נזר הקודש - מנחות לו

דיניהם בדבר החסר, דהרי בשמן חסר משהו מלוג פסולה, - ואילו בלבונה חסר כשר עד קורט אחד להרבה תנאים- וא"כ יש מקום לומר דדין יתר תליא בדין חסר דבלבונה חסר מקומץ כשר, להכי אין קפידא גם ביתר מקומץ, כל זמן שלא הוי שני קמצין, - אבל בשמן דפסול אף בחסר משהו, - להכי גם ביתר משהו פסול, - כן נראה ביישוב דברי רש"י, - והנה מטעם זה אין לומר לכאורה שמזה מקור טהור להרמב"ם דהלא יש לדחות ולחלק בחילוק הזה. - ז אמנם נראה דע"כ יש לדייק מזה להרמב"ם מדלא קאמר רמב"ח דזה דוקא למאן דמכשיר חסר, - ודלא כר"מ דפוסל גם בקומץ חסר משהו, - ומשמע מזה דדבריו ביישוב הברייתות לכו"ע היינו גם לר"מ דפוסל חסר בלבונה אף במשהו, - ומכל זה מכשיר יתר לבונה עד שני קמצין, - ומוכח מזה דלא תלי דין יתר בחסר, - ואעפ"י שחסר משהו פסול, ומ"מ ביתר בעינן שיעור כפול. - וא"כ יש ללמוד שכן הדין גם דלא נפסלת המנחה ביתר עד שני לוגין, - ועוד דע"כ אין לומר בלבונה דטעם הכשר דיתר שהוא מטעם חסר, - דהרי מצינו בקומצין דבזיכי לבונה דחסר משהו פסול לכו"ע, כמו שמבואר בסוגיא, - ומכ"ז ביתר כשר, ומוכח כהרמב"ם, וגם מסוגיא דלעיל מורה כהרמב"ם, כמו שכתבנו לעיל אות ד'. - ח' אמנם עיקר דברי הרמב"ם יש להבין מדוע באמת אינה נפסלת המנחה ביתר שמן, - הלא קיי"ל בכ"מ דהשיעור מעכב, - וכמו כן יש להבין גם בהא דלבונה דכשר ביתר מקומץ עד שני קמצין, - ותמוה דאילו בפחות מקומץ דכשר נלמד מקרא כמבואר בסוגיא, - ואילו על יתר מכשירים נם בלא קרא, ומסברא לחודיא, - ולא מצאתי למי שהעיר בזה, ותמיה רבתי היא, - וטעמא בעי, - וצ"ע. ט והנה מצאתי בקר"א שכתב נ"כ דשאני בלבונה דכיון דחסר כשר, להכי גם יתר כשר, והדר מותיב מהא דשני קמצין דבזיכי לבונה דשם נם חסר פסול, - ומכ"מ יתר כשר, - והנה לדעתי משום זה לא איריא, - דבאמת אינו מבואר להדיא בסוגיא בבזיכי לבונה דכשר יתר, - והא דנקט רמב"ח ארבעה קמצין לשני בזיכין ואבדו שנים, - איכא למימר דזהו שינרא דלישנא, דכמו דאמר לעיל בקומץ אחר במנחה, אמר כן שני קמצין בבזיכי לבונה, - אבל לא מוכח מזה דבדוקא הוא, - דדוקא לעיל מוכח דיתר כשר, מדתניא בברייתא חדא דיתר כשרה, - ובע"כ מיתוקים באופן יתר מקומץ, ולא הגיע לשני קמצין, - אבל בהא דבזיכין אין לנו שום הכרח, - וממילא אם אמרינן דזה תלוי בדין חסר, - א"כ אפשר לומר דבזיכי לבונה כיון דחסר פסול, הנה כן גם ביתר מקומץ פסול, ורמב"ח לאו בדוקא נקט שנים. - י אבל עצם הסברא לומר דשאני לבונה מטעם דכשר בחסר, להכי כשר גם ביתר מכשיעור עד שני קמצין, - ויש לשדות נרגא, - והוא דיש לומר דכיון דאמרה תורה להכשיר בחסר. - ע"כ הביאור דזהו השיעור דבסוף, - והיינו דאמרה תורה שני שיעורים בלבונה, שיעור בתחילה, ושיעור בסוף, וממילא כשנחסר בסוף, - אין זה בתורת חסר כלל, - והיינו דכן הוא השיעור מן התורה, - וא"כ אין ללמוד מזה לענין חסר, - באופן שחסר מהשיעור שקצבה תורה, - וא"כ אין לחלק מן לבונה לשמן, וכיון שבלבונה יתר כשרה, הנה כן הדין נם בשמן,- וכסברת מרן ז"ל, - ותמוה לרש"י דסבר דשמן ולבונה אינן שווין בזה.- יא עוד יש לתמוה טובא על הרמב"ם דמכשיר ביתר מלוג שמן עד שני לוגין, והנה פסקיו סותרין זה את זה לפי מה שפסק הרמב"ם בדין נסכים, - דהלא לפי הסברא הפשוטה אין לחלק בין שמן למנחות לנסכים, - ואם כשרה המנחה ביתר מלוג שמן למנחה, מדוע לא יתכשרו נסכים יותר מלוג. - דהלא אם אמרינן דהתורה לא אמרה לוג לעיכובא, ואם עדיין לא הגיע לשני לוגין, הרי הוא נחשב לשיעור לוג, וזהו הדין בהא דשמן למנחה, הנה מדוע ישתנה הלוג שאמרה תורה בנסכים, וא"כ צריך לחיות הדין שוה בשניהם, ומצינו שהרמב"ם פסק במנחת נסכים בדבר הנסכים, בפר"ב ממעה"ק ה"ה, וז"ל אלו הן הנסכים וכו' אין מוסיפין על השיעורין האלו ואין גורעין מהן, ואם גרע או הוסיף כל שהוא פסול. - יב איברא דיש לומר דשאני נסכים דיין דכתיב ככה ודרשו בספרי לעיכובא, והובא בכס"מ, - אבל באמת אין זה מספיק, דלפי דברי הרמב"ם דיתר על לוג אם רק לא הניע לשני לוגין, אין זה שינוי כלל, - ולא נלמד מככה לעיכובא, כיון דנם לוג ומחצה בכלל לוג הוא, והבן. יג עוד הביא מרן מקור לדברי הרמב"ם מהתוספתא דמנחות פר"ח דתניא כל המנחות שריבה מרת חלות או שחיסר מדת חלות או שחיסר מדת חלות, או שהיתה מדה חסרה מחברתה, או יתירה מחברתה הרי אלו פסולות, וכתב מרן וז"ל ומשמע דכללא הוא בין ליין בין לשמן, יעוי"ש, הרי מפרש מרן דכוונת התוספתא מדה יתירה היינו שהיתה יתירה על לוג, - וזהו מקורו של הרמב"ם דפסק דאם הוסיף כל שהוא פסול, - מבואר מזה דאין לחלק בין יין לשמן, והדין שוה בשניהם, וא"כ פסקי הרמב"ם סותרין זה את זה, - וביותר נפלאתי על מרן שלא נחית בדבר מה שפסק הרמב"ם בהא דשמן למנחות, - ודוחק דהכא שאני במנחת נסכים דמיירי בהלכה זו, דמלבד שאין סברא לומר דשאני מנחת נסכים משארי מנחות, - הנה עוד בזה דהתוספתא תנא כל המנחות, ומשמע שכולן שווין בדין חסר ויתר, - וצע"ג. יד עוד יש להבין עיקר סברת הרמב"ם דמכשיר יותר מלוג שמן אם לא הוי שני לוגין ממש, הא קיי"ל דכלי שרת אין מקדשין אלא כשיעור, - והכא כיון דיש לה שיעור הקצוב, - א"כ היתר מהשיעור היאך תתקדש הלא כיון דאינו ראוי לה אינו מתקדש עמה, וממילא הוי חולין, וחולין פוסל