נזר הקודש - מנחות שכד

ב עוד בזה דעיקר הא דמעילה בשיריים תליא אם תורמין משירי הלשכה, ולפי המבואר בירושלמי לר"מ דתורמין משרי הלשכה לא בעינן לתנאי זה דהקרבה, והנה הרמב"ם פסק בפר"ב דשקלים ד"ו דתורמין משרי הלשכה, ומ"מ פסק דבעינן הכא לדין מעילה לתנאי זה דהקרבה שכתב דישנו למעילה דוקא באופן שיסתפקו ממנה, וזה הוי היפוך המבואר בירושלמי, והנה דברי מרן תמוה שפירש דפסק כר"מ, ואילו בה' מעילה פר"ו כתב הרמב"ם דאין מועלין בשירי הלשכה, וכתב מרן דהלכה כר' יהודה, ומצאתי בשעה"מ ה' שקלים שעמד בזה בצ"ע, ובעיקר דברי הרמב"ם יש לומר דשם במעילה מיירי באופן שנכנס שנה חדשה, והשירי הלשכה הוי משנה העברה, שוב אינן ראוין להקרבה לקרבנות, ובזה אין מעילה לכולי עלמא. ג והנה בדין המשנה שקלים פר"ב מ"ב בנותן שקל חבירו ע"י עצמו דמעל בשביל ההנאה שנהנה שאין ממשכנין אותו, היאך הוא משלם אם שקל שלם כפי מה שהוציא עבורו. או דלמא שאינו משלם רק הנאת פרוטה שנהנה עבור שלא משכנהו, והנה בליקוטים במשניות הסתפק בזה, אמנם נראה שאינו משלם רק עבור ההנאה, ודמיא זה להאי דינא דרבא בנדרים ל"ד נטלה להורישה לבניו וכו', וכמו שפירשו שם הרא"ש והר"ן. סימן ד א לדף כד כתב הרמב"ם בפר"ג מטומו"מ ה"א בועל נדה כנדה וכו' ומטמא בהיסט, ותמוה מהתוספתא הובא בתוס' נדה ע"א ד"ה מערה דאיתא שם הכל כשרים לנטילת ידים ואפילו טמא מת ואפילו בועל נדה והוכיחו מזה התוס' שאין בועל נדה מטמא בהיסט יעוי"ש, וא"כ דברי הרמב"ם תמוה מתוספתא זו ועי' במל"מ שעמד בזה. ב איתא בשבת פ"ד דמדרס ליתא בב"ח מדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הא יש צמ"פ עליו טהור מי לא עסקינן דייחדינהו לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור, ופירש"י ואי מטמא מדרס היכי מציל והא כלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה הלכך כ"ח המוקף צמ"פ טהור מכל טומאה ובהיסט נמי לא מטמא משום דכל שאינו בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, והקשו בתוס' שם והא מבואר בנדה ה' ובגיטין ס"א דכ"ח נטמא בהיסט יעוי"ש. נ אמנם אפשר לומר דכוונת רש"י דאעפ"י שכל"ח מטמא בהיסט היינו מה שבפנים אבל מה שבחוץ דהיינו הכלי אינו נטמא אף בהיסט, ולהכי כ"ח תמיד טהורה, והיינו הביאור היסט דהכח ההיסט שהוא הנענוע פועל על מה שבפנים, ולא על הכלי עצמה, וממילא תציל במוקפת צמ"פ, ומצאתי בחידושי הרמב"ן לשבת שמביא בשם י"א שפירשו כן והשיג הרמב"ן דאינו נכון לפי שאם בא לכלל מגע קרית לי' מפני שעתיד להפתח שניהן טמאין, ואם לאו שניהן אינן באין לכלל היסט יעוי"ש, ונראה דע"כ הבדל יש בין אם אינו בדין מנע, לבין אם אינו במגע מצד סיבה המעכבת מליגע, והיינו דעל מה שבפנים ע"כ יש בזה תורה מגע ורק מצד סיבת הנגיעה שאינו נוגע בהם מצד החרס המקיף אותם, וזה אינו מעכב בדין, אמנם הכל"ח אינו במגע היינו שהנגיעה אינה פועלת תורת מגע מצד שאינה בקבלת טומאה מגבו, ואם בשביל הבפנים אם ינטל הצמ"פ, שאז ישנו במגע, ליתא דאז לא בתורת מגע מטמא, אלא מתורת אויר, ואעפ"י שגם זה בכלל מגע נקרא מדחזינן דכל"ח בלא צמ"פ נטמא בהיסט, אמנם נראה דשאני התם דהנה אעפ"י שהדין דכ"ח בלא צמ"פ נטמאת בהיסט, מטעם טומאת אויר קרינן בא לכלל מגע, אמנם בצמ"פ שאין האויר לעין אנו דנין כמו שאין לזה טומאת אויר כיון שאין האויר לפנינו, ואויר שאינו נראה אין עליו דין אויר, וממילא אין לומר דהרי זה בא לכלל מגע מטעם שיש לעשות אויר, והרי זה כעין יצירה חדשה, משא"כ על מה שבפנים שהסיבה רק מצד אחר המונעתו מליגע ואין מגע בפועל. ד איברא דזה תיקשה מהא דתנן אלפסין עירוניות טמאות ראבר"צ אומר טהורות לפי שלא נגמרה מלאכתן ומשמע שעל עצמן של אלפסין מדבר, ורק מפני סיבת חסרון גמר מלאכה הא לא"ה כמו בצמ"פ לכו"ע נטמאות בהיסט, וגם זה הקשה הרמב"ן שם, הנה גם בזה יש לומר רזה גריעא טובא מצמ"פ, והיינו דצמ"פ עומד להיות צמיד על איזו זמן לפי מחשבתן של הבעלים ומטרתן, משא"כ בהא דאלפסין שע"כ עומד להיות נפתח וכמאן דפתוח דמיא, והרי"ז כאילו האויר לפנינו, זה היה נראה לישב פירש"י, אמנם הרמב"ם ע"כ לא ס"ל כן שכתב בה' טומו"מ פ"ח ה"ג בהא דאלפסין עירוניות שדינן כמו צמ"פ שטומאת עצמן יש להם, וא"כ נראה שדעת הרמב"ם כדעת הרמב"ן בזה. ה והנה הרמב"ן פירש בהא דסוגיא דשבת שם דה"פ מי לא עסקינן דייחדינהו לאשתו נדה שאם אתה אומר כן טמאין במדרס הזב א"כ מצינו להן טומאה מאחוריהן והיאך חוצצין בפני הטומאה, אבל טומאת היסט שאני שהיא טומאת תוך דמגעו שהיא ככולו הוא לפיכך אחורים חוצצין שלא מצינו להם טומאה בכל התורה כולה יעוי"ש, ודבריו מחוסר ביאור לכאורה, ונראה דענין היסט אינו בתורת מגע אלא בתורת מגע שהוא ככולו דהיינו הכח של הזב מטמא, והכח הוא דבר אוירי והוא שולט באויר, וממילא אין שולט טומאה בדופני הכלי רק באויר, והיינו שבאמת אין כאן נגיעה כלל בכלי, כיון שהכח אינו בר מגע הוא, ומשתרר הטומאה באויר גרידא, ואין בו כח לטמא עצם הכלי, ורק הכלי עכ"פ טמאה היא מצד שכיון שכל האויר טמא ממילא הכלי היא עומדת בטומאתה מצד האויר, אבל עכ"פ אין כאן נגיעה ממשית בכלי בעצמותה, וממילא הכלי בעצמותה טהורה היא, וממילא במקום שאין אויר הכלי שולט דהיינו באחורים אין שם טומאה כלל וחוצץ