נזר הקודש - מנחות ה

נזר הקודש מסכת מנחות בדין שלא לשמה בקדשים א כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, והנה שינוי דשלא לשמה דמנחות היינו שקמץ מחבת לשם מרחשת, כמו שפירש"י, - ויש לעיין הלא כיון דשלא לשמה במנחות נם כן משלמים נלמד כמו שכתבו התוס' ד"ה כל, והלא לא דמי לשלמים, דהתם הוי שינוי קודש בעצם הקדושה, דהיינו שמשנה מקודש לקודש, מעולה לשלמים, וכדומה, - משא"כ במנחות דאין כאן שינוי קודש כלל, דע"כ שתי המנחות בין מחבת ובין מרחשת קדושתן שוות, ורק שינוי מעשה ביניהם, וא"כ אין ללמוד זה משלמים, - וע"כ צריך לומר דכיון דע"כ מלמדנו הכתוב דיש ענין שינוי במנחות כמו בקרבנות, - ואם אינו בשינוי, קודש, כיון שקדושתן שוה, אם כן ע"כ הכוונה על שינוי מעשה. ב אבל יש לעיין דהלא איכא גם מנחות סולת הבאות לקרבנות דנסכים, ואצלם אין שינוי מעשה מפני שאינן באות אפויות רק קמח עם שמן, והם קדושת קרבן עליהם, וא"כ יש בזה שינוי קודש מעולה לשלמים, וכדומה - וא"כ יש לומר דבזה רבתה תורה להיות דינם כשלמים, ולא בשינוי דמחבת ומרחשת, - ודוחק לומר כיון דכתיב סתם מנחה הכונה כל המנחות. נ והנה לכאורה יש לומר דמנחות סולת הבאות לקרבנות אינו פוסל שלא לשמה כלל. - והיינו מלתא בטעמא דכיון דבאה לאחר הקרבת, הקרבן, ושחיטת הזבח מקדשתן, כמבואר לקמן ע"ז, וממילא נתקדשה בקדושת הקרבן, והרי היא כאילו קריבה נם היא לשמה ממש, - ולכאורה יש לומר שזהו כוונת רש"י דפירש כגון שהתנדב מנחת מרחשת וכו', - ומה בעי רש"י בזה, - ואפשר דבא לשלול מנחות סולת הבאות לקרבן נסכים, - ואם אמרינן כן אתי שפיר, דלפי"ז ע"כ הלימוד מנחות לשלמים היינו דוקא מחבת ומרחשת. ד וכן יש לדייק נם מדברי הרמב"ם שכתב בפרט"ו מפסוה"מ ה"ב שינוי השם במנחה כיצד כגון שקמץ מנחת נדבה לשם מנחת חוטא, או מרחשת לשם מחבת וכו', יעוי"ש ומדוע לא כתב השינוי במנחות סולת, וע"כ דסבר דבזה אין פסול שינוי השם, - וע"כ הביאור דכיון דנסכים וגם המנחה דנסכים נתקדשין בשחיטת הזבח, לכן שוב אין מחשבה פוסלת בהן, - וכן יש להוכיח גם מדברי מרן הכס"מ שכתב מקור לדברי הרמב"ם מסוגיא זו דריש מנחות, - והיינו כוונתו דקאמר הש"ס דהמשנה דלא כר"ש, מהא דמעשי' מוכיחין עלי',- והיינו דמפרש הסוגיא דהמשנה מיירי דוקא במנחות כאלו אשר יש בהן שינוי מעשה, ולאפוקי מנחות סולת הבאות לקרבן, דהשינוי קודש בהן אינו פוסל כלל, וכמוש"כ, וחידוש דין הוא. בדין חצי מתיר בשלא לשמן ה כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, - וכן הדין בזבחים, כדתנן ריש זבחים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרות, - והנה מצאתי לחקור, בעיקר הדין בשלא לשמה, בין בזבחים ובין במנחות, אם הדין בזה כמו בפיגול דפליגי ר"מ ורבנן אם שייך פיגול נם בחצי מתיר, דר"מ סבר מפגלין בחצי מתיר, וחכמים סברי דבעינן שיפגל בכל המתיר כולו, כדמבואר לקמן ט"ז במשנה, היאך הדין במחשבה דשלא לשמו, בין לענין שאינו מרצה, בין לענין פסול, כמו בפסח וחטאת, וכדומה אם גם בזה פליגי ר"מ ורבנן, - ולרבנן בעינן שתהי' המחשבה בכל המתיר, - ובחצי מתיר לאו כלום, - או"ר שאני במחשבה דשלא לשמן דמחשבה כל דהוא פועלת, - ולכאורה הדבר נוטה לומר דלא חמירה מחשבה שלא לשמו ממחשבת פיגול, דהרי שניהם באים ממקור אחר מלא יחשב, - אבל זה פלא שלא מצינו במשנה או בברייתא הא דחצי מתיר בשלא לשמו. ו לכן נראה דבמחשבה דשלא לשמו הוא גם בחצי מתיר לכו"ע, - והיינו דשאני מחשבה שלא לשמו שהוא פוגם בעצם עבודה, - היינו ששינה מכוונת רצון הבורא ב"ה בעצם עבודה שאמרה תורה