נזר הקודש - מנחות לג

מזה דלענין דיעבד לכו"ע הורצה, וא"כ שפיר בעינן קרא לזה לאסור השיריים באופן הדיעבד, דהנה פשיטא לפי"ז דגם לר"ל לא חמיר השיריים שחסרו במקצת, לענין דיעבד כמו בנאבדו כולן אליבא דידן, ופשיטא אשר בדיעבד הורצה, ובעינן קרא לאסור אותן השיריים באכילה, כמוש"נ. יג אי ר"א אפילו אבוד ושרוף נמי וכו', וקשה מאי פריך דלר"א הי' להתנא לומר הדין הזה באבוד ושרוף, הלא יש לומר דאעפ"י דלענין להקטיר הקומץ אין נפק"מ בין נפרס לבין אבוד ושרוף לגמרי, - אבל עתה דנקט נפרס משמיענו דין חדש דכל הלחם פסול ואסור באכילה, ואנו לומדין מזה דשיריים אסורין באכילה אעפ"י שמקטיר הקומץ עליהן, - ונראה דיש לפרש נפרס לחמה היינו כל החלות כולן דלחה"פ, - וכיון דחסרון כמום נחשב, וא"כ יש עליהן פסול מום על כולן, היינו על כל אחת ואחת, - והרי הם חשובות כחסרות ממש. ופסול עצמן יש בהן, - ואין לדייק מזה לענין שיריים במנחה, וא"כ אין כאן חידוש דין דשיריים כלל, דהביאור שיריים דהחסרון דחדא פוסל גם באותן שאין בהן חסרון וזהו שיריים, אבל באופן שיש פסול חסרון בעצמותן, בהן עצמן, הרי"ז החסר ממש, - וגם מסתבר לפרש כן, מדלא נקט התנא נפרסה חלה אחת כמו בברייתא דלקמן י"ב ע"ב, - ומזה משמע דהכוונה חלות כולן, ולזה פריך שפיר אי ר"א מאי איריא נפרס אפילו אבוד ושרוף נמי. יד ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' ד"ה אותן שיריים מה הן באכילה, הוי מצי למיפשטא מהא דאם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול עכ"ל,- ולפי מה שכתבנו ע"כ מוכח מהסוגיא דמפרשו דהכא מיירי שנפרסו החלות כולן, וא"כ אין ראי' מזה לשיריים, וכמו שכתבנו, - והיינו דע"כ אותן המנחות הבאות שלימות, דהיינו מחבת ומרחשת הבאות חלות דפשיטא שאין ללמוד מהא דלחה"פ באופן שנפרסו כולן, לאופן שנשארו שלימות, ואותן שלימות דין שיריים עליהן, ואפשר שהן מותרות באכילה, - ולדברי הלח"מ בפרי"ג ממעה"ק שסבר בדעת הרמב"ם דגם מנחת סולת באות חלות, יעוי"ש, א"כ גם מנחת סולת אין לפשוט מזה, וכן פירש הברטנורא בפר"ו מ"ה, - ולהכי לא פשיט הסוגיא מזה, וכמו שנתבאר. - טו כתב הרשב"א בחידושיו בסוגיא זו בד"ה ואישתרי טומאה לגבייהו, וקשיא דאז אפילו עד שלא פרקה נפרס לחמה נמי אמאי קתני דהלחם פסול ואין מקטיר עליו בזיכין הא אשתרי חסרון לצבור וכו' ושמא יש לומר דטעמא דקודם שפרקה נפרס דאינו מקטיר הבזיכין הוי משום דאכתי לאו קרבן צבור מקרי, משום דכל זמן שלא התחיל לעשות בו שום עבודה לא מקרי קרבן צבור, דהא לא נתקדש בעבודה וכו' יעוי"ש, - והנה יוצא מזה חידוש לדינא דכל הדברים הקרבים בטומאה, - זהו דוקא אם נטמא אח"כ כשנתקדשו בעבודה, - ובאופן שנטמאו מקודם אין בזה תורת קר"צ, - וחידוש דין הוא. - :

מז ובעיקר הקושיא הי' נראה לומר בטעם הרישא דעד שלא פרקה נפרס לחמה ואין מקטיר בזיכין, - הוא מטעם שכתבנו לעיל דעיקר הדבר דס"ד לומר דחסר דינו כטמא, - הוא משום דבטמא ישנו גם ענין חסר, - אמנם כל זה בטמא שנעשה בשעה שנתקדש בעבודה, דהוי פסולו בקודש וטעון שרפה, - אבל טרם שנעשה עבודה דקודש לא הוי פסולו בקודש, ואין דינו להיות בשרפה, - ואין בזה ענין חסרון, ואפשר להעמיס כי זה גם כוונת הרשב"א, אבל דוחק הוא. - יז והנותרת ולא נותרת מן הנותרת, - יש לעיין היאך הדין באופן אם נחסרו השיריים אחר ההקטרה קודם שיצית האור ברובא, אם מותר השיריים,. - ומצאתי בספר חזון איש שהסתפק בזה, וכתב דבהקטרה דכהן תליא, יעוי"ש, - והיינו דלאחר הקטרת הכהן שהעלה על המזבח שוב אינו נפסל להיות אסור באכילת השיריים, - אמנם נראה דמוכח להדיא להיפוך, מסוגיא ערוכה יומא מ"ז ע"ב, - דאיתא שם בין הביניים ספק נינהו היכי עביד אמר ר"ח מקטיר קומץ לחודיא תחילה והדר בין הביניים, - דאי אמרת בין הביניים ברישא דלמא שיריים נינהו, והוי להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה וכו' וע"כ הפירוש דהשיריים יהי' נאסרין באכילה, וכן פירשו התוס', כמבואר שם, - הרי מבואר להדיא דגם בחסרון לאחר שהעלה הקומץ על המזבח נאסרין השיריים באכילה אם החסרון נעשה קודם שיצית האור ברובא. בדין ימין א כאן שמאלית וכו' והנה משמע מזה דכיון דבעינן שמאל פסול ימין, - והוא מטעם לימוד הקראי, כמבואר, - ולכאורה בלא"ה לא אפשר בימין, דהא צריך להזות על המצורע באצבע הימנית, ובהכרח צריך ליתן הדם והשמן על כפו השמאלית, - ומצאתי בקר"א שעמד בזה, וכתב דבא להורות שלא יתן לכהן אחר על כף הימנית, וכדרבנן בנגעים פרי"ד מ"י דלכתחילה הי' נותן על כף השמאלית של כהן אחר, יעוי"ש, - ולדעתי נראה, דנפק"מ אם נפסל הדם והשמן כשנתן על כף הימנית, - דאם מטעם דלא אפשר, דאז אם נתן על כף הימנית מהני חזרה, אבל אם פסול ימנית אז לא מהני חזרה, מטעם דהוי זה כשנשפך על הרצפה, דמסתבר דנפסל כדין דם שנשפך מן צואר בהמה על הרצפה טרם שקבל בכלי שרת, - והאי כף השמאלית ככלי שרת דמיא, - אבל כל זה בהשמן, - אבל בדם של הכבש כיון שבתחילה מקבל בימין, לא שייך זה, כמוש"נ. ב דף י' אמר רבה בר בר חנה כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין וכו' והרי קמיצה דלא כתיב אלא כהונה ותנן קמץ בשמאל פסול