נזר הקודש - מנחות נה

דקדק בהסדר, וכמו"ש התוס' בהא דלא מלח וכו', אבל אינו דומה דשם מיירי רק בעבודות הבאות להמנחה, משא"כ בזה דמיירי בעצם דין מנחה, סדר עשייתה בהכרח, וגם על התוס' תמוה מדוע לא דייקו ארישא דמתניתין. - ב והנה לכאורה אפשר לומר דיש מזה ראי' להרמב"ם שכתב דעד יציקה נעשית בכלי חול, והיציקה היתה באה כשהיא מונחת בכלי קודש, ומתוך חשיבותה אקדמה, - אבל מה נעשה לשיטת התוס' חולין ל"ו ד"ה צריך שכתבו דגם הבלילה היתה בכלי שרת, - והמל"מ מביא הרבה ראיות דשיטת רש"י ותוס' דהבלילה בכ"ש,- וא"כ תמוה טובא מדוע שונה התנא הסדר כפי עשייתן,- ואפשר לומר דנקט לפי הסדר הכתוב בפרשה, ויציקה כתובה בפ' במנחת סולת, ובלילה במאפה ומחבת,- עוד יש לומר דנקט יציקה מקודם משום חשיבותה דמעכבא, משא"כ בלילה דאינה מעכבא, ואפשר שזה הי' הוכחה לר' זירא דהתנא סבר לא בלל כלל כשר, וכמו שמבואר לקמן בגמרא - ג לא יצק לא בלל, - פירש"י שנתן כל הלוג במתן הראשון שהוא קודם לעשייתה, דאי חיסר שמנה פסולה, יעוי"ש, - ביאור הדברים משום דשלש נתינות ישנן, א) מתן שמן בראשונה קודם נתינת הסלת, ב) נתינה שניי' על הסלת ובולל הסלת, ונתינה שלישית אחרי האפיי' והפתיתה, - וכל אלו הג' נתינות מהלוג שמן, ואם נתן כל הלוג בראשונה שוב אין בידו לקיים שתי נתינות השניות, דהרי אין לו שמן, משום דאסור להוסיף והוי ריבה שמנה ופסול, ובאפן הזה שנתן בנתינה הראשונה כל השמן, - חיסר המצוה דבלילה ויציקה, אעפ"י שאין כאן פסול מצד חסרון שמן, דהרי כל הלוג בא בתוך המנחה, ודברי רש"י מוכרחין, משום דמוכח בגמ' דיציקה מעכבת, וזה נלמד מקרא, וקשה אם נפרש דלא יצק כלל, א"כ בלא"ה פסול מטעם חיסר שמנה, - וע"כ הפירוש לא יצק שנתן כל השמן בראשונה, ועל זה בעינן ללימוד דיציקה מעכבת, וכוונת רש"י להורות לנו כוונת הש"ס דפריך מאי לא יצק וכו' עיכובא כתיב בה, והיינו דמיירי באופן שאין כאן חסר שמנה, ובאופן זה מיירי גם כן הא דלא בלל, - וביותר לפי המסקנא בגמ' דלא בלל כלל נם כן כשר, - וע"כ מיירי שנתן כל השמן בראשונה, דאל"כ הוי חסר שמנה, - וע"כ עיקר כוונת רש"י אלא בלל, משום דאלא יצק הא המסקנא בגמרא דלא יצק כהן אלא זר, וא"כ למאי צריך רש"י לומר דלא נעשית יציקה, אבל רש"י הוכרח לזה משום הא דלא בלל, ובאמת טוב יותר כאשר בש"ס שלנו נרשם קוים על לא יצק, אבל הרע"ב במשנה מביא דברי רש"י נם אלא יצק, וכתב ובגמ' דפירקין מוכח דיציקה מעכבת, משמע כוונתו דרש"י נחית לפרש לפום הס"ד, ותמוה, וע"כ כוונת רש"י כמו שכתבנו. ד גמרא א"ה לא בלל נמי לא בלל כהן אלא זר, הא לא בלל כלל פסולה והתנן וכו' והתנן לא בלל כשרה וכו', - וקשה היכא תנן לא בלל כלל, והא שפיר יש לפרש לא בלל כהן אלא זר, וע"כ עיקר ההוכחה מר' זירא מדמשני כל הראוי לבילה וכו' וע"כ דר"ז מפרש להמשנה לא בלל כלל - אבל זה תמוה דליפרוך הש"ס מר"ז, דהלא תיקשה ור"ז גופי' מנא לי', והנה אפשר לומר דר"ז הוכיח מדנקט התנא לא יצק בראשונה אעפ"י שבא באחרונה, וע"כ משום חשיבותי' דלעיכובא, משא"כ בלילה דאינה מעכבת, אבל דוחק הוא דהלא מצינו לקמן ע"ד ע"ב דנקט התנא יציקה בראשונה ובלילה ומתן שמן באחרונה, אעפ"י שהיא באה בראשונה, והיא לעיכובא דלא סני בלא"ה, - וכן איתא בתוספתא דמנחות פר"ח בזה הלשון, וע"כ צריך לומר משום דכן כתיבא הסדר בתורה, וא"כ תמוה מניין יודע גם ר"ז דבלילה אינה מעכבת, - ונראה דהי' להש"ס הוכחה דבלילה אינה מעכבת, מדלא כתיב בלשון ציווי, כמו"ש התוס' והרשב"א. - ה והנה הא דלא בלל יש לפרש בשני אופנים, א) דנתן כל השמן בתחילה במתן כלי, ושוב אין לו שמן בכדי לקיים מצות בלילה, ב) שנתן שמן בכדי לקיים המצוה דבלילה, אבל לא עשה הבלילה, וא"כ יש לדייק באיזה אופן אמרינן לא בלל כשר, אם על אופן השני דלא חסר השמן רק בלילה לא קיים, או שגם על אופן הראשון כשר, - והנה מפירש"י שפירש לא בלל שנתן השמן בתחילה, וא"כ לא קיים גם נתינת השמן למצוה דבלילה, א"כ משמע דהש"ס במסקנא שמכשיר לא בלל במתניתין, היינו אף באופן שחסר גם נתינת השמן, אבל לא כן משמע מהרמב"ם מפיה"מ שכתב וז"ל והבלילה והיא בלילת הסולת באותו השמן הנצוק עליו הוא בא להשלים מצוה ואינו מעכב, עכ"ל, הנה לשון זה מתפרש דרק הבלילה בעצמותה לא עשה, אבל נתן השמן על המנחה, ומשמע מזה דאילו לא עשה גם הנתינה בעצמותה דאז תהי' עיכובא, - ובזה יתיישב הא דכתב שם הרמב"ם לקמן וז"ל ומה שאמר לא יצק ולא בלל ר"ל לא יצק כהן ולא מלח כהן אלא זר היא כשרה, יעוי"ש, והנה האי לא מלח ט"ס, וצ"ל ולא בלל, ותמוה הרי הוא בעצמו כתב דבלילה אינה מעכבת, וא"כ היאך פירש דמיירי שבלל זר, ומשמע מדבריו דבלא בלל כלל פסולה, וזה היפוך הסוגיא, וגם סותר דבריו הראשונים, אבל יש לפרש הכוונה דבסוף דבריו הכוונה לא בלל כמו בלא יצק, והיינו שחיסר גם הנתינה דהשמן, ובזה מעכבא. ו והנה בהא דפריך הסוגיא הכא אי לימא לא יצק כלל וכו' א"ה לא בלל נמי לא בלל כהן וכו' הא לא בלל פסולה והתנן וכו' - הלא יש לחלק דבאופן שמקיימין מצות נתינה בפעם שניי' רק שחיסר הבלילה כשרה, אבל כשלא נתן השמן בשניי' לשם בלילה מעכבא, וע"כ מוכח מזה דבכל אופן לא בלל כשר, וזהו כפירש"י, - ובזה יש להטעים המשנה דנקט לא יצק לא בלל, היינו דנקט יציקה בראשונה להורות דהלא בלל דומיא דלא יצק, והיינו שחיסר גם הנתינה, וצ"ע, - והרמב"ם בספר היד לא נחית לזה, מדכתב בפרי"ג הי"א לא בלל וכו' כשר, ולא מחלק בין אם חסרה גם נתינת השמן או לא, אבל דין דלא יצק לא כתב שם דכשר, והיינו משום דסבר