נזר הקודש - מנחות לז

במשהו, כמבואר בגמ', וכן פסק גם הרמב"ם, - איברא דכן יש לתמוה גם בגמ' דקאמר לא מבעי' קאמר לא מבעי' שמן דחולין ודחברתה דפסול, אבל הפריש שני לוגין הואיל והאי חזי לה והאי חזי לה וכו', - והנה משמע מזה דשני הלוגין קדשי לפי הס"ד, - וקשה הא עכ"פ לכו"ע השיעור הוא לוג, - ואין כלי שרת מקדשין אלא השיעור הראוי, - וא"כ היאך יוקדשו שני הלוגין. - טו והנה מתוך חומר הענין, - נראה לומר מלתא חדתא, - אבל נכונה היא בסברא, - והוא דכל עיקר האי כללא דאין כלי שרת מקדשין אלא השיעור האמור בה, וזהו לפי המקור ברייתא הובאה בזבחים פ"ח אין כלי שרת מקדשין אלא מלאין, - הכוונה דאינן מקדשין בפחות מכשיעור, - אבל מקדשין הן גם ביותר, דדוקא בפחות אין מקדשין, - משום דאינו ראוי לקרבן, - אבל כשיש שיעור קרבן במילואה, אז אין קפידא ביותר מכשיעור לענין קידוש, - והיינו אם אין בזה משום פסול יתר, - אין כאן חסרון קידוש, - ומשום זה יש מקום לומר בהפריש שני לוגין דשניהם קדשי, - וגם אחרי שחידש ר' אלעזר דבהפריש שני לוגין יש בזה משום יתר, - אכתי יש לומר דשניהם קדשי, - ורק בהקרבה אסור שניהם משום יתר לוג, - ודין השני הניתותר כדין קדשים פסולים, - וכשחידש הרמב"ם דיתר מלוג כשר גם להקרבה, - פשיטא שיש בזה היתר קדושת כלי שרת, - משום דלאחר השיעור כלי שרת מקדשין אף היותר, כמו שכתבנו, - ורק באופן שהיתר הוא באופן שראוי להיות קרבן בפני עצמו, יש כאן פסול משום יתר, והיינו לענין הקרבה, אבל אין בו חסרון קדושה, - וכן הדין נם לענין לבונה, וכמוש"נ. טז ובזה יובדל דין מנחת נסכים, דהנה במנחה סתם שאמרה תורה שיעור שמן לוג, - הכוונה דבפחות משיעור זה לאו כלום הוא, - ואין בזה גם קידוש כלי שרת נם כן, - והרי הוא חולין, - אבל לא הקפידה תורה על היתר מלוג, - ורק באופן שהיתר הוא שיעור חשוב דראוי להיות קרבן בפני עצמו אז פסול, דהיינו שני לוגין, משום דכיון דהלוג השני ראוי להיות קרבן בפני עצמו, והרי זה כאילו הקריב שני קרבנות בקרבן אחד, ויתר כזה פסול מטעם חידוש חכמים אף שאינו מפורש בתורה, וסברתם משום דקרבן אחד אמר רחמנא, ולא שנים בקרבן אחד, - משא"כ בהא דמנחת נסכים שאמרה תורה ככה שהוא עיכובא המורה לא פחות ולא יתר, - א"כ ע"כ היתר פסול מצד עצמו, - ועוד אפשר שיש בו גם חסרון קידוש, - וממילא הוי חולין, - ואתי שפיר פסקי הרמב"ם, - ובצדק כתב מרן שם שדעת הרמב"ם דהדין שוה בין ליין בין לשמן, - וע"כ הא דתניא בתוספתא כל המנחות, - והיינו כל מנחה ומנחה השייכה למנחת נסכים, - יז והנה לפי מה שפירשנו בביאור דברי הרמב"ם דאפשר לפרש דהשני לוגין נתקדשו בקדושת כלי שרת, וכמו כן השני קומצין, - יש ליישב הא דהקשו התוס' הכא בד"ה כגון והיאך קדשו אי בב"א וכו' ותירצו דמיירי כגון שהקדיש אחד מן שני קמצין וכו' יעוי"ש וכן פירשו התוס' זבחים ל' יעוי"ש, - ולדבריהם שע"כ רק אחד קודש והשני חולין, - תמוה לי טובא הסוגיא שם ואמר רמב"ח הפריש לה שני קמצין ואבד אחד מהן קודם קמיצה לא הוקבעו, אחר קמיצה הוקבעו, ופירש"י והוי כיתר, ופסולה, - וקשה טובא דמה זה שייך לומר הוקבעו, הא ע"כ לא נתקדש אלא אחד כמו"ש התוס', -ומה שייך פסול על הקרבן כולה הלא כיון שאין בהקרבן אלא אחד, - והלא גם בהקטרה לא שייך פסול, - ומכש"כ כשלא נקטר אלא נאבד, פשיטא דלא שייך למיפסל מטעם קביעות לחודיא, - והנה מבואר מסוגיא זו דקדישי תרווייהו, - ומזה ראי' לדברי הרמב"ם - יח וע"כ הסברא בזה דלא קשה מה שהקשו התוס' מהא דפר' התודה תודה ששחטה על שמונים חלות דלא קדשו רק ארבעים, - דשאני התם דהחלות הם כקרבן בפני עצמו, - ולא שייך שני קרבנות במקום קרבן אחד, אבל בהא דשני לוגין לעשרון, - ושני קמצין למנחה, - דאינם נחשבים לקרבן בפני עצמו, - וטפילים הם להמנחה, - בזה שפיר שניהם קדושים הם, - והטעם בזה דהם באים בתוך המנחה וטפלים לה, - אבל החלות הם חשובים כקרבן בפני עצמו, - ושני קרבנות הם בקרבן תודה הכבש, והחלות, וכן משמע בזבחים, - ואע"ג דקאמר שם הסוגיא הלחם גלל תודה, - אבל נחשבים הם הלחם כקרבן, כמבואר להמעיין בהסוגיא. - יט והנה מצאתי להרשב"א בחידושיו למנחות מפרש דיתר על לוג פסול, ונחית גם כן לחסרון קדושה, - והיינו ע"כ דזהו שיטת רש"י, - ומפרש דשאני בהא דלבונה דכשר יתר על קומץ, משום דלא אמרה תורה שיעור לקומץ, דלא כל הקומצים שוה בכל אדם, ושני קמצים פסול משום דהוא יותר מדאי, יעוי"ש, - ובזה מיישב שיטת רש"י בזה שהנחנו בתימה לעיל אות ו', - אבל לפלא שלא נחית לדעת הרמב"ם בזה, - ולפי מה שביארנו אתי שפיר לנכון דעת הרמב"ם, וכמו שנתבאר. - כ ויש לעיין לשיטת הרמב"ם דיכול להוסיף שמן יותר על לוג, - היאך הדין אם יכול להוסיף סלתה גם כן, - ותצא לפי"ז דין חדש כי יכול להרבות גם בסולת עד שני עשרונים, - אבל קשה לומר כן משום דא"כ תיקשה מדוע לא תנן במשנה נם ריבה סלתה, כמו דתנן ריבה שמנה, - אבל אפשר לומר דלפי המסקנא דריבה שמנה דתנן היינו שני לוגין דוקא, - ולפי"ז גם ריבה סלתה לפסול היינו גם כן שני עשרונים, - ולפי"ז אין צורך למיתניי' הא דריבה סלתה - דממנפ"ש אם ריבה סולת שני עשרונים, - ולא נתן שמן שני לוגין, - בלא"ה פסול מטעם חסר השמן, - ואם ריבה נם שמן שני לוגין, הא תיפ"ל דפסול משום שמן, - נמצא לפי"ז דבכל ריבה שמנה, ישנו גם להדין דריבה סלתה, - ומצאתי בספר טהרת הקודש שנחית לזה גם כן. -