נזר הקודש - מנחות נב

דהרמב"ם פוסק כריב"ל דגם הקומץ השני בעינן שיקריב כשיעור מפני חשיבות העבודה, ובאופן אחר הרי"ז כאילו לא הוקטר, כנלענ"ד בס"ד. א דף יז אמר רב המנונא הא מילתא אבלע לי ר' חנינא ותקילא לי ככולי תלמודאי הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שיריים למחר פיגול וכו' אמר ראב"א לעולם קסבר אין הקטרה מפגלת הקטרה, ואין מפגלין בחצי מתיר, ושאני הכא דפשטה לי' מחשבה בכולה מנחה, - והנה רש"י מפרש על פי הגירסא הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שיריים, והיינו דבשעת הקטרת הקומץ חשב שתים ע"מ להקטיר לבונה למחר, וגם ע"מ לאכול שיריים למחר, ויש בזה חסרון השתים, א) דמחשבה להקטיר לבונה אין הקטרה מפגלת הקטרה, ב) במחשבה דלאכול שיריים למחר יש בזה משום אין מפגלין בחצי מתיר, אמנם מפני שיש בזה התפשטות המחשבה בכל המנחה משמיע לן דהוי פיגול. ב אמנם הרמב"ם בפרט"ז מפסוה"מ ה"ח כתב וז"ל אבל אם הקטיר את הקומץ לבדו, וחשב שיקטיר לבונה למחר, ואח"כ הקטיר הלבונה, וחשב שיאכל השיריים למחר הרי"ז פיגול שהרי פשטה מחשבת זמן בכל המנחה עכ"ל מבואר דהרמב"ם מפרש דמיירי בשתי מחשבות, - ואעפ"י שמחשבה הראשונה דלהקטיר לבונה למחר כמאן דליתא דמיא מטעם דאין הקטרה מפגלת הקטרה, - ומחשבה שניי' דחושב בשעת הקטרה דהלבונה ע"מ לאכול שיריים למחר, - יש בה משום אין מפגלין בחצי מתיר, מ"מ נתפסה פיגול משום דעכ"פ פשטה מחשבת פיגול בכולה מנחה. - נ והנה נראה דהרמב"ם בודאי מודה לדינא דבאופן דהיתה הכל במחשבה אחת דפשיטא דהוי פיגול, - אבל רש"י ע"כ אינו מודה להרמב"ם, והיינו דסבר רש"י דדוקא בשהיתה מחשבת שתים בבת אחת, אז תפסה המחשבה דפיגול, וזהו שכתב רש"י ולא גרסינן לאכול, דמתפרשה במחשבת השתים. ד ומזה יש לעיין בסוגיא דלעיל ט"ו ע"ב בבעי' דר' אבא זוטא בשוחט את הכבש לאכול כזית מחבירו אי חבירו כבש משמע או לחם משמע, - ולכאורה קשה הא נם אם לחם משמע הא אין כאן אלא חצי מתיר, - ועי' בשיט"מ שהקשה כן, וע"כ צריך לומר דהבעי' באופן שאח"כ בששחט הכבש השני חשב לפגל הלחם, - דאם אמרינן דחבירו לחם משמע, יש כאן כולי מתיר, אבל אם כבש משמע, -- אין כאן כולו מתיר, אבל זה ניחא לפירש"י דמפרש האי סוגיא דהכא דמיירי במחשבה חרא ובבת אחת הוא דאמרינן פשטה פיגול בכולה מנחה, אבל לא במחשבות השתים, לכן התם בבעי' דשחט כבש אחד לאכול מחבירו, דאם חבירו כבש משמע, שוב לא מהני מחשבה שניי' על הלחם, אבל להרמב"ם דסבר דנם באופן זה אמרינן פשטה פיגול בכולה מנחה, - א"כ אין מקום שם למיבעי' בעיא זו, ואפשר שמטעם זה השמיט הרמב"ם לבעי' זו כאשר תמה הכס"מ מדוע השמיט, וכמו שכתבנו לעיל מזה, אבל לפי מה שביארנו, שפיר בצדק השמיט הרמב"ם לבעי' זו, והיינו דכיון דפסק דאמרינן פשטה פיגול בכולה מנחה אף בשתי מחשבות, - א"כ הוי פיגול, - ולעיל כתבנו עוד מזה, וכמוש"נ. פרק שלישי א במשנה, הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול וכו' כשר, - כתב הרמב"ן בספר המצות מצות ל"ת במצות השייכים למקדש מצוה ד' דרשת הספרא ביום קרבנו יאכל וכו' מניין אף תחילת זביחתו לא תהא אלא ע"מ לאכול ביום וכו' תניחו ענין לזביחה שאף תחילת זביחתו לא תהא אלא על מנת להאכל לשני ימים, - מבואר מזה דצריך לכוון שתהא נאכל בזמן אכילה, וא"כ הכא במשנה שחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול חוץ לזמנו, הנה אעפ"י שאין זה פסול, והוא מטעם שאין מחשבה נתפסת בדבר שאין דרכו לאכול, אבל עכ"פ הרי חסר כאן מחשבה דלאכילה לאכול בזמנו, ודוחק לומר דמיירי שחשב שתי מחשבות היינו דעל הדברים הנאכלים חשב לאוכלן בזמן הקבוע, - ועל הדברים שאינן נאכלין חשב לאכול חוץ לזמנו, - דפשטות הדברים נראים דלא חשב מחשבה אחרת, ועוד דע"כ בשחשב להקטיר את הדברים הנאכלים, א"כ ממילא לית כאן מחשבה דלאכול את הדברים הנאכלין כיון שחשבן בלהקטירן. - ב ונראה דכיון דאמרה תורה במחשבה דחוץ למקומו דפסול הוי, ממילא נשמע דבאופן אחר אין כאן פסול, דמדאמרה תורה שתי אכילות אחת דפיגול דהיינו חוץ לזמנו, ואחת דפסול וזהו חוץ למקומו, וממילא שמעינן דמחשבת הזמן דמצוה בשחסרה אינו עושה פסול, וע"כ שהיא רק למצוה, והא דלא אמרינן דכשר ואינו מרצה כמו בשלא לשמה דכשר ואינו עולה לבעלים לשם חובה, ליתא דכיון דכל עיקר הא דאינו עולה לחובה נלמד מקרא דכאשר נדרת, והיינו דאם לא השלים הנדר כמו שאמר, - וזה לא שייך אלא רק בשינוי של עצם הנדר שהוא בלשמה או בשינוי בעלים, שזהו המכוון בעצם הנדר, ועל זה אמרה תורה דאם לא השלים מה ששייך לעצם נדרו, דאז נעתק מנדר לנדבה, משא"כ בשהשלים נדרו בעצם הקרבן, רק ששינה במחשבה בשינוי הדינים בזה לא אמרה תורה דיהי' נעתק מנדר לנדבה, ולהכי עולה גם לשם חובה. - ג ובזה מצאתי לדייק בלשון הרמב"ם פרי"ד מפסוה"מ ה"ח וז"ל המחשב לאכול בדבר שאין דרכו לאכול או להקריב וכו' הזבח כשר, ולכאורה מדוע הוסיף על לשון המשנה ששנה התנא סתם כשר, ומה בעי הרמב"ם שהוסיף הזבח כשר, אבל כוונתו לומר מלבד שאין כאן פיגול, אלא נם הזבח כשר, שלא תאמר דיש כאן פסול אחר הבא בממילא כגון שאינו