל בלינה מטעם זה דכיון דליכא בדם נותר, להכי לא שייך גם פסול לינה, - וכמו שנחתי לזה התוס', - ובזה חידשה תורה דנפסל בשקיעת החמה, והא דהקשו התוס' דהרי חזינן דלר"ש בעצים ולבונה אין בו משום נותר, כמבואר בחולין קי"ז, ומ"מ מיפסלו בלינה, הנה הרמב"ם לא חש לזה, - נראה דסברת ר"ש בעצים ולבונה משום דלאו בני אכילה נינהו, כמבואר במשנה זבחים מ"ה, - ואין בהם חיוב על אכילתן, ואין למעט מטעם זה פסול לינה, משא"כ דם דאיתמעט מנותר מטעם דין התורה, - ממילא אין פסול לינה נוהג בהם, כיון דלינה הוא דררא דנותר, ובני ביקתא נינהו. יג ולפי"ז תצא נפק"מ בין דם לקומץ דקומץ נפסל בלינה למחר, ודם נפסל בשקיעה"ח, - ונפק"מ לדינא למ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח, דקומץ לא נפסל ודם נפסל, וא"כ תיקשה היאך קאמר