נזר הקודש - מנחות שב

ח כלי שרת מקדשין שלא בזמנין מיתבי כל הקרב ביום וכו' אינו קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל, ופירש"י כגון בלינה ובמחו"כ וכו', וביומא שם פירש"י קדוש להיות מוכשר באותה קדושה ליפסל בטבו"י וכו' ובלינה אם לן, וזו גם היא נפסלת בלינה דקיי"ל בזבחים עמוד השחר עושה לינה יעוי"ש, משמע מפירש"י דדוקא בעמוה"ש עושה הכא לינה, וא"כ יש לתמוה הא לפי"ז תקשה קושיות התוס' שהקשו מאי איריא נקמצה אפילו בלא קמיצה נמי כיון שקדשה בכלי תצא לבית השרפה כדתנן במעילה ט', ותירצו דהקמיצה מהני לענין דלא בעי עמוה"ש, וכן כתב הריטב"א, ולשיטת רש"י תקשה האי קושיא, ונראה דהנה אעפ"י שבעלמא גם בלעדי קמיצה יש פסול לינה על המנחה תיומ"י משהונחה בכלי כמבואר שם במעילה במשנה, אמנם הכא בשנקמצה ואם אין כאן תורת קומץ אם כן הרי זה מנחת שחסרה ואין לה קדושה דמנחה, מטעם החסרון, ואף שאין בזה פסול ויש לה תיקון למלאות כמבואר לעיל ט' לר' יוחנן וק"ל כוותי', אמנם לענין פסול לינה שוב אין כאן פסול, דכשם שאינה מקדשת חסרה כמבואר לעיל ח' כן גם אינה נפסלת חסרה, והיינו דבשעה שאין הקדושה במילואה אז אין לינה פוסלת בה, וזהו כי אין הלינה פועלת אלא על השיעור דוקא, וכמו שמצינו בסוכה נ' דאם אמרינן דיש שיעור למים אז אין לינה פועלת על היתר מהשיעור כמבואר שם וא"כ הכי נמי בשחסר מהשיעור אין לינה פוסלת, ורק מפני שהחידוש דין שכלי שרת מקדשין שלא בזמנו, להכי יש כאן קידוש קומץ, וממילא נפסלה כל המנחה כולה, וזהו מטעם דכיון שיש כאן קמיצה, נמצא דפועלת הקמיצה וההכשר שלה זהו סיבת הפסול, ותשרף, והחידוש דין הוא שהקמיצה של לילה אינו כחסר המנחה, וצריך עיון. ט יש לעיין למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח היאך הדין בשנתן הקומץ של לילה על ראשו של מזבח אם כשר הוא, ומסתברא דלא מהני כיון שפסול הגוף הוא הא דעבודת לילה, ולא דמי להא דהקשו התוס' שם ביומא ויעלה וילין בראשו של מזבח דשאני התם דהוי פסולו מחמת דבר אחר דשחטו אחר תמיד של בין הערבים, משא"כ הכא בעבודת לילה, ובאמת זהו סברת התוס' שכתבו דהכא תשרף מיד, והיינו שפסול הגוף הוא. וממילא לא מהני נמי ראשו של מזבח, וממילא אין להקשות מדוע נקט נקמצה הא אפילו בלא נקמצה כיון שקדשה בכלי תצא לבית השרפה, דהרי הכא הענין הוא הפסול של עבודת לילה, ופסול הגוף הוא, ולא מהני אפילו ראשו של מזבח, ובזה יש לעיין מדוע פירש"י דהפסול מטעם לינה, ומשמע דלמ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח גם הכא אינו נפסל הקומץ, וצריך עיון הא הוי הכא פסול הגוף. י ונראה דכוונת רש"י דכיון דמהני הקמיצה לענין ליפסל בלינה, להכי נחשבת הקמיצה עבודה, היינו דבאמת יש לפרש הסוגיא בשני אופנים הא שמשני דקדוש ליפסול, א) דבשביל דמהני הקמיצה לענין ליפסל, להכי הוי קמיצה גם טרם הפסול, וממילא הוי תיכף פסול הגוף, ב) דבשביל הפסול שבא לבסוף זה עושה הקביעות לשלול ממנו לאהדורי הקומץ להכלי, וממילא נעשה עתה עבודת לילה, והנה התוס' ע"כ מפרשים כאופן הראשון ולהכי סברי דתשרף מיד, והיינו דהחשיבות של קביעת הקומץ לפסול, עושה זאת לעבודת לילה תיכף, אבל רש"י פירש כאופן השני, והיינו שהפסול שולל היכולת לאהדורי, וממילא נעשה עתה עבודת לילה ופסול הגוף, ולפי"ז לרש"י למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח אם היתה הקומץ על המזבח עד אחד עמוד השחר שפיר אמרינן נהדרה ונקמצה, ואין כאן עבודת לילה, אבל עפי"ז תקשה לרש"י מה יוסיף לנו ומה יתן הא דנקמצה בלילה הא בלאו הכי כיון שלא נחשבת עבודה עד זמן לינה, וא"כ בלאו הכי נפסלת בלינה מפני קדושת המנחה, וזהו כוונת התוספות בהקושיא, וע"כ כמו שנתבאר דאי לאו עבודה הוי זה במנחה שחסרה. עמוד ב תוס' ד"ה שני ימים וכו' כתבו דאמר וכו' כל הראוי למזבח, אינו יוצא מידי מזבח לעולם, היכא דאיכא תקנה לא אמר משום לחם חום יעוי"ש, ולכאורה משמע מזה דכל עיקר האי דינא דכל הראוי למזבח וכו' לא הוי אלא מדרבנן, והוא מדחזינן דהיכא דאיכא תקנה לא אמר, ואם הוא מה"ת היאך נתיר איסור דאורייתא, ותמוה לפי מה שכתבו התוס' זבחים נ"ט ד"ה עד שלא, ועי' במל"מ פר"ה מעירובין, אבל נראה דכוונת התוס' דבשביל דבעינן לחם חום לא נקרא זה חזי למזבח, ביאור הדברים דאם יש עצה לאפות ער"ש, אסור לאפות מיום ד', שע"כ תהי' הלחם צונן, והיינו דהנס שהלחם חם הוא דוקא אם אנו עושין כדין ואנו אופין ביום המוגבל, אבל אם אופין בזמן מוקדם לא יהיה הלחם חום, וא"כ הלחם שנאפה ביום ד' לא חזי מטעם חסרון לחם חום, וא"כ אין זה ענין להא דחזי למזבח אינו יוצא מידי מזבח, וכמו שנתבאר. פרק שנים עשר א משנה המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון, משקידשו בכלי אין להם פדיון, העופות והעצים והלבונה וכלי שרת אין להם פדיון, והנה משמע דבסיפא דלא מפליג בקידוש כלי, שאין חילוק בזה בין קודם קידוש לאחר קידוש, וגם קודם קידוש אין להם פדיון, אמנם הרמב"ם בפר"ו מא"מ ה"ה כתב התנאי דכלי שרת אכולהו, כמבואר שם, ועמד בזה הלח"מ, וכתב משמע דאכולהו קאי ואפילו עצים ולבונה ואפילו בעצים שייך קידוש כלי דבפר' כל הפסולין אמרו והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה הכא במאי עסקינן שקדשו בכלי, משמע דשייך קידוש כלי בהן וא"כ כיון דהכל תלוי בקידוש כלי א"כ למה בריש פר' המנחות והנסכים חילקו בין מנחות ונסכים שנטמאו קודם קידוש כלי לאחר קידוש