נזר הקודש - מנחות נד

לומר דשם אתיא כמאן דאמר דר"א סבר דגם פיגול הוי במחשבה על דבר שאין דרכו לאכול, וא"כ לא סבר ר"א לגזירה כלל, אבל משנה דידן למ"ד דר"א סבר דרק פסול הוי מטעם גזירה, - להכי משמיע לנו התנא דבזה לא נזר. - יב עמוד ב השוחט את הזבח לשתות מדמו למחר וכו' - ויש לעיין מניין לנו לומר שגם שותה בכלל זה דמחשבת אכילה, - והנה לכאורה כיון דקיי"ל בכה"ת דשתיי' בכלל אכילה, א"כ ה"ג כן גם לענין מחשבת אכילה לפיגול הוי שתיי' בכלל, אבל יש לעיין דאכתי תיקשה לפי מסקנא בשבועות כ"נ דנלמד בגז"ש דשכר שכר דשתיי' בכלל אכילה, וא"כ לנידון דידן הוי דבר הבא בגז"ש ואינו חוזר ונלמד בהיקש למ"ד בתר למד אזלינן. היינו אם הלמד קודש, כמבואר בזבחים ג' ע"א, - בשלמא לשיטת הירושלמי, הובא שם בתוס' דנלמד מדכתיב בדם לא תאכלו, וע"כ מיירי כמו שהוא והתורה קראה אותו אכילה אתי שפיר, - אבל לש"ס דילן דנלמד בגז"ש קשה מניין דגם בזה אמרינן דשתיי' בכלל אכילה, ואפשר לומר דהכא לא הוי זה מטעם היקש, - אלא הוי כדכתיב בהדיא שתי אכילות, ועל שניהם אמרה תורה דיש בהן משום מחשבת פיגול, - ועי' בתוס' לעיל ד"ה מדאפקינהו. - יג והנה לענין שיעור פשיטא דבעינן רביעית, - לפי הכלל דבכ"מ דבעינן כזית לאכילה הוי במשקה רביעית, מטעם דכשיוקדש הרביעית יעמוד על כזית, כמבואר בשבת ע"ו, - ולכן כשרבתה תורה דמחשבין מאכילת מזבח לאדם, וגם בכלל זה ג"כ הוי השיעור ברביעית. יד והנה יש לעיין מניין לרבות גם דם שישנו בכלל זה, הלא יש לומר אעפ"י דרבתה תורה אכילת מזבח לאדם, אבל כל זה דוקא בהדברים שמותרים הן לאכילה אם לא היו עומדים למזבח, משא"כ דם שבלא"ה אסור באכילה מניין לנו שגם זה בכלל האיסור דמחשבת פיגול, - ומצינו כזה בפסחים כ"ד ע"ב דרבתה תורה אימורין לטומאה"נ שהוא בכרת, והיינו להחלב, ופירש שם רבינו חננאל משום דסד"א דכיון דחלב בלא"ה אסור, לא הוי ידעינן דחייב עליהן משום טומאה יעוי"ש, - וא"כ ה"נ אפשר לומר דאעפ"י דרבתה תורה שתי אכילות למחשבת אכילה, אבל כל זה דוקא בהדברים המותרין באכילה, אבל מניין לרבות לחלב, - וכמו כן לדם אשר בלא"ה אסור באכילה, -- אפשר שליתא בזה משום פיגול, אבל אפשר לומר דכיון דרבתה תורה דחייב משום טומאה, שוב אמרינן דיש בזה משום פיגול ג"כ, - וממילא ישנו גם במחשבה. - בדין יציקה א משנה לא יצק לא בלל ולא פתת וכו' - ויש לעיין מדוע שינה התנא את הסדר ונקט לא יצק ברישא, אעפ"י שתמיד בלילה באה מקודם כמבואר בספרא פ' ויקרא פרי"ב פסקא ב' דתניא כיצד עושה נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתן, טו עוד מצאתי לעיין במחשבה זו שחשב לשתות מדמו למחר, הנה זה ודאי דהדם יהי' נקט למחר, והנה דם שקרש יצא מתורת אוכל. וגם מתורת משקה, כמבואר בתוספתא, והובא ברמב"ם בפר"א מטו"א הי"ט, וגם אם חשב לשתות בטלה דעתו, יעוי"ש, ולפי"ז היאך מהני המחשבה דלשתות מדמו למחר, ודוחק לומר דמיירי שחושב לשתות באופן שישתדל שלא יקרוש, - ואפשר לומר דכיון דהתורה כללה לדם בכלל אכילה, לעולם לא יצא מתורת אוכל, והטעם לזה דכוונת התורה דאזלינן בתר שעת מחשבה, - ואם בשעת מחשבה ראוי הוא, - שפיר מיתפס מחשבה. - מז והנה הרמב"ם פסק דלא מהני מחשבה זו דלשתות, והיינו דפסק כחכמים, ומה שיש סתירה לזה מדברי הרמב"ם פר"ד דפרה, - ועמד בזה המל"מ בפרי"ד מפסוה"מ, מבואר אצלינו בספרנו נזר הקודש לזבחים מ"ו, בביאור נכון. יז דף יח להניח דברי הכל פסול מ"ט גזירה מקצת דמו אטו כל דמו וכו', - והקשו בתוס' לאכול מאימורים נמי לגזור אטו כל אימורים, וי"ל דההיא נמי אפשר באכילה לאחר שהעלן ומשלה בהן האור, ולא דמי להניח דמשמע שלא יעשה זריקה כלל, ותמוה לכאורה הא תגן במעילה ט' דיש מעילה באימורין עד שיצא לבית הדשן, ומצאתי בספר עול"ש שנחית לזה, אבל אין זה כלום דמה איכפת לן הא דלא חזי לאכילה מצד איסור מעילה, - דהלא עיקר כוונת התוס' דיש עצה שתקום מחשבתו באכילת האימורין, ובאופן שאינו מגרע הקרבתו של הקרבן, דהיינו שחושב לאכלן לאחר שהוקטרו ומשלה בהן האור, ועדיין ראוין הן לאכילה. יח בשיט"מ הקשה מדוע סבר ר' יהודה דאם אמר להניח כל אימורין שהוא פסול כדאיתא זבחים ל"ו, והא הלא הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, - ותירץ דדוקא בנאבדו, אבל כל זמן דאיתנהו אסור לאכול מן הבשר, ומשום הכי דבלהניח כל אימוריו פסול יעוי"ש, והנה מבואר לפי"ז דאסור מדאורייתא באכילת בשר קודם הקרבת אימורים, - וכן משמע דעת רש"י סוכה ט' ד"ה על החגיגה, - ויש לעיין דבספרי פ' קרח אות ב' דרש ר' יהונתן בדין חזה ושוק שלא זכו הכהנים קודם הקטרה, - ויש לעיין במעילה ז' דפריך שם לאחר זריקה והא ממון בעלים הוא, ואפשר לומר דהכוונה שאיסור אכילה אינו בא מצד העדר זכיי', ורק איסורא איכא, - וע' בפירש הרא"ש נדרים י"א ע"ב דמשמע נ"כ שבדעתו שאסור מדאורייתא. - ובלילה במנחה ונותנה ונותן שמן עלי' ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עלי' שמן וקומץ, יעוי"ש,- והנתינה האחרונה זהו היציקה, וכן מבואר בפירש"י, וברמב"ם בפרי"ג מה' מעה"ק ה"ה, יעוי"ש, וא"כ תמוה מדוע לא נקט התנא כפי הסדר, ואף שיש לומר דהתנא לא