נזר הקודש - מנחות ו

לעשות לשמו, והוא שינה, - ולהכי יש פגם בהמעשה עצמה, - וממילא נם בחצי מתיר הנעשה בפגם פועלת, משום דמה לי כולה ומה לי פלגא, - הלא עכ"פ נעשית עבודה בגרעון, - משא"כ מחשבה דפיגול שאין שום פגם בעצם העבודה, - שעובד עתה רק חושב לעשות אח"כ בגרעון, או הזריקה, או אכילה, או הקטרה, - אבל אין שינוי כלל מעבודה שעובר עתה, - וכל עיקר המחשבה בפיגול הוא על הניתרים שהם בפועל יוצא מן העבודה, - להכי סברי בזה רבנן דבעינן אופן הניתר, שהמתיר כולו הי' באופן הזה.- ז והנה הכא במשנה בדבר קמיצה דמנחה שלא לשמה. - משמע קמיצה לחודיא בלא הליקוט של לבונה, והנה לפי מה שפסק הרמב"ם כפרט"ז מפסוה"מ ה"ז דקמיצה בלא ליקוט לבונה הוי חצי מתיר, - ולפי"ז הוי קמיצה חצי מתיר, - וחזינן ממשנה זו דלא בעינן כל המתיר במחשבה דשלא לשמה, - אבל אפשר לדחות דסתם משנה ר"מ דסבר דגם בפיגול מפגלין בחצי מתיר, - אבל לפי"ז תיקשה להרמב"ם דפסק כחכמים דאין מפגלין בחצי מתיר, כמבואר שם ברמב"ם, - ומכל זה פסק הכא לדין המשנה, כמו שמבואר בפרט"ו מפסוה"מ ה"ב שכתב שם וז"ל שינוי השם במנחה כיצד כגון שקמץ וכו', יעוי"ש, ולא הזכיר הליקוט לבונה, - הרי מוכח בהדיא דבמחשבה דשלא לשמו לכו"ע סני גם בחצי מתיר. ח וכן מוכח מדברי השיט"מ ריש זבחים שכתב וז"ל דמשמע לי' לשמו ושלא לשמו כשחיטה ששחט סימן אחר לשם פסח וסימן ב' לשם שלמים ולכך דייק הא לשם פסח וסתמא כשר אלמא סתמא כלשמן דמי דאי כשלא לשמן דמי נהי דאין צריך לזבוח לעולם לשם פסח בכל סימן וסימן הי' ל להזכיר לשם פסח, עכ"ל. - מבואר מזה דבפסח דפסול שלא לשמו נם בסימן אחד נפסל. - אבל תיקשה לפי"ז סוגיא ערוכה בפסחים ס"א דשחטו למולים ולערלים, דמפרש שם הסוגיא דפליגי אם מפגלין בחצי מתיר.- - ט ונראה גם כן דשאני הא דשחטו למולים ולערלים, דג"כ לא הוי הפסול בעצם העבודה, - ומחשבה דלערלים הוי היאך שינהוג בהקרבן אחרי הכשרו, דהיינו בדבר האכילה, והרי"ז דומה לפיגול בשתים, היינו שהעבודה בעצמותה היא בהכשר, וגם ענין האכילה הוא דבר הניתר, - ובזה שייך לומר דחצי מתיר אינו פוסל. - י והא דלא פסלי רבנן שם כמו דסברי דחצי מתיר פסול מדרבנן, הנה הקשו בזה התוס' בזבחים מ"א ד"ה ממאי, וכתבו דלא שייך שם מידי דגזירה דאין לגזור אטו סימן השגו, - ולכאורה תמוח מדוע לא נגזור אטו שלא לשמו דפסול מדאורייתא נם בחצי מתיר, - לפי מה שכתבנו. - והיינו שנגזור חצי מתיר דלערלים אטו חצי מתיר דשלא לשמו, וכמו שקאמר כן הש"ס לקמן י"ד ע"ב. יא ועיקר דברי התוס' שם בתירוצם במה שכתבו שאין לגזור סימן אחד אטו שני סימנים- תמוה לן טובא דאטו גרע סימן שני מכבש שני, דמבואר לקמן שם בגמ' דגזרו רבנן כבש אחד אטו כבש חברו, ופירש"י שמא ישחוט שניהם במחשבת פיגול, - ואם גזרינן בכבש זה משום השני, - א"כ פשיטא שיש לגזור סימן אחד בשביל השני שיעשה בשניהם בפסול פגול, - ועוד דע"כ צריך לומר כן דגזרינן סימן זה אטו השני, - דהרי כיון שגזרו חכמים פסול בכל חצי מתיר דקרבנות, - ובשלמא בחטאת יש לומר דגזרו בחצי מתיר אטו שלא לשמו דפוסל בחטאת גם בסימן אחד, לפי מה שביארנו, - אבל בכל הקרבנות הכשרים שלא לשמו מה שייך לגזור, - וע"כ דגזרינן סימן אחד אטו השני, - וא"כ דברי התוס' צע"ג. - יב ואפשר לומר דכוונת התוס' דאין לגזור סימן אחד אטו שני סימנין, היינו דוקא התם בקרבן פסח שנמנו עליו ערלים ומולים, ואם חשב בסימן אחד לערלים, ע"כ לא יחשוב סימן שני ג"כ לערלים, דהלא יודע שישנם מולים מנוים עליו, - ולהכי לא גזרו, - אבל בכל הקרבנות גזרו סימן אחד אטו שני סימנים, וגם בחטאת גזרו סימן אחר אטו שני סימנים, - וממילא אין נחיצות לומר דגזרו בחטאת בחצי מתיר דפיגול אמו חצי מתיר דשלא לשמו, - משום דזה לא מסתבר לומר דליגזור מחשבה דפיגול בשביל שלא לשמו, - והיינו דשני ענינים נינהו, כמו שכתבני לעיל, - וממילא לא קשה הא דהקשינו לעיל מדוע לא נזרו בהא דערלים ולמולים אמו שלא לשמו דחצי מתיר דפסח דפסול, משום דשני ענינים נפרדים נינהו, ולא גזרינן, ובזה מיושב הכל. יג אח"כ מצאתי בספר אור שמח בפרט"ז מפסוה"מ שכתב לחקור גם כן בחצי מתיר דשלא לשמו, אבל לא העיר בכל מה שכתבנו, - נג כתב שם דבחמאת פסול חצי מתיר משום מחשבה דשלא לשמו בחצי מתיר, - דבריו תמוהין, דמה יאמר בחצי מתיר דשארי קרבנות הכשרים בשלא לשמו, - וע"כ עיקר הדבר דגזרו סימן אחד בפיגול אטו שני סימנין, וכמוש"נ. - בדין שייכות בעלים בשלא לשמו יד אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ופירש"י דלא יצא ידי נדרו וצריך להביא אחרת לשם מרחשת, - והנה יש לעיין לפירש"י שפירש לעיל דמיירי בנדבה, שכתב כגון שהתנדב וכו', - מה שייך בנדבה שלא עלו לבעלים כיון שע"כ בנדבה אינו מחויב להביא אחרת ולא נרע מנאבדה, - והנה אפשר לומר דלהכי מדייק רש"י וכתב דלא יצא ידי נדרו, והכוונה דלא שייך חיוב להביא אחרת רק בנדר, אבל לא בנדבה, - אבל תמוה מדוע פירש לעיל דמיירי בנדבה, - והנה זה