נזר הקודש - מנחות מא

ותוס', ותירצו דשאני חצי מתיר דהכא מפני שחושב עכ"פ בשעה שעוסק בעבודה שלימה כמו קמיצה, - שהיא עבודה דשייכה רק בקומץ ולא בלבונה, - וכן מבואר בארוכה בשיט"מ, - אבל תיקשה טובא להרמב"ם שפסק דשייכה קמיצה גם בלבונה, דהיינו הליקוט, וכמו"ש בפרט"ז מפסוה"מ ה"ז, - ומטעם זה כתב גם כן דהקמיצה הוי חצי מתיר אם לא חשב נם בשעת ליקוט הלבונה, - ומצאתי שהקשה זה התוסיו"ט, - ומפרש דהרמב"ם מפרש דחכמים סברי דאין מפגלין בחצי מתיר נם בקומץ, ומ"מ סברי דמתיר מפגל מתיר, וזהו כמו חריפי דפומבדיתא המבואר בגמ' לקמן י"ז דסברי הקטרה מפגלת הקטרה, מטעם דכיון דחושב במתיר לפגל מתיר נחשב לכולו מתיר, - ואעפ"י דהרמב"ם פוסק דאין מתיר מפגל את המתיר, זהו בהקטרה, אבל לא בקומץ, עכת"ד, יעוי"ש, ביאור דבריו דיובדל בין אם מחשב בהקטרה לבין אם מחשב בהשלש עבודות, - ודברי חן המה, - ולדבריו אתי שפיר דפסק הכא כחכמים דמתיר מפגל למתיר, מפני שחשב בהקמיצה, - ושפיר כתב הרמב"ם בפיהמ"ש הכא דהלכה כחכמים. ז אבל תמהנו דלפי"ז מדוע פסק כחכמים דר' יוסי הכא הלא עכ"פ הרי הוי עדיין חצי מתיר, דהרי הקמיצה בלא ליקוט לבונה חצי מתיר -והדרא קושיא לדוכתי', - ובאמת בספר הי"ד לא הובא דין חכמים, - ואם נפרש דחכמים מיירי שליקט הלבונה גם כן בהדי הקמיצה, - וא"כ שפיר יש לפרש גם כפירש"י ותוס', ולא קשה מהא דאין מפגלין בחצי מתיר, - משום דמיירי הכא דחשב גם בהליקוט לבונה, - וא"כ דברי התוסיו"ט צ"ע. - ח לכן נראה דהרמב"ם גם כן מפרש הכא כפירש"י דשאני חצי מתיר זה דמודו רבנן מפני שעכ"פ יש כאן עבודה שלימה, - דהיינו קמיצה, - ומיירי שחשב גם כן בשעת הליקוט דהלבונה, שהיא גם כן בתורת קמיצה, ויש כאן מחשבה בשעה שעוסק כעבודה שלימה, - ומצאתי בכרכה"ז שכתב בשם הגאון ר' העשיל שפירש כן, - אבל באמת גם טרם שקטה רוחי, משום דלפי"ז מה שייך לומר בזה מתיר מפגל מתיר, ור' יוסי סבר דאין כאן פיגול משום דאין מתיר מפגל מתיר, - הלא כיון שחשב בשעת ליקוט לבונה, - א"כ הרי"ז בדמיון למחשב בשעת קמיצה להקטיר למחר דהוי פיגול גם לר' יוסי, מפני שאין זה מתיר מפגל מתיר, אלא הוא מתיר את עצמו, א"כ גם אם חשב בשעת ליקוט הלבונה להקטיר למחר הרי"ז מתיר את עצמו. ט אבל נראה דבזה יש לומר דליקוט לבונה לא הוי עבודה בפני עצמה, אלא השלמה היא להקמיצה, - והליקוט תורת קמיצה עליו. - אבל אין זה עבודה לגבי לבונה, - והיינו מפני שהקומץ מקדש הלבונה כשמניחין אותה על הקומץ בכלי שרת, כמבואר ברמב"ם פרי"ז ממעה"ק הי"ב, - אבל אין הלבונה מקדשת את הקומץ, - וגם אינה מקדשת את עצמה, - והנה ע"כ עיקר הליקוט הלבונה הכוונה הנתינה לכ"ש, וזהו הא דמניחין אותה על הקומץ, - ולהכי כל עיקר הליקוט ונתינתה לכ"ש, - הכל הוא עבודת הקומץ, - ומטעם זה אין חשיבות להלבונה להיות נתפס מחשבת פיגול בשעת ליקוט לומר דבמחשבה דלהקטיר הלבונה למחר תהי' פיגול, - משום דעיקר תפיסת המחשבה הוא בקומץ, - אעפ"י שבעינן מחשבה גם בליקוט, אבל כל זה הוא מפני שלא תהי' מחשבת הקומץ חצי מתיר, אבל הליקוט, לחודיא לא נחשב גם לחצי מתיר, - ותצא נפק"מ דגם לר"מ דסבר מפגלין בחצי מתיר, מ"מ מודה דבמחשבה דליקוט לבונה לחודיא לא הוי פיגול, - וע"כ הא דתנן לקמן ט"ז פיגל בלבונה, היינו בהקטרת לבונה, - [והנה הרמב"ם בפיהמ"ש, - פירש שם ליקוט לבונה, - צ"ע]. י אבל יש לתמוה מדוע השמיט הרמב"ם כל עיקר האי דינא דרבנן בשחשב בשעת קמיצה להקטיר לבונה למחר דהוי פיגול, וצע"ג. יא ונראה דלהרמב"ם לא יצוייר האי דינא, דממנפ"ש אם היתה המחשבה בהקמיצה בלא הליקוט לבונה, - א"כ הרי"ז חצי מתיר, ואינו מפגל, - ואם היתה המחשבה בשתיהן היינו בהקמיצה עם הליקוט לבונה, - א"כ הרי אין זה מתיר מפגל מתיר, - אלא המתיר עצמו מפגל, דהיינו המחשבה דלבונה מפגלות את עצמה. - וזהו הפיגול האמתי שחשב בהליקוט לבונה ע"מ להקטירה לאחר זמן, - ואם בשביל שחשב גם בשעת קמיצה מיגרע גרע ? - וע"כ מפרש הרמב"ם המשנה דסברי חכמים מפגלין בחצי מתיר דהקמיצה מפני שהמחשבה בעבודה שלימה, - ומיירי שחשב בקמיצה לחודיא, - וזהו מתיר מפגל את המתיר. יב ובהכרח צריך לפרש כן לר' ינאי דסבר דליקוט לבונה בזר פסולה, - והיינו והיינו שהליקוט הוי עבודה, - ותצא מזה דקמיצה בלא ליקוט הוי חצי מתיר, - והנה לפי"ז תיקשה היאך יפרש ר' ינאי המשנה דמתיר מפגל מתיר, דממנפ"ש אם היתה הקמיצה עם הליקוט, אין זה מתיר מפגל מתיר, אלא מפגל את עצמו, - ואם בלא ליקוט לבונה, - א"כ הרי"ז חצי מתיר, - וע"כ דמפרש ר' ינאי דמיירי בלא ליקוט לבונה, - וסבר האי תנא דמפגלין בחצי מתיר, - איברא דיש להסתפק אם חצי מתיר זה הוי כחצי מתיר בעלמא, - או שעדיפא, - והוא מטעם דיש לומר דהליקוט הוי ענין קמיצה, - וממילא הקמיצה דהסולת לחודיא הוי גם חצי עבודה, - או"ד כיון דעכ"פ קמיצה היא פעולה אחרת, - ומטעם זה עדיפא משאר חצי מתיר דעלמא, - אבל עכ"פ כן ההכרח נותן לפרש אליבא דר' ינאי, - וממילא להרמב"ם דסבר דקמיצה לחודיא אין בכחה לעשות פיגול, א"כ לא יצוייר האי דינא דחכמים שבמשנה הא דמתיר מפגל את המתיר, - ולהכי שפיר השמיט האי דינא. - ג והנה יש לעיין לפי"ז על הרמב"ם בפירהמ"ש שכתב והלכה כחכמים, - ותמוה טובא דלפי מה שביארנו אין שייכות לזה לפסוק כן, - ונראה לומר דאעפ"י שדין זה לא יצוייר לשיטת הרמב"ם, - אבל בהא דמתיר מפגל מתיר כתב הלכה כחכמים, ונפק"מ למקום אחר באופן שיצוייר, -