נזר הקודש - מנחות שיב

מצוה דאורייתא דאכילת קדשים. ושלא יבואו לידי נותר פשיטא שעל אופן זה לא אמרו חכמים. ח מענין לענין באותו ענין, בהא שכתב הרמב"ם בפר"ח מחו"מ ה"ט ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית, מה כוונתו בלשון אפילו ולא ידעתי פירושו, דהלא היאך סד"א דלא יאכל כזית, ואפשר דכוונתו דכיון דכבר אכל כזית המחויב לאכול מפסח, וכבר היה לו הנאת מעיים בשיעור כזית האמור בתורה, ואם יאכל עתה כזית בסוף שהוא רק חיוב מדרבנן, יהיה זה כעין אתי דרבנן ומבטל לדאורייתא, ומהאי טעמא הו"א דאכילה זו תהיה פחות מכזית, וממילא אין כאן ביטול למה שאכל מקודם בשביל החיוב דאורייתא, ולזה משמיע לנו רבינו שיכול לאכול אפילו כזית ולא שייך כאן ביטול ט תוספות ד"ה ונאכל ליום ולילה, ובתודה דאין נאכלת אלא ליום ולילה אין יכול להתנות משום דבעיא לחם, ובלחם אי אפשר לעשות תקנה כדלעיל, יעוי"ש, ומזה יש להעיד לעיל בתוס' שכתבו א"כ בשלמים הו"ל למיתני תנאי למיהוי שלמי נזיר, ג"כ תקשה הא שלמי נזיר טעון לחם. ולחם אינו בא בנדבה, ואולי אפשר לומר דהכא מיירי אליבא דר"ש ואיהו סבר לעיל מ"ה דהלחם אינו מעכב הכבשים, וזהו דוקא לענין דיעבד, אבל לכתחילה בעי לחם, והכא בלכתחילה מיירי, ועוד יש לעיין. א דף קו והא איכא מותר שמן דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין אמר מותר השמן מחזירו לחלות, אי כולהו רקיקין אמר מותר השמן נאכל לכהנים, כר' שמעון בן יהודה דתניא ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון מושחן כמין כי ומותר השמן נאכל לכהנים, הביאור בזה דכיון דר"ש סבר דגם במחצה חלות ומחצה רקיקין דינם כדין רקיקין הבאין בפני עצמן דהמותר השמן נאכל לכהנים, ורבנן פליגי אר"ש וסברי דבבאין מחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן מחזיר להחלות כמבואר לעיל ע"ה ע"א בברייתא, והיינו רבנן אליבא דר' שמעון, כמבואר שם. ב והנה הקשו התוס' וז"ל וא"ת מאי ס"ד דמקשה דקאמרינן דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן מחזירו לחלות הא לא אשכחן בפר' ואלו מנחות ר"ש דאית ליה האי סברא, ומנא ידע בכולה רקיקין דשאר השמן נאכל לכהנים וכו' יעוי"ש, וביאור כוונתם דכיון דבס"ד דלא ידע הא דאמר ר"ש בן יהודה משום ר"ש. הקשו התוס' בשתים, א) מנא ידע דבמחצה חלות ומחצה רקיקין סבר ר"ש דהמותר נותן להחלות, ב) מנא ידע דסבר ר"ש בכולה רקיקין דהמותר נאכל לכהנים, והנה על הקושיא הראשונה, הנה מבואר להדיא בתוספתא פר"ח דמנחות דתניא שם מנחה שהיתה באה מחצה חלות ומחצה"ר נותן מחצה לחלות ומחצה לרקיקין ר"ש אומר מושח את הרקיקין כמין כ"י ושאר השמן נותן לחלות, הרי מבואר להדיא דסבר ר"ש דבמחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן נותן לחלות, וזהו טעם הס"ד דמקשה דבמחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן נותן לחלות, ומדויק בגמ' דקאמר אמר ר"ש, והרי ברור להש"ס שכן אמר ר"ש, והיכן אמר, ולפי מה שביארנו מבואר בתוספתא להדיא שכן אמר ר"ש, וע"ד הקושיא השנייה שהקשו מנא ליה להס"ד דבכולה רקיקין מותר השמן לכהנים, תמהוי טובא הלא זה מבואר בהדיא בברייתא אחריתי, והובא לעיל ע"ה, תניא אידך רקיקין הבאין בפני עצמן מביא לוג שמן ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל שמן שבלוג, ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש מושחן כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים, ואם כן שפיר יש לומר דהס"ד ידע מברייתא זו, וגם מהתוספתא שכתבנו לעיל, וגם מבואר זה בתוספתא שם, וא"כ אית לן לומר שפיר דהס"ד ידע, ולהכי מקשה שפיר, ועל זה משני הש"ס דהמשנה אתיא כר' שמעון אליבא דר' שמעון בן יהודה שאמר משמו של ר"ש דגם במחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן נאכל לכהנים, ודברי התוס' צריך עיון. ג והנה הרמב"ם בפרי"ג ממעה"ק ה"ט כתב מביא לוג שמן לכל עשרון ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג, וזהו כרבנן דר"ש, והקשה מרן הא תנן במשנה ע"ד ע"ב דשאר השמן נאכל לכהנים, וקיי"ל סתם במתניתין ומחלקות בברייתא הלכה כסתם דמתניתין יעוי"ש, ונראה דהנה ע"כ משנתינו לא סבר כר"ש, והוא מדתנן פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא המשתן, וקאמר הש"ס מאן תנא אמר ר' ירמי' דלא כר"ש וכו' אביי אמר אפילו תימא כר"ש דמייתי ומתני וכו' ופריך הש"ס והא איכא מותר שמן דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין אמאי מותר השמן מחזירו לחלות אי כולהו רקיקין אמר מותר השמן נאכל לכהנים, ומשני כר' שמעון בן יהודה דתניא רשב"י אומר משום ר' שמעון מושחן כמין כי והשאר נאכל לכהנים, והיינו דאפילו במחצה חלות ומחצה רקיקין אמר ר' שמעון דהמותר נאכל לכהנים. ד והנה התוס' תירצו וז"ל ויש לומר משום דרבנן דפליגי ארבי שמעון בן יהודה התם סבירא להו במותר השמן מחזירו לחלות ואליבא דרבי שמעון קאמרי דהא קתני מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין ומאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר"ש, עכ"ל, וכוונת תירוצם דאיכא רבנן דלא סברי כר' שמעון בן יהודה אלא סברי דגם לר"ש במחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן מחזיר לחלות, וכוונתם לברייתא דלעיל, וכמו שכתבנו, והנה עכ"פ יוצא מזה דפליגי תנאי אליבא דר"ש בהא דבמחצה חלות ומחצה רקיקין בדבר מותר השמן, דלתנא דברייתא אליבא דר"ש בן יהודה שאמר משום ר"ש דבמחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן נאכל לכהנים אתיא שפיר המשנה דידן כר"ש, אבל להתנא דהתופסתא דסברה אליבא דר"ש דבמחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן ניתן לחלות דלדיד' לא אתיא סתם משנה דידן אליבא דר' שמעון. ד והנה מבואר עוד בברייתא, הובא לעיל ע"ה, דרבנן דר' שמעון בן יהודה שם סברי דבמחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן מחזירו לחלות, ואליבא דר"ש קאמרי, וכמו שכתבו התוס'