נזר הקודש - מנחות לא

ונראה דהרמב"ם מפרש עשייתו בכלי היינו על קידוש העשרון דמקדש הקמח בראשונה, - וכיון דכבר נעשה קדושת הקמח, בכ"ש, להכי בעינן מעשה הבלילה בפנים, אעפ"י שהבלילה עצמה לא בעי כלי שרת, - אמנם תמוה מניין לרבינו לומר דבר חדש שהוא נגד פשטות הסוגיא. ו ונראה להוכיח מקור לדברי הרמב"ם מהא דפריך לקמן ר' יוחנן לר"ל מהא דתנן חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו תיובתא, - והקשו בתוס' ותימא שלא הי' יודע רשב"ל המשנה, - יעוי"ש, - והנה אפשר לומר דרשב"ל מפרש דשאני הכא במנחה שחסרה קודם קמיצה, והוא אחרי הבלילה, - ולהכי נפסלה בחסרון, - משא"כ בחסר הלוג דלא נעשה שום מעשה בהלוג, וזהו סברת רשב"ל מטעם דסבר דלא דמי להא דחסר הלוג, - והסוגיא אינו מחלק בזה, - והוקשה להרמב"ם מדוע מותיב הסוגיא לרשב"ל ולא קמחלק דשאני הכא שנעשה מעשה בלילה קודם החסרון, והוי יותר קביעות לפסול בחסר, - ומזה הוציא הרמב"ם לומר דסברה הסוגיא דלא נעשה הבלילה בכלי שרת, ולהכי לא נחשב לקביעות לענין חסרון. - ו ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' על פירש"י לעיל ו' ע"ב בהא דמוקי פלוגתא דב"ב ורבנן בפלוגתא דר"י ורשב"ל, והקשו התוס' הא איתותב רשב"ל, - יש לומר דמפרש רש"י דהש"ס דשם סובר דלא קשה מהא דחסר הלוג דלא נעשה מעשה בקודש, - ובפלוגתא דב"ב ורבנן מיירי נם כן באופן זה דנעשה מעשה הבלילה בקודש, - ולפי"ז סבר רש"י דבעינן כ"ש במעשה הבלילה, - אבל התוס' ע"כ סבר כשיטת הרמב"ם דלא בעי כ"ש בבלילה, - ואתי שפיר ג"כ הא דקאמרה הסוגיא לקמן ט' ע"ב לימא תיהוי תיובתא דר"י בתרווייהו וכו' וקשה מה שייך תיובתא מברייתא כיון דיש לו ראי' מהמשנה דחסר הלוג, ומצאתי שעמד שם בתמי' בקר"א, יעוי"ש, - אבל בדברינו אתי שפיר משום דלא דמי להא דחסר הלוג, וכמוש"נ.- בדין שיריים שחסרו א אתמר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה וכו', - לכאורה יש לעיין הלא מבואר לקמן בגמ' דחסרון כמום דמי, - והנה לפי"ז מדוע נשתנה דין מנחה מדין זבח שאם נעשה חסר אחר שחיטה דפסול הקרבן כמבואר בזבחים כ"ה ובכורות ל"ט, - וה"נ כיון דמדמינן מנחה לזבח, א"כ מדוע לא נפסלת המנחה בחסר קודם הקטרה כמו התם קודם זריקה, - ונראה דכיון דקמיצה הוא במקום שחיטה וקידוש כלי הוא קבלה כמו קבלה בדם. - ואם נעשה המנחה חסר קודם קידוש כלי להקומץ, דאז הוי הדין כמו שהבהמה נעשית בע"מ קודם קבלה דפסול. - והכא מיירי שנעשה המנחה חסר לאחר שנעשה הקומץ קודש בכלי שרת, - ועכשיו עיקר הדבר שייך לענין שיריים, - ומדויק דנקט שיריים שחסרו, ובזה מדמה שפיר הסוגיא לפלוגתא דר"א ור' יהושע היכא דנאבד הבשר קודם זריקה. ב אליבא דר"א כו"ע לא פליגי וכו' כי פליגי אליבא דר"י מאן דפסיל כר"י, ומאן דמכשר עד כאן לא קאמר ר"י אלא היכא דלא אשתייר, אבל היכא דאשתייר אפילו ר"י מודה וכו' מאן דפסיל שאני הכא דאמר קרא והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה עד דאיתא לכולי מנחה לא מקטר, יעוי"ש - וקשה מובא דלפי"ז מניין להש"ס לומר דאליבא דר"א לא פליגי וכו"ע סברי דלר"א מקטירין הקומץ, - הא חזינן דלר"י דמכשיר באיכא שיורא, ומכ"ז הכא מודה מטעם דאיכא קרא דלא סגי בשיורא, ובעינן לכולי מנחה, - א"כ יש לומר דגם לר"א דמכשיר בקרבן גם בדליכא שיורא כלל, אמנם מודה במנחה מטעם דגלי קרא דבעינן לכולי מנחה, - עוד קשה טובא למה להש"ס להביא כלל הא דר"א ור"י הכא, הלא כיון דבאמת עיקר פלוגתא היא בקראי, - ודין זה הוא דוקא במנחה, - ומה שייכות ר"א ור"י הכא. ג ונראה דזה ודאי אם לא מצינו פלוגתא דתנאי אם בעינן לענין לרצות כמו בהזאה, שהיא מתיר, דתהי' דבר הניתר, - והיינו דאם הוי אמרינן דכשר להזות הדם על המזבח אעפ"י שאין לו מה להתיר, וזהו כי ההזאה באה בתור מכשיר ומכפר, אף אם חסר המתיר, - וסגי בזה דהי' דבר הניתר בתחילה, אבל אינו תנאי בהקרבן גם בלכתחילה, - דאז ודאי דאין מקום לומר דמנחה שאני בדין זה לומר דבעי דבר הניתר, דמהכ"ת לומר כן, - אבל כיון שמצינו לר"י דיש דין זה בדם אשר תנאי הוא בהמרצה דיהי' לו דבר הניתר, אז יש מקום לומר דדין זה נוהג גם במנחה, - וזהו דקאמר הש"ס אליבא דר"א כו"ע לא פליגי, והיינו דאם אין זה בזבח, א"כ פשיטא שאין זה במנחה גם כן, ואם בשביל דכתיב המנחה, ע"כ הביאור דלא ניתרת באכילה בחסר, אבל אין זה שייך בדבר הקטרה, - אבל לר"י דסבר דדין זה נוהג בזבח דבעינן תנאי זה בדם שיהי' להדם כח מתיר לעיכובא בלכתחילה, - והנה הא דכזית בבשר, ע"כ נלמד מזה למנחה דבעינן מנחה כולה, - והביאור בזה דבבשר השיעור כזית משום דזהו השיעור בשר בקרבן, - דבאמת בהמה שאין לה אלא כזית בשר גם כן כשרה היא אם אין אחרת להביא, - וממילא גם כשיש לה הרבה זיתי בשר, הרי"ז לדינא כשיעור כזית אחד של בשר, - אבל במנחה אין מקום לומר דהשיעור הוא בכזית, דזה ליתא דע"כ עשרון שלם בעינן, ובמקום שיש שיעור הוא בקפידא, - וזה ליתא בקרבן, דלא אמרה תורה השיעור כמה בשר יש בהקרבן, - וממילא השיעור בכזית, - והבן. - נמצא דזהו סברת ר"ל, דלר"י ע"כ בעינן מנחה שלימה, משום דמנחה שלימה הוי כמו כזית בשר בקרבן, - והא דדריש מקרא אינו מייתורא דקרא, אלא ממשמעותא גרידא, משום דכן הוא בפשטות של מנחה שהיא במקום כזית בשר בקרבן. -