נזר הקודש - מנחות נג

עולה לחובה, על זה כתב הזבח כשר, - דאין כאן ריעותא מאומה. - ד גמרא אמר רבי יוסי אמר ר' יוחנן מ"ט דר"א אמר קרא ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר וכו', והנה מזה משמע דר"א פוסל מדאורייתא, וגם במסקנא פליגי בזה תנאי, דאיכא דסבר דר"א מדאורייתא פוסל, והיינו דלפי"ז הוי פיגול גם כן, והא דלא תנא ר"א מפגל, הנה מקשין התוס' לקמן ע"ב ד"ה אמר, ותירצו דמיירי הכא גם בחוץ למקומו, יעוי"ש, - ותנא פוסל בשביל חוץ למקומו שאינו רק פסול, אבל פסול זה מדאורייתא, אבל תמוה טובא דלא נקט ר"א צד החומר דהיינו פיגול, - ונקט פסול, דהלא בכ"מ ששונה התנא בדין מחשבה בקרבן נקט פיגול, וממילא מובן אשר זה בחושב חוץ לזמנו, ובמחשבה דחוץ למקומו הוא רק פסול, אבל התנא נקט החומר, - והכא הוא להיפוך דנקט פסול, אעפ"י שיש למיטעי דלשון זה מורה גם על דרבנן, והשמיט פיגול. ה והנה לכאורה יש לומר דלהכי נקט ר"א פסול, משום דע"כ יצוייר דלפעמים אין בזה אלא פסול דרבנן לחודיא, והוא לפי מה שהקשו התוס' הכא בד"ה מדאפקינהו, תימה תינח אכילת מזבח לאדם, אבל מאכילת אדם למזבח מנלן וכו' וי"ל דפשטא דקרא קיימי ב' האכילות אבשר זבח תודת שלמיו, יעוי"ש, ולכאורה הא זה כתיב במחשבה דחוץ לזמנו בפ' צו, אבל חושב חוץ למקומו האמור בפ' קדושים שם לא כתיב ובשר זבח תודת שלמיו, וא"כ הדרא קושיא מניין למחשבה מאכילת אדם למזבח, וממילא זה הוי רק פסול מדרבנן, והיינו משום דגזר אטו מחשבה דמאכילת מזבח לאדם, ולכן יש לומר לפי"ז דכיון דע"כ יש בזה מה שפסול מדרבנן, להכי נקט לשון התופס בכולל, - וגם מילתא דמדרבנן חביבא לי' טובא, כמו שמצינו בעלמא. ו ובזה יתיישב דברי רש"י שפירש בהמשנה דהא דתנן לאכול פחות מכזית כשר, לר"א איצטרך לומר דאע"ג דפסיל ר"א במחשבה דשלא כדרכה, מ"מ מודה דלא גזר פחות מכזית אטו כזית יעוי"ש, וקשה דכל זה אם אמרינן דר"א פוסל מדרבנן, אבל אם ר"א מדאורייתא פוסל, - א"כ תיקשה למה שנה התנא האי דינא דפחות כזית עוד פעם, - וכבר עמד בזה התוסיו"ט יעוי"ש, ועי' בשיט"מ, ולפי האמור דע"כ יש כאן גם פסול דרבנן אתי שפיר, - ומצאתי בספר מעיין גנים שנחית לזה. - ז אבל זה ליתא לפי מסקנת רבא בזבחים כ"ח ע"ב דגם חוץ למקומו כתיב בקרא אחד, והוא מקרא אריכא האמור בפ' צו, - ודריש פיגול האמור שם זה חוץ למקומו, נמצא לפי"ז דלפי דרשת ר"א דדריש הא דשתי אכילות, ע"כ גם בחוץ למקומו בכל אופן היינו גם בשחושב מאכילת אדם למזבח הוי פסול מדאורייתא, ודוחק לומר דסוגיא דהכא דלא כרבא אלא כאוקימתא אחריתי, כיון דכולהו איפרך, ורק פירוקא דרבא התם קאי במסקנא. ח ונראה לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו לקמן ע"ב בגמ' דאמר ר' יוחנן מודה ר"א שאינו ענוש כרת, והקשה למאי איצטרך לר"י לומר, הרי כן משמע לשון פסול דהוי רק פסול ולא פיגול, ויש לומר דלעולם סבר דפיגול נמי הוי ומאי דנקט פסול משום דת"ק כשר קאמר נקט פוסל דרוצה לומר דאינו כשר אלא פסול גמור הוי, ולכך איצטרך ר"י לאשמעינן דפסול דוקא קאמר ולא פיגול, עכ"ל, ודבריו צריכין ביאור דהלא אכתי תיקשה דע"כ לשון פסול אינו במשמע שהוא פיגול, ונראה דכוונת הרשב"א דר"א אמר פסול הוא לטעמייהו דרבנן, והיינו דגם לדידהו דסברי דאין זה פיגול, אבל עכ"פ ע"כ צריך להיות פסול, והיינו פסול מטעם גזירה פן יבוא לחשוב מחשבת פיגול ממש, ובזה השיב ר"א לרבנן דאמרי כשר, דהלא עכ"פ צריך להיות פסול מטעם גזירה, אבל שפיר הוי אמרינן דסבר ר"א דפיגול הוא ג"כ, להכי משמיע לנו ר"י דסבר ר"א דפטור מכרת, והיינו דלא הוי יותר מפסול, ולפי"ז להני דסברי דר"א סבר דפיגול ממש הוי, ע"כ מתפרשה הא דאמר ר"א פסול היינו דהשיב זה לחכמים דסברי כשר, על זה אמר דעכ"פ צריך להיות פסול מדרבנן, משום גזרה, לכולי עלמא. - ט נמצא לפי"ז דלהני דסברי דר"א סבר דפיגול הוי, מ"מ יש כאן ג"כ פסול מדרבנן לשיטת ר"א נם אליבא דחכמים, והיינו דסבר ר"א דלדידי' הוי פיגול דאורייתא, ולרבנן החולקים הוי פסול מדרבנן, והיינו שיש גם דעת חכמים דסברי הכי בכדי שלא תהי' פלוגתא רחוקה בין ר"א לחכמים, וכמו הא דשבת ס"ב ושם קל"ח, יעוי"ש, - ולהכי אמר ר"א פסול כדי לכלול בזה גם הדיעה הממוצעת דעכ"פ יש כאן פסול לכו"ע, ובזה מיושב קושיות התוסיו"ט על רש"י, כיון דע"כ יש כאן תנא דסובר פסול מדרבנן, - ולהכי שפיר אשמעינן התנא דאין גוזרין בפחות מכזית. - י רש"י ד"ה לאכול וכו' אלא לר"א איצטרך וכו' הכא לא גזר, וקשה הא לא מצי אתיא כר"א דהרי ממשנה זו מבואר דדוקא מפני שחשב על חצי זית, אבל אם חשב על כזית שלם מן הקומץ הוי פיגול מעליא גם לד"א, ותמוה הא מבואר לעיל י"ב ע"ב דלר"א בעינן שיחשב בכל הקומץ כולו כמבואר שם ברש"י ד"ה עד שיקטיר וכו' ודוחק לומר דהמשנה מיירי שהקומץ כולו לא הוי יותר מכזית, וסבר כשיטת ר' יוחנן לקמן דיש קומץ בפחות משני זיתים וסגי גם בכזית, ובשיט"מ מפרש דאיצטרך בכדי שלא תהי' סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם, ולדבריו עיקר האי דינא לרבנן איצטרך, אבל לרש"י תיקשה, ואפשר דכוונת רש"י דהתנא אשמעינן תרתי, היינו א) דבחשב לאכול חצי זית לא גזר אטו כזית, וזהו לר"א, ב) דאכילה והקטרה אין מצטרפין, וזהו לרבנן, ומדויק לשון רש"י שפירש לר"א דלא גזר חצי זית אטו כזית, אבל הא דאין מצטרפין אכילה והקטרה אתיא לרבנן. - יא השיט"מ הקשה לרש"י הא תינח לאביי דמוקי שם המשנה כרבנן, להכי משמיע לנו התנא הכא אליבא דר"א, אבל לר' ירמי' דמוקי שם המשנה דלעיל כר"א מאי איכא למימר, יעוי"ש, - נראה דיש