נזר הקודש - מנחות לט

האחת", ומזה דרשו חז"ל לקמן צ"ד דבעינן לישת כל אחת ואחת, - חלה וחלה, בפני עצמה, וכן מבואר ברמב"ם בפר"ה מתו"מ ה"ז, ומטעם זה אין החסרון דחדא אוסר כולן, ולא דמי זה למנחה וכמוש"נ. ג ויש לעיין בעיקר הדין דשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאסורין השיריים באכילה, - איסור זה דשיריים מה הוא, - אם הוא איסור הקודם מפני שחסר לו מתיר, והרי הוא כעין איסור טבל, או"ד דהאיסור דמעיקרא כבר הלך ע"י הקטרה דהקומץ, ורק באיסור חדש נקבע עתה, והיינו שדין הוא בהקטרת הקומץ במנחה חסירה שעל ידי הקטרה נאסרו השיריים באכילה, - ונראה שזה עצמו מספקא להסוגיא הכא, - וזהו עיקר הסברא דבעי הבא לענין פיגול ומעילה, - וזהו הדבר דאם אמרינן דהמתיר עשה פעולת מתיר, ואיסור טבל הלך ע"י ההקטרה, ורק איסור חדש משתרר על השיריים, - א"כ הרי נעשה המתיר כהלכתו, - וממילא נקבע נם בפיגול, וגם יצא ממעילה, - אבל אם אמרינן דהמתיר לא פעל להתיר, והאיסור אכילה דהשיריים הוא האיסור דמעיקרא, וההקטרה באה רק למצות הקטרה נרידא, וא"כ ע"כ לא פעלה כלל ההקטרה בדברים הנוגעים לענינים האחוזים בכח המתיר, וזהו לענין פיגול ומעילה, דלא מהני ההקטרה עליהם, זהו ביאור הסוגיא. ד ונפק"מ גם כן לענין לחה"פ אם נפרסה הלה אחת מן החלות של לחה"פ, דאם אמרינן דהמנחה שחסרה אין בכח המתיר להתיר, וע"כ איסור טבל דמעיקרא איכא על השיריים, - וע"כ שאין בכח הקטרה להתיר מנחה פחותה מכשיעור, - דהיינו שאין כח מתיר על החסר, ומטעם זה אסורים השיריים באכילה, - ולפי"ז בלחה"פ באופן זה שנפרסה חלה אחת כולן אסורות, ובזה אין לומר דהחסרון הוא רק בהפרוסה, דהיינו אותה חלה לבדה, ומהטעם שכתבנו לעיל מטעם שהתורה חלקה:

לכל חלה וחלה בפני עצמה, דליתא דע"כ כיון שאנו מסופקין על המתיר, וא"כ ע"כ כולן נכנסין תחת המתיר, - דמתיר אחד לכולהון, ואם אמרינן דבנפרסה חלה :

אחת דשוב אין כח להמתיר להתירן, ממילא כולן אסורות, - אף לאחר הקטרת המתיר, - אמנם אם אמרינן לאידך ניסא דהמתיר עושה פעולתו גם באופן שיש חסר, - ורק איסור אכילה מחדש חל עליהן, [וזהו מטעם אחר, מגזירה"כ, וכמבואר לעיל ט' ע"ב דר' זעירי דרש איסור אכילה מקרא והנותרת, ולא הנותרת מן הנותרת, ור' ינאי אמר מהמנחה שהיתה כבר], והיינו שע"כ שע"י ההקטרה נאסר החסר, - והנה באופן הזה בלחה"פ אין להנותרות החלות השלימות שייכות להחלה הפרוסה שהיא החסר, מטעם דבלחה"פ אינה בהתייחסות כחדא, ואיסור הבא לאחר ההקטרה אינה רק על החסר גרידא, ולא על הנותרות. - ה והוכיח רבא דמדסבר ר"ע בנפרסה חלה אחת כולן פסולות, וע"כ דסבר דהמתיר לא עשה פעולת מתיר, - דאל"כ אין ו ושייכות הנותרות עם החסר, וא"כ השיריים אסורין באיסור טבל דמעיקרא, - וגם אין הקטרה מועילה לפיגול ולמעילה, - והרמב"ם תפס זה לספק, מדלא נפשטא ובעי' זו, - ושפיר פסק בפר"ב דמעילה הי"ז דספק הוי, - והנה מטעם זה ע"כ כל עיקר הדין גם לענין לחה"פ כנפרסה חלה אחת אם כולן אסורות, גם כן ספיקא הוי, כיון דלא נפשטא בש"ס, - והיינו לפי דברי אביי שמדחי שאין להוכיח מדברי ר"ע לענין נפרסה, כמבואר שם, וא"כ ע"כ נפרסה חלה אחת אם כולן אסורות וספיקא הוי, - והספק הוא בהסברא שכתבנו, - ותמוה מובא מדוע השמיט הרמב"ם הא דנפרסה חלה אחת בלחה"פ היאך הדין עם הנותרות, ומה שכתב בלחמי תודה בפרוסה דאחת פוסלת כולן אין ראי' ללחה"פ, דשאני לחמי תודה דכל החלות כולן נחשבות לחדא מנחה, משא"כ לחה"פ, וכמו שכתבנו לעיל, וצ"ע בזה, -אבל עכ"פ בעיקר הדברים ע"כ כמו שכתבנו, דעיקר הספק בהקטרה דהקומץ בהמנחה שחסרה אם מתיר הוא האיסור טבל דמעיקרא. - ו והנה תצא חדתא מזה, - דיש סברא לומר דקרב הקומץ אעפ"י שאין עושה פעולת מתיר, וכמו שכתבנו לעיל, - ולפי"ז יש לעיין מדוע לא נקריב בהקומץ גם בנאבדו השיריים לגמרי, - אם אמרינן דיש הקטרה נם בלא כח מתיר, ומדוע אין מקטירין הקומץ בשנאבדו או נטמאו השיריים לגמרי, - וזה טעמא בעי, גם יש להבין הלא לר' יהושע דקיי"ל כוותי' אין הבדל בין דם לקומץ, ומדוע בדם אם אין מתיר הבשר, אין זורקין, ומדוע ובקומץ יש מקום לומר דמקטירין אעפ"י שאינו מתיר. ז ונראה דשאני קומץ מדם, - והוא דהנה הדם ע"כ (אינו אלא בתור מתיר לחודיא, - אבל הוא עצמו אין בתורת קרבן, משא"כ קומץ דע"כ מלבד כח המתיר שלו, - הנה יש לו תורת קרבן גם מצד עצמו, ומטעם זה טעון מלח, - כמבואר בסוגיא לקמן כ' ע"א, וזהו שם הביאור בהסוגיא שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן, ת"ל מנחה, מה מנחה ' מיוחדת שאחרים באין חובה לה וכו' יעוי"ש היינו ההבדל שבין קומץ לדם, שאעפ"י דדם נקרא קרבן, אבל אינו קרבן בעצמיותו, והיינו שאינו אלא כח מתיר גרידא, - אמנם שאני קומץ כיון שאחרים באין חובה לה, ע"כ הוא מצד קרבן ממש, - ומטעם זה אתי שפיר דאין מקריבין את הקומץ באופן שאין לו מה להתיר, מטעם דתרתי בעינן בהקומץ, שיהי' מתיר, וגם קרב בתורת קרבן, אמנם ע"כ לא הוי בתורת קרבן עצמו, רק באופן אשר הוא קרב בתורת קומץ, והיינו לכהפ"ח באופן שישנו להשיריים, דאז הרי הוא בתורת קרבן מטעם שקומץ הוא המנחה כולה, - משא"כ באופן שאין שיריים כלל בעולם, דאז אין כאן תורת קומץ מצד עצמו נם בלא כח מתיר, כיון שאין עליו תורת שם קומץ, - ומטעם זה פשיטא דבאופן שאין שיריים כלל דאין כאן הקטרה דהקומץ כלל, - אמנם באופן שישנם להשיריים בשיעור כזית, אשר על זה יונח שם קומץ, דאז באופן אשר גם אם הקומץ אינו מתיר את השיריים באכילה, מ"מ אינו מגרע את זכות הקטרת הקומץ בזה, והיינו מטעם דהרי תמיד בא הקרבת הקומץ