נזר הקודש - מנחות מב

ומזה יש ליפשוט מה שהסתפקתי היאך הדין בחטאות הפנימיות אשר ד' מתנות מעכבות, אם חשב במתנה ראשונה ע"מ ליתן מתנות השלשה חוץ לזמנו, - וע"כ דזה תליא אם מתיר מפגל את המתיר, - וזה לא שייך לפיגול בחצי מתיר כיון שחושב על כל המתנות כולן, ובצירוף יש כאן לכולו מתיר, - והרי"ז מתיר שלם, - אבל יש כאן משום מתיר מפגל את המתיר, - והנה במנח"ח מצוה קמ"ד מצאתי שנחית לספק זה וכתב למיפשט מהא דכתב הרמב"ם בפרט"ז מפסוה"מ ה"ח אם חשב בשעת הקטרת הקומץ להקטיר לבונה למחר אינה פיגול שאין הקטרה מפגלת הקטרה, ועיין במנחות שאין מתיר מפגל מתיר, - א"כ ה"נ אין מועיל המחשבה שאין מתיר מפגל מתיר, עכת"ד, - אבל לפי מה שביארנו, לכאורה סתירה לדברי המנח"ח מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש, - ומה שמביא מהא דמבואר במנחות דהא דאין מועיל פיגול מהקטרה להקטרה שהוא מפני שאין מתיר מפגל מתיר, - נראה דהפירוש בהסוגיא הוא מטעם אחר, - והוא דהנה לקמן י"ז אמר רב אין הקטרה מפגלת הקטרה, אמר ר' יעקב בר אידי משמי' דאביי אף אנן נמי תנינא שחט אחר מן הכבשים לאכול ממנו למחר וכו' לאכול מחברו למחר שניהם כשרים מ"ט לאו משום דכיון דלאו מתיר דידי' הוא, - וא"כ מוכח מזה דהא דאין הקטרה מפגלת הקטרה הוא מטעם זה דאין מתיר מפגל מתיר, - זהו סברת המנח"ח, - והיא באמת הוכחה גמורה. - יד לכן נראה דכוונת הרמב"ם בפיהמ"ש שפסק הלכה כחכמים דמתיר מפגל את המתיר, - היינו באופן שהיתה המחשבה בשארי עבודות שהוא לבד מהקטרה, - ואין בזה משום הקטרה מפגלת הקטרה, - אבל שייך בזה הא דאין מתיר מפגל את המתיר, - וזהו כמו"ש הגאון התוסיו"ט גם כן להרמב"ם אעפ"י שפסק אין הקטרה מפגלת הקטרה אפ"ה מתיר מפגל מתיר, - והביאור בזה כדברינו דהיינו בשארי עבודות לבד מהקטרה, - וע"כ הא דמוכיח שם אביי מהא דשחט כבש לאכול מחברו למחר שניהם כשרים, - דמזה מוכח דאין הקטרה מפגלת הקטרה, - אעפ"י שלא דמי להקטרה מפגלת הקטרה, - והכא הוי זה מתיר מפגל מתיר, - אבל ע"כ כוונת אביי מכח ק"ו לומר דכיון דחזינן דאין מתיר מפגל מתיר כש"כ דאין הקטרה מפגלת הקטרה, - אבל להיפוך אם אין הקטרה מפגלת הקטרה, - עדיין יש לומר דמתיר מפגל מתיר, - זהו כוונת התוסיו"ט, - ומצאתי במרכבת המשנה שנחית לפרש כן כוונת התוסיו"ט, - והנה לפי"ז שפיר יש לומר דלגבי דם חטאת הפנימיות דאין אחד מפגל חברו כיון דעבודה אחת היא, הרי"ז בדמיון דאין הקטרה מפגלת הקטרה, - אבל זה פלא מדוע לא הביא הרמב"ם בספר הי"ד האי דינא דמתיר מפגל מתיר בשארי עבודות, - והנה אפשר לומר דזה נכלל במה שכתב דאין הקטרה מפגלת הקטרה, - ממילא מובן דמתיר מפגל מתיר, - אבל בדם חטאות הפנימיות קם דינו של המנח"ח דלא נעשה פיגול. מו שם בסוגיא אמר ר"ל אומר הי' ר' יוסי אין מתיר מפגל את המתיר, וכן אתה אומר בשני בזיכי לבונה של לחה"פ וכו' יעוי"ש, וקשה טובא הלא בלא"ה אין כאן פיגול מטעם שאין מפגלין בחצי מתיר, - שהרי הקטרת שניהם עבודה אחת היא, - והכא יש כאן חצי עסק, - וא"כ לפירש"י והתוס' והשיט"מ שפירשו דשאני חצי מתיר זה מטעם דקמיצה הוי עבודה שלימה, - אבל הכא בשני בזיכי לבונה דהוי גם חצי הקטרה, - ומצאתי להרשב"א בחידושיו שעמד בזה, - ונראה לומר דר"ל ע"כ סבר כרבי ינאי דליקוט לבונה הוי עבודה של קמיצה, וכמו"ש הרמב"ם, וא"כ ממילא הוי קמיצה גם כן חצי מתיר ממש, - ולדידי' ע"כ סבר האי תנא כר"מ דמפגלין בחצי מתיר, וכמו שכתב התוסיו"ט בשיטת הרמב"ם, - ולזה שפיר אמר ר"ל שכן הדין גם בבזיכי לבונה, - וע"כ הא דפירשו רש"י ותוס' דשאני חצי מתיר זה דקמיצה זהו רק אם אמרינן דר' יוסי לא סבר כר"מ, וכמו שרוצה הש"ס לומר, - ובזה מוכרחין לומר דשאני חצי מתיר זה דקמיצה שהיא עכ"פ עבודה שלימה בפני עצמה, - אבל לפי זה נפל דינא דר' ינאי למשנה דידן, - אמנם לפי האמת שפיר אית לן לומר דכיון דתפסינן דינא דר' ינאי, - דליקוט לבונה הוי עבודה, ממילא הוי קמיצה פלגא דעבודה כשארי חצי מתיר דעלמא, - ובזה מיושב גם כן דלכאורה אם נפרש דסבר הרמב"ם דחצי מתיר דקמיצה הוי כחצי מתיר דעלמא, וכמו"ש התוסיו"ט, - דלפי"ז תיקשה קושיות התוס' ד"ה קמ"ל שהקשה היאך בעי הש"ס למימר דר' יוסי דלא כר"מ, - ומצאתי במרכבת המשנה שעמד בזה בתמי', יעוי"ש, - אבל לדברנו אתי שפיר, והיינו דאם אמרינן דר' יוסי לא סבר כר"מ ע"כ אית לן לומר דלא כר' ינאי ואנו אומרים דליקוט לבונה לאו עבודה היא, - וממילא הוי קמיצה מתיר שלם מפני שהוי עבודה שלימה בפנ"ע, אבל לפי האמת סבר ר' יוסי כר"מ דמפגלין בחצי מתיר, - וכן סברי החכמים גם כן, וכמוש"נ. - בדין ליקוט לבונה א אמר ר' ינאי ליקוט לבונה בזה פסולה וכו', - כתב הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ ה"א כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולין לעבודה הרי הם פסולות, וכן אם לקט הלבונה פסל אעפ"י שלא קמץ, עכ"ל, והנה מה שכתב אעפ"י שלא קמץ תמוה הלא אם קמץ זר פשיטא דפסול מטעם הקמיצה, - וכבר הקשה בזה הגאון במרכבת המשנה, - וכתב דדינא דר' ינאי בליקט זר לבונה, היינו בשלקט קודם שקמץ כהן הקמיצה, ומביא הוכחה לזה מהא דחידש ר' ינאי דליקוט לבונה בזר פסולה, - ואם מיירי בליקוט שכיון שכתב הרמב"ם בפרי"ג ממעה"ק דהליקוט שלאחר קמיצה פשיטא דפסול בזר, - והוא מטעם