נזר הקודש - מנחות מ

באיסור טבל, - וה"נ האיסור שיריים אין זה איסור חדש כמו טומאה ויוצא, וכדומה, - אלא הרי הוא מאיסור טבל כדמעיקרא, ושפיר יש מקום לומר דהקרבת הקומץ בא על זה, - זהו סברת הש"ס דאעפ"י שאמרינן דאין הקומץ מתיר האיסור טבל מהשיריים, מ"מ נקרא הקומץ מטעם שהוא עצמו קרבן הוא באופן שיש שיריים כזית. ח אמנם לפי"ז כיון שמבואר בסוגיא זו דשפיר יש מקום לומר דהקומץ כיון שהוא מצד עצמו קרבן להכי אינו מקושר עם תנאי המתיר, ולפי"ז בדיעבד אם הקטיר הקומץ נם באופן שחסרו השיריים לגמרי, אפשר לומר דלא נפסל הקומץ, - והיינו דעכ"פ קרבן הוא בפני עצמו, וכל עיקר הדין דבעינן שתהי' עליו תורת קומץ, וזהו מקושר עם השיריים, דין זה אינו אלא בלכתחילה, אבל בדיעבד כיון דעכ"פ תורת קרבן עליו אינו נפסל בשביל זה, - ואינו דומה לזבח שע"כ כל עיקר דדם למתיר הוא בא, וכשאין ניתר ממילא אין מתיר, וגם בדיעבד לא הורצה, משא"כ בהא דמנחה. ט ובזה ואתי שפיר מה שכתב הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ ה"כ וז"ל קמץ את המנחה ואח"כ נטמא שירי' כולן או נשרפו או יצאו לחוץ לעזרה, או אבדו לא יקטיר את הקומץ, ואם הקטיר הורצה, יעוי"ש, - ויש לעיין מדוע ישונה קומץ מדם דפסק הרמב"ם בפר"א מפסוה"מ הל"א דבלא נשאר כזית בשר לא מהני זריקה נם בדיעבד, ובסוגיא דפסחים ע"ט מבואר דשניהם דינם שוה דבעינן שתהי' להמתיר מה להתיר, - והנה כבר עמר בזה הלח"מ, יעוי"ש, - אמנם לפי מה שביארנו דישונה ע"כ דין קומץ מדם לענין זה, אתי שפיר, ומטעם דהכא בקומץ תמך הרמב"ם על סוגיא זו, וכמו שכתבנו. - פרק שני א דף יג משנה, הקומץ את המנחה לאכול שירי' או להקטיר קומצה למחר מודה ר"י בזה שהוא פיגול, - גמ' מה"ד טעמא דר"י משום דאין מפגלין בחצי מתיר קמ"ל, - והיינו שטעמא דר"י משום דאין מתיר מפגל את המתיר, - ויוצא מזה דכו"ע סברי דמפגלין בחצי מתיר, וזהו בטעמא דמתניתין ברישא דמודה ר' יוסי, - ורבנן דר' יוסי סברי גם כן דמתיר מפגל את המתיר, - וזהו הסיפא, - ור' יוסי סבר אין מתיר מפגל את המתיר. - ב ויש להבין טעמא דר' יוסי, דבשלמא סברת חכמים אתי שפיר, דכיון דסברי דיש כח בחצי מתיר לפגל, - להכי אין הבדל בין אם בא לפגל דבר הניתר, או מתיר חברו, - אבל ר' יוסי כיון דסבר דיש כח בחצי מתיר לפגל, - א"כ מדוע יובדל במה שבא לפגל אם הוא דבר הניתר או גם כן מתיר כמוהו. - ג ונראה דסבר ר' יוסי דאין בכח מתיר לפגל אלא דבר הניתר, וזהו שהניתר אגוד בהמתיר, - ואינו ניתר בלעדי המתיר, להכי יותפס מחשבת פיגול עליו, לומר דכשם שיכול לעשותו להיתר, כן יכול לעשותו פיגול ע"י מחשבת הזמן, וזה נכלל בכלל כהרצאת כשר כן הרצאת פסול, - משא"כ בשבא לפגל מתיר אחר, - אשר גם לו יש כח זה מצד עצמו, ואין היתרו תלוי בו, - להכי הוא נידון בפני עצמו, - ומטעם זה ע"כ צריך לומר דהא דאין מתיר מפגל מתיר לא הוי הטעם משום דהוי חצי מתיר, אלא גם אם יצויר מתיר שלם גם כן אין בכחו לפגל מתיר אחר. - ד והנה קשה טובא הלא מצינו דמחשבין מעבודה לעבודה בפיגול, - וזהו עצם דין פיגול, - הרי חזינן דיש פיגול במתיר למתיר, - אמנם שאני התם דמפגל באותו דבר שעוסק בה, דהיינו למחר, - ע"כ צריך לומר דאימורין לאו מתיר הוא, כיון דאם נאבדו האימורין או נטמאו גם כן הבשר בהדם, - והא דיש פיגול בשחושב להקטיר אימורין מותר באכילה, - וא"כ לאו מתיר הוא, - וכן כתבו התוס' לקמן י"ד ד"ה והלבונה, - ולפי"ז ע"כ נם בשחיטה דהקרבן רק מתיר אחד, - וכל העבודות אינן רק מתיר אחד, - וכל עבודה בפני עצמה לא הוי רק חצי מתיר, - ומהני שם לפגל, - היינו מפני שעכ"פ עוסק בזה עצמו, - והא דמהני בשחושב על הקטרת אימורין, - הוא מפני שהוא נם כן דבר הניתר, - ולא מתיר, - ועכ"פ יוצא מזה דהבדל יש בין אם הוא חושב בדבר שהוא עוסק בה לבין אם הוא חושב על דבר אחר, - והכא פליג ר' יוסי מפני שחושב בשעת קמיצה על הקטרת הלבונה, - שזה ממתיר זה למתיר אחר. ה אמנם לפי"ז יש להבין היאך ס"ד לומר דפליג ר' יוסי ברישא, הלא באופן שעוסק בקמיצה וחושב להקטיר הקומץ למחר הרי"ז כחושב בשעת שחיטה לזרוק הדם חוץ לזמנו, - ובזה לכו"ע יש פיגול, - ויש לומר דבזה יובדל הא דחצי מתיר, - דאם אמרינן דהחסרון בשביל שהוא חצי מתיר, ואין המחשבה נתפסת בחצאין, - ולהכי שפיר הוי אמרינן דאם סבר ר' יוסי דאין מפלגין בחצי מתיר, - א"כ בעינן מחשבת פיגול דבעינן שיחשוב בכל המתיר, דהיינו הקומץ ולבונה, א"כ מה מהני שמחשב על הקומץ שהוא עוסק בו, כיון שעכ"פ לא הוי רק חצי שיעור, - ובזה חידשה הסוגיא דסבר ר' יוסי דלפיגול לא בעינן שיעור, - כמו נידון זה דמפגל במה שעוסק, - אבל בעינן שיבוא לפגל דבר הניתר, ולא מתיר, - (וזהו לפי מה שפירש"י ותוס' ושיט"מ בחילוקם שמחלקים בין חצי מתיר זה לחצי מתיר דפליגי ר"מ ורבנן, משום דהכא עכ"פ מפגל בעבודה שלימה שעוסק בה). ו והנה הכא מבואר בסוגיא דלחכמים דסברי מתיר מפגל מתיר, א"כ כש"כ דמפגלין בחצי מתיר, - וקשיא מחכמים על חכמים, דהרי חכמים סברי דאין מתיר מפגל מתיר, - וזהו קושיות רש"י