נזר הקודש - מנחות לח

כא והנה אדרבה מזה משמע יותר כשיטת הרמב"ם, - דלפי שיטת רש"י דמיפסל המנחה בריבה שמן יותר על לוג, - קשה מדוע לא תנן בהמשנה נם הא דריבה סלתה דפסול, - והיינו אף בהוספה דמשהו נם בלא הוספה דשמן, דלשיטת רש"י ע"כ דין שמן וסולת שווין הן בזה להיות נפסל בהוספה דמשהו, - ועוד דגם בשהוסיף סולת עם שמן ביחד, נם כן פסול, - אבל לשיטת הרמב"ם אתי שפיר טפי. - כב אמנם יש להעיר מהא דתנן לקמן מנחות ק"ג המתנדב עשרון ומחצה יביא שנים ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים, - וקשה הלא לשיטת הרמב"ם שפיר יצוייר בקרבן מנחה עשרון ומחצה, - ונראה דנם להרמב"ם אינו בא בנדבה יותר מעשרון ויותר מלוג, - והיינו שאין אדם יכול לנדור יותר מכפי שקבעה תורה השיעורים והא דבא הוספה יותר על עשרון, ויותר על לוג, היינו דנחשב ההוספה נטפל להלוג, והסולת נטפל להעשרון, ובכלל העשרון הוא, - והביאור בזה דעיקר הקרבן הוי דוקא השיעור הקצוב, ורק יכול לייפות את קרבנו בהוספה כזו, אשר אינו נראה כשני קרבנות, - משא"כ כשבא לנדר בתחילה יותר מלוג, או יותר מעשרון כמו מי שאומר שמתנדב בתחילה עשרון ומחצה, או לוג ומחצה, זה אינו יכול, מפני שאין אדם יכול לקבוע שיעורים חדשים מה שלא אמרה תורה, וברור, - א דף יב איבעא להו לדברי האומר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן, וקיי"ל דאותן שיריים אסורים באכילה מהו דתיהני להו הקטרה למקבעינהו בפיגול, וליפקינהו מדי מעילה, אמר רב הונא אפילו למ"ד זריקה מועלת ליוצא, ה"מ יוצא דאיתא בעיני' ופסול מחמת דבר אחר הוא, אבל חסרון דפסול בגופי' הוא לא מהני הקטרה, א"ל רבא אפילו למ"ד אין זריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא דליתא בפנים, אבל חסרון דאיתא בפנים מהניא לי' הקטרה, הדר אמר רבא לאו מלתא היא דאמרי דתניא קודש קדשים היא שאם נפרסה אחת מן החלות כולן פסולות, הא יצאת הני דאיכא נואי כשרות מאן שמעת לי' דאמר זריקה מועלת ליוצא ר"ע וקאמר נפרסה לא, ואביי וכו' יעוי"ש וקשה בסוגיא זו טובא, א) מאי בעי רבא אם מהני הקטרה לענין פיגול ומעילה הלא כבר מבואר בסוגיא דלעיל ט' דלר' יוחנן מפטירין הקומץ בשיריים שחסרו, והיינו אפילו לר' יהושע דסבר אין מקטירין הקומץ דנטמאו שיריים כולן, אבל בחסר מקטירין גם לכתחילה, והיינו כיון שעכ"פ איכא כזית שיריים, - וא"כ ע"כ זה עדיפא נם לענין דיעבד, - והיינו בענין הפקעה ממעילה ולקבעינהו בפיגול גם כן, - והיינו והוא מהטעם הזה שמצינו לר' יהושע דסבר כן בפסחים ע"ח דגם בטומאה דכל הקרבן בדיעבד הורצה, וא"כ ע"כ לכל מילי הורצה, וא"כ כש"כ הכא בשיריים שחסרו דמקטירין לכתחילה, פשיטא שמהני הקטרה לכל מילי, - גם לענין פיגול ומעילה, - ודוחק לומר דשאני התם שהוא מטעם הריצוי צ,יץ, דהלא סו"ס כיון שעכ"פ מקטירין לכתחילה פשיטא שיש בזה כל דיני הקטרה. ב) מאי מייתי רבא ראי' מהא דנפרסה חלה אחת דכולן פסולות, דמזה מוכח דלא מהני הקטרה לפיגול ומעילה, - דקשה מאי מוכח מזה, - הלא נם שם י"ל דאעפ"י שכולן פסולות ואסורות באכילה, מ"מ אפשר שבדיעבד מהני הקטרה לפיגול ומעילה, דהלא זהו הספק דאעפ"י שיש איסור אכילה, מ"מ הוי הקטרה מעליא לענין פיגול ומעילה. ג) לאביי דדחי וסבר דלר"ע זריקה מועלת ליוצא, וכשיצא חלה אחת הנותרות כשרות, - והוכיח מזה דהו"ה דאם נפרסה חלה אחת לר"ע דהנותרות כשרות, - תמוה דזה הוי היפוך סוגיא דלעיל ט' שמבואר דלכו"ע המנחה שחסרה דהשיריים אסורים באכילה, ואין סברא דאביי פליג, - ד) הנה יוצא מסוגיא זו דזה בזה תליא, היינו דאם החלות הנותרות כשרות, - - דאז מהני ההקטרה דהקומץ גם לפיגול ומעילה, - ואם החלות הנותרות פסולות ואסורות, דאז אין הקטרה דהקומץ בהשיריים שחסרו מועיל לפיגול ומעילה, - ולפי"ז הרמב"ם דפסק בפרי"ב מפסוה"מ הי"ד לחמי תודה שנפרסה חלה אחת כולן פסולות, - ומרן הכס"מ כתב דטעמו של רבינו דיליף מלחה"פ, וא"כ ע"כ סבר הרמב"ם דחסר גרע מיוצא, - ולפי"ז ע"כ סבר רבינו דלא מהני הקטרה דחסר לאפוקי מדי מעילה, ומדוע פסק הרמב"ם בפר"ב דמעילה ה"ז דספק הוי אם מהני הקטרה לאפוקי מדי מעילה, וזה הוי היפוך הסוגיא. ה) הנה מרן כתב בה' פסוה"מ שם דלחמי תודה נלמד מלחה"פ, תמוה טובא הא בלחה"פ גופא טרם הוקבע להלכה דהרי כיון דכתב הרמב"ם לענין מעילה דספק הוי, א"כ ע"כ נם הכשר החלות הנותרות ספק הוי אם נפסלו ונאסרו, - דהרי מבואר בסוגיא דזה בזה תליא, - והיינו דאם ההקטרה מוציאה מדי מעילה דאף חלה אחת אינה פוסלת הנותרות, - וממילא ע"כ בלחה"פ ספק הוי בדבר החלות הנותרות, - וא"כ היאך פשיטא למרן בדעת רבינו לומר דבלחמי תודה נלמד מלחה"פ לאיסורא. ב ונראה דאביי ורבא בסוגיא זו סברי דלא דמי לחה"פ למנחה, בדין זה דחסרה המנחה בין קמיצה להקטרה, - אלא אף אם אמרינן דמנחה שחסרה דהשיריים כולן אסורות באכילה, זהו דוקא בהמנחה, שע"כ כולה אחת היא, ובחסר גם מקצת מהמנחה נאסרה כולה מטעם דהפגם דחסרון איכא בכולה, וחשבינן הפגם דשולט בכל קורט וקורט, - משא"כ בלחה"פ דכל חלה וחלה בפני עצמה היא, - ולחודייהו קיימא, - ובנפרסה חלה אחת אין חסרון דחלה אחת פוגמת הנותרות השלימות, -- וכבר עמדו בזה בתוס' שם ד"ה שאם, הקשו לאביי דסבר דלר"ע נפרסה חלה אחת מן החלות כולן כשרות, מדוע במנחה שחסרה אסורה באכילה, - ושמא התם חשיבי כולהו טפי כחלה אחת, יעוי"ש, - ואפשר לומר דהרמב"ם תפס זאת לסברא פשוטה, - והיינו דשאני לחה"פ ממנחה שחסרה, והיינו דבלחה"פ ע"כ כל חלה וחלה בפני עצמה היא, - והוא מטעם שהתורה חלקה לכל חלה וחלה, - וכדכתיב בקרא "החלה