נזר הקודש - מנחות נז

ובאמת כן הקשו התוס' יעוי"ש, - אבל אם אמרינן דרב נחמן מפרש דמתניתין לא מלח כשר מיירי במליחת המנחה כולה, - ואינהו סברי דמליחה מעכבת, היינו במליחת הקומץ. יב והנה בעיקר הדבר שכתב מרן בתוסר"ע שם דלא בעינן מליחה בהמנחה כולה אף בלכתחילה, נראה דמלשון הרמב"ם שכתבנו מוכח להדיא דיש מליחה בהמנחה כולה, והיינו דחשיב שם מליחה בזר כשרה, ומסיים משום דרק מקמיצה ואילך מצות כהונה, - וע"כ מיירי האי מליחה דזר היינו להמנחה כולה, וזהו קודם הקמיצה, - הרי מבואר דסבר הרמב"ם דיש מצוה למליחה דהמנחה כולה, ולפי מה שכתבנו יש לזה הוכחה מהסוגיא מדברי רב נחמן כמו שכתבנו לעיל. - יג ובעיקר הדבר אם יש מצוה בלכתחילה למלוח, מחלוקת קדומה היא, הרא"ה והרשב"א, דהנה הרא"ה בבדה"ב בשער השלישי כתב דבעי מליחה, וכן משמע בספר החינוך, דהנה הרשב"א בתוה"ב שם מוכיח דלצלי בעי מליחה מהא דאיתא במנחות כ"א דאמר אביי וכן לצלי אלמא דצלי בעי מליחה, ועל זה כתב הרא"ה בבדה"ב דכוונת אביי לענין קדשים, ולא לחולין, דמה שייטי' דחולין הכא דמיירי בקדשים, - אלא לענין קדשים מיירי, ולענין ברית מלח, ומחדש אביי דגם בבשר הנאכלין לכהנים ולבעלים, ולקדרה לא צריכה למימר דבלא"ה בעי מליחה, אלא אפילו לצלי דלא בעי מליחה בחולין, הכא בקדשים צריכה מטעם ברית מלח, ובפסחים פר' אלו דברים דשעירי הרגלים בשבת חיין נאכלין במליחה הוא דנאכלין, עכת"ד, - ובמשמרת הבית השיג עליו מהא דתניא בתו"כ דדוקא קרבן טעון מליחה, יעוי"ש, ולדעתי לא ראיתי ולא מצאתי שם מה שיש להדחות דברי הרא"ה, וביותר להראי' שמביא מהא דאמר אביי וכן לצלי, כי על זה לא השיג הרשב"א שם מאומה במשמרת הבית, - ועוד דהרי יש לפרש דכוונת הרא"ה במצוה דלכחילה, ושם הדין לעיכובא, איברא דבש"ס איתא הגירסא לקדירה, אבל עכ"פ אנו רואים דלהרא"ה והרשב"א הגירסא לצלי, והנה כמו כן כתב הרא"ש בפר"ב דפסחים סימן כ"ג דיש מביאין ראי' דמותר ליתן מלח בתוך מצה מטעם שמלח אינו מחמיץ מהא דתנן ל"ה חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצאין בהן אעפ"י שבודאי יש מלח בהן כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח, - והרא"ש כתב דטעות הוא בידם דאין נותנין מלח אלא על דבר הקרב על גבי המזבח, יעוי"ש, אמנם ע"כ הני ראשונים סברי דגם בקדשים הנאכלים יש מצוה דמליחה, וכשיטת הרא"ה, - הרי מבואר דפליגי בזה הראשונים, וע"כ שזהו סברת הרע"ב והתוסיו"ט בשיטת הרמב"ם, וביותר שיש מקום לזה לפי מה שהוכחנו לעיל דע"כ סבר הרמב"ם כן מסגנון לשונו וכמוש"נ לעיל. - יד והנה הרמב"ן בפירוש החומש כתב כי הציווי המלח שייך להבעלים, ומטעם זה כתב שכשרה מליחה בזר, יעוי"ש, - ותמוה עליו מסוגיא דלקמן כ' - עי' בשי"ת חת"ס בליקוטים סי' כ' שמאריך בזה. - ונראה דאפשר לומר דכוונת הרמב"ן על מליחת המנחה כולה, וכמו"ש הרמב"ם, וכמו שנתבאר לעיל, - ומצאתי בשעה"מ פר"ג מה' יו"ט מביא בשם ספר חזון נחום שהוקשה לו בדברי הרמב"ם שכתב מליחה קודם קמיצה, ותירץ שאם מלח המנחה קודם כשר, יעוי"ש, - ולדעתי יותר נכון לומר שיש מצוה לכתחילה למלוח המנחה כולה קודם קמיצה, וזהו כשיטת הרא"ה בבדה"ב, ומה"ט נראה שזהו גם כוונת הרמב"ן, ואעפ"י שהשעה"מ כתב שם שדוחק לומר דהרמב"ן מיירי במליחה הקודמת משום דהקרא בקומץ קא מיירי. יעוי"ש, - אבל נראה שאין זה דוחק, ושתי מצות איכא בזה, איברא דדעת התוס' הכא במנחות ד"ה לא מלח דהמליחה אחר קמיצה, מזה משמע דהתוס' לא סברי דיש מצות מליחה קודם, וע"כ דדעת התוס' כהרשב"א במשמה"ב דאין מצוה דמלח רק בקרבן הבא על המזבח, אבל דעת הרמב"ם והרמב"ן כהרא"ה דיש מצוה דמליחה גם להמנחה כולה, וכמוש"נ. וזה מתאים לדברי הרע"ב והתוסיו"ט. - טו והנה יש להעיר מהא דתנן לעיל ו' ע"א קמץ והעלה בידו צרור או גרגר מלח וכו' פסול, ואם אמרינן דבא מלח על כל הלבונה, א"כ מה זה פסול שנמצא מלח כיון שהוא גם כן ממין המנחה, אבל זה ליתא דע"כ לבונה בודאי באה עם המנחה, ומכל זה לבונה עושה להקומץ חסר. וע"כ הטעם בזה משום דקודם הקמיצה הלבונה הי' מניח בהצד, - ומצאתי שכן כתב שם השיט"מ, וכן יש לפרש גם בדבר המלח, - איברא דהשיט"מ מפרש שם דלא בא מלח כלל מעיקרא, - וסבר דרק הקומץ בעי מלח, ולא המנחה כולה, והיינו משום דסבר כן דרק חלק הבא בהקטרה בעי מלח. - אבל הני ראשונים דסברי דהמנחה כולה באה במלח, ע"כ יפרשו כמו שמפרשים בלבונה, - והא דקאמר בגמ' י"א דמלח לא איקבע בהדי מנחה מעיקרא, - הכוונה לענין הקרבה בהדי קומץ. - מז וראיתי לתמוה על התוסיו"ט דהנה לפי מה שביארנו ע"כ סבר דכל המנחה כולה בעי מלח, ותמוה לפי מה שכתב לעיל בפר"א מ"ב בד"ה או גרגר מלח. אין להביא מזה ראי' שמשליך המלח על כל המנחה שהרי כבר נתבאר וכו', יעוי"ש, - ונראה דכוונת התוסיו"ט הכא לענין דין מלח הבא בהקרבה עם הקומץ, אבל בדבר המלח הבא על כל המנחה. הרי נעשה מעורב עם המנחה כולה, כמו שאנו נותנים מלח לתוך העיסה, וכבר נמס והי' למים, ולא יצוייר גרגר מלח, אבל הכא יש לפרש בדבר המלח שנותן עבור הקטרה וקרב עם הקומץ בזה יש מקום לומר דבא על המנחה כמו לבונה, - על זה כתב דליתא אלא הכוונה דומיא דצרור שבא במקרה, וזהו ע"כ כוונת הרמב"ם בפיה"מ שכתב כאילו אמר צרור, יעוי"ש, - ולפי מה שפירשנו אפשר לומר דגם השיט"מ סבר דיש מליחה להמנחה כולה. אבל הוא באופן אחר, והיינו כמו"ש. - יז והנה לפי"ז מבואר צדקת הרע"ב והתוסיו"ט כפירושם להמשנה לפי שיטת הרמב"ם,