נזר הקודש - מנחות שטז

ג עוד מה שכתב שם המרדכי וליכא למימר דוקא כי אמר ע"מ שאקריבנה בבית חוניו דהוי כאומר ע"מ שאהרגנה יעוי"ש, תמוה דע"כ לרב המנונא דמפרש דהרי"ז כאומר ע"מ אין בזה כאומר ע"מ שאהרגנה, דהרי ע"כ מחויב הוא להביאו לעזרה, דאל"כ אין בו כלל קדושת קרבן, ואסור להקריבו במקדש, ואין עליו חיוב שחו"ח, אבל כיון שחזינן דרב המנונא סבר דחייב עליו בחוץ, ע"כ אין בזה כאילו אומר ע"מ שאהרגנה, וע"כ דיש עליו חיוב הבאה להביאו לביהמ"ק, ורק מאחריות פטר נפשיה, והיינו אף אחריות דנפשיה אבל לא יותר. ד והנה לאוקימתא דרבא הכא בסוגיא ע"כ הוי זה כאילו התנה ע"מ שאהרגנה, והיינו שלא התכוון לקרבן ואין בו משום שחו"ח וכמו שפירש"י הכא בסוגיא, ולדברי רבא ע"כ הא דתנן דאם הקריבו במקדש יצא ע"כ הכוונה דבשעה שהביאו למקדש יש כאן ביטול לדבריו הראשונים, והרי"ז כאילו הקדישו עתה בעזרה, אבל המרדכי הביא ראי' מהא דאוקימתא דרב המנונא, וממילא אין בזה תנאי דאהרגנה כמו שכתבנו, ולדינא קיי"ל כר"ה, וכן פסק הרמב"ם בפרי"ד בפרי"ד ממעה"ק ה"ז, וכנראה מהמרדכי שכן דעתו כר"ה, מדמביא ראי' לדינא מאוקימתא זו, אבל דבריו צ"ע. ה אח"כ ראיתי בתומים סי' ע"ב והובא בקצה"ח סקי"ד שיצא לדון דבאומר שאינו מקבל אחריות גם מזיק בכלל ופטור, והוכיח מסוגיא דידן מדפטור אף בשהקריב בבית חוניו אף שזהו מיקטל קטלה, ורק אם החפץ של אחרים כמובן שיש חיוב מזיק גם בלעדי קבלת שמירתו, אבל בשנותן מתנה לחבירו בלא קבלת אחריות, דאז גם מזיק בידים פטור, עכת"ד יעוי"ש, ולפי מה שכתבנו דבריו תמוהין דע"כ גם בשנותן מתנה בלא קבלת אחריות אמרינן דעכ"פ אחריות דנפשי' קבל עליה, והכא שאני דהתנה בפירוש ע"מ שיקריב בבית חוניו, והרי"ז כנותן מתנה לחבירו, ואמר לו ע"מ כן שאם ירצה הרשות ביד הנותן להזיק בידים, אבל אין ללמוד מזה באופן שאמר סתם שאינו מקבל אחריות, שאין בזה פטור לאחריות דנפשיה, וכמו שנתבאר. ו עתה ראיתי במוהרי"ט חחו"מ סי' קט"ז שכתב להדיא להשיג על המרדכי בזה שכתב דבתנאי שלא אתחייב באחריות גם פשיעה בכלל, וכתב דע"כ גם בלא קבלת שמירה מחויב בשמירה שלא גרע מאבידה, ופשיטא שחייב בפשיעה, ושאני בהא דמנחות דמה שאמר שלא אתחייב באחריותה, היינו מיקטל קטלה, אבל בשומר שאמר ע"מ שלא אתחייב באחריות היינו דוקא אחריות דעלמא לא קביל עליה, אבל אחריות דנפשיה מי לא קביל עכת"ד, וב"ה שכיוונתי לדבריו, ומבואר דפשיעה נחשבת לאחריות דנפשיה, ולא מיפטר מטעם דאמר שלא אתחייב באחריות, מטעם שזהו סיבה דילי', וע"כ הא דפטור הכא הוא מטעם דהתנה להיות פטור גם מאחריות דנפשיה, ומטעם זה אין לפרש כפירושו של הקצוה"ח שמפרש ליישב שימת המרדכי משום דאם אמרינן דתנאי שלא באחריות, מ"מ לא נפטר מחיוב פשיעה דלפי"ז למה לא יתחייב מטעם פשיעה, דזה ליתא דהכא הוי התנאי בפירוש להיות פטור גם מפשיעה דהרי אמר שיקריבנו בבית חוניו שהוא מיקטל קטלה, והרי זה כאילו אמר הרי זו, דפשיטא דגם כשקטלה הוא בעצמו פטור מלהביא קרבן אחר, והכא תנאי זה להקריבו בבית חוניו הכוונה לדברי רב המנונא שיש כאן ביטול על דבריו הראשונים שאמר הרי עלי, ונעשה הקרבן כהרי זו, וזהו ג"כ כוונת המהרי"ט שם. ז ומה שהקשה הקצה"ח מדוע לא יתחייב מטעם מזיק, וכתב דמזיק קדשים פטור מדאורייתא ורק מדרבנן חייב, יעוי"ש, תמוה דמה יענה לשיטת הרמב"ם פר"ב משכירות דסבר דמדאורייתא חייב מזיק בקדשים ורק מחומש פטור ויש לזה סמך מב"מ צ"ט, אבל נראה, דאין זה ענין לזה, והוא דהכא דינא דאחריות קמ"ל לומר דבתנאי זה אין חיוב אחריות להביא קרבן אחר, והרי"ז כאומר הרי זו שאין עליו חיוב אחריות להביא קרבן אחר, ובטח מה שהזיק להקדש חייב לשלם דמים, אבל מקרבן פטור, וגם בפשיעה חייב לשיטת הרמב"ם בפר"ב משכירות, וגם באומר הרי זו, והזיקו בידים, או שפשע בו חייב לשלם דמים, אבל אין בזה חיוב קרבן, וא"כ אין ללמוד מזה לדין פקדון שכתב המרדכי. וא"כ דברי המרדכי צע"ג. ז אתמר שגג בזריקה רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח וכו', והרמב"ם פסק כר"ש, וכתב מרן משום דהלכתא כוותי' באיסור, וזה מיירי אעפ"י שעשה תשובה, והיתה עבירה בשוגג, מ"מ פסול הוא לעבוד עבודה, וגם בדיעבד הקרבן פסול, אבל כל זה בזריקה, אבל בשחיטה מבואר לקמן דבמזיד לר"נ עבודתו כשרה ולר"ש עבודתו פסולה, ובשוגג לכו"ע עבודתו כשרה, משום דשחיטה לאו שירות הוא, ביאור הדברים דהשחיטה ע"כ מיירי שלא התכוון לעבוד בזה לע"ז, להכי בשוגג עבודתו כשרה לכו"ע, משא"כ השתחוואה שהוא עבודה לע"ז ממש דבזה אפילו בשוגג עבודתו פסולה, וזהו ההבדל בין שחיטה לכל הני, דבשחיטה הרי זה כמכין בהמה שחוטה לפני ע"ז, אבל כל הני הוו עצם עבודה לע"ז ולהכי אפילו כשעשה תשובה אח"כ עבודתו פסולה במקדש. ח אמר ר"נ מנא אמינא לה דתניא וכפר הכהן על הנפש השוגנת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מתכפר ע"י עצמו במאי אילימא בשחיטה מאי איריא שוגג אפילו מזיד נמי, ותמוה טובא דאם עשה במזיד הלא אינו בר כפרה כלל, והגאון בושב הכהן מפרש דהכא בכהן המתכפר ע"י עצמו בעינן שיהיה שוגג מעליא, ולא סני בשגגה דכרת לחודי, כמו שסבר ר' יוחנן בשבת ס"ט, ומה"ט ולהכי כתיב שתי פעמים בשגגה, יעוי"ש, אבל אין דרך הפשט הפשוט, ונראה דהפירוש בזה דמפרשי דכל עיקר חידוש התורה דכהן מתכפר ע"י עצמו אף אם עבד ע"ז מקודם, ועל זה פריך דאם רק עבד בשחיטה, ובאופן שכתבנו לעיל, כיון שאין זה שירות כמבואר פשיטא דאף אם