נזר הקודש - מנחות רצח

מפלגא חמש שקיל, ולר' יהודה דאמר נכנס נוטל שבע שתים בשכר הגפת דלתות וכו' מעשר בעי מיפלג בציר חדא מפלגא ושקיל ארבע, ויש לעיין לר' יהודה אמאי לא פלגינן מאחד עשר, והא ע"כ בשכר הגפת דלתות אינו מגיע אלא חדא דהרי ע"כ ששה היה נוטל בלאו הכי כי כן הוא החלוקה דלחצאין, ורק נוטלין חלה אחת מן המשמר היוצא ונותנין למשמר הנכנס עבור שכר הנפת דלתות, וא"כ החלוקה צריכה להיות מאחד עשר חלות, דהיינו מחמשה של היוצאין, ומהששה של הנכנסין, ואעפ"י שאין לחלק החלה האחד עשר משום דאין נותנין פרוסה לכה"ג, אמנם פרוסה זו יוותר הכה"ג ויחלקו המשמרות השנים את האחד עשר ביניהם, והכ"ג יקיים בזה החלה הא דדינו לישקל בציר מפלגא, וממילא נשארו עשר חלות, ויטול כה"ג חמש, והיא קושיא עצומה, ומצאתי בגבו"א עמד בזה יעוי"ש, ודבריו לא יספיקו לתרץ מניין להש"ס לדייק מהמשנה דשתים היה עבור שכר הגפה דלתות, דלמא רק אחת עבור הגפה. ד והנה בריטב"א מצאתי כתב וז"ל ושכר הגפת דלתות פירש ולא חשיבי ממנין החלוקה כלל וכאילו אין באין לחלוקה אלא עשר חלות בלבד עכ"ל, וכנראה שהוקשה לריטב"א גם כן בזה ופירש שהשתי חלות הוא עבור השכר הגפה, אבל עדיין אינו מובן איזה היכר יש שהשתים הוא בשכר הגפה, כיון שעכ"פ ששה מגיע לו בלאו הכי, ושכר הגפה אין לו אלא אחת, וצריך עיון. ה והנה במשמר המתעכב פירש"י כגון כשחל יו"ט ראשון בשבת שהיו יכולין לבוא באחד בשבת והם קדמו ובאו בער"ש, או שחל יו"ט אחרון להיות בחמישי שהיו יכולין לילך מער"ש ונתעכבו שם בשבת אין נוטלין אלא שתי חלות, (ואין דינם כשבת שבתוך הרגל שכולן שוין מפני שהיו יכולין לילך מכאן, או שלא להקדים ביאתן), ומשמר הקבוע נוטל עשר ומחלקין ביניהם, ולר"י שתים בשכר הגפה, ומחלקין ביניהם שמנה, והנה הרמב"ם בפירושו להמשנה בסוכה מפרש כשחל יום ראשון בשני בשבת, ואין להמשמר הנכנס בשבת שקודם יו"ט אלא יום אחד בלבד, ויבוא החג וישתתפו כולם בעבודה, או שיחול יו"ט אחרון יום ה' ואין להמשמר הזה אלא יום אחד, ובאופן זה כך הוא הסדר דכשחל יום טוב ראשון בשני בשבת, אז נוטל המשמר היוצא עשר חלות, והמשמר הנכנס מפני שמתעצלין לבוא ליום אחד בלבד, להכי אין מגיע להם אלא שתים, וכן אם חל יו"ט האחרון של חג ביום ה' שאז אין להמשמר הקבוע אלא יום אחד אז המשמר היוצא נוטל שתים, והנכנס נוטל עשר, כן מבואר בכס"מ פר"ד דתו"מ הי"ג יעוי"ש, ולפי פירוש הרמב"ם ע"כ לר' יהודה דסבר דשתים ניתנין להמשמר הנכנס עבור הנפת דלתות הכא באופן שחל יו"ט ראשון בשני בשבת שאז בשבת הקודם יו"ט מגיע להמשמר הנכנס שתי חלות ולא יותר, ולר' יהודה כשנותנין לו עוד שתי חלות עבור הגפה, הרי להדיא ניכר שכרם, שכר הנפה כיון שאין כאן תורת חלוקה כלל, וכיון שלפעמים היה ניכר להדיא שהוא שכר הגפת דלתות, להכי נקבע בקביעות שתי חלות עבור שכר הגפה, ולא נכנסו בכלל החלוקה, ולהכי אתי שפיר הכא דהכהן גדול לא שקיל בחלוקה מהשתים האלו כלל, ואפשר שזהו כוונת הריטב"א, וא"כ יש כאן יסוד גדול להרמב"ם ז"ל דלכל המפרשים תקשה מניין שהשכר היה שתי חלות הלא לפי חשבון היה השכר חלה אחת, ולפירוש הרמב"ם מבואר להדיא כי שתי חלות היה שכר הגפה. ו שם, הא דאיכא משמר מתעכב והא דליכא משמר המתעכב, והנה לפירש רש"י אתי שפיר משום דלפעמים לא היו מתעכבין המשמרות עד לאחר שבת, וא"כ פעמים פעמים יש, אבל לפירוש הרמב"ם מה שייך הא דאיכא משמר המתעכב הא ע"כ יש אימתי שחל יום טוב בשני בשבת ומשמר המתעכב הוא משמר הקבוע, וע"כ הכי פירושא דש"ס הא דאיכא המשמר המתעכב היינו כשחל יו"ט באופן הזה כדלעיל, והא דליכא היינו בשאר שבתות השנה, וכן פירש הלח"מ שם ברמב"ם פר"ד מתו"מ. ז והנה נשמע מדברי הרמב"ם דמשמר הנכנס מתעצלים לבוא ביום המוגבל שהוא יום השבת כשחל יו"ט בשני בשבת מטעם דלא הוי אלא יום אחד העבודה המוטלת עליהם, וכן כשחל יו"ט בחמישי בשבת שאין להם אלא עבודת יום אחד שהוא יום ששי בשבת, ומתעצלין לבוא כל המשמר בשביל יום אחד, וממילא הוי המשמר היוצא מועטים, ומדבריו מוכח דאפילו כשחל יו"ט של עצרת שהוא רק יום אחד גם כן הוי הכי, וזה תמוה דהלא כיון שהיו"ט הוי בס"ה יום אחד, וממילא עבודת כל השבוע עליהם מוטל, וא"כ היאך מתעצלים לבוא לעבודה עבור ששה ימים ימי עבודה המוטלת עליהם, עוד תמוה דביו"ט של עצרת שהוא רק יום אחד, א"כ מה זה ההבדל אם חל בשני בשבת או בחמישי, הלא גם אם יחול באחד מימי השבוע עכ"פ יש יום אחד בשבוע שאין עבודה מוטלת עליהם, ומה לי אם יום השני, או החמישי, או יום אחר, וכל זה צריך ביאור. ח וביותר תוגדל התמיה בזה דהלא גם ביו"ט עצמו כל העבודות של היום לבד מקרבנות הרגל מוטל על המשמר כמבואר במשנה בסוכה נ"ה ע"ב וכן פסק שם הרמב"ם בפיה"מ וגם בפר"ד מכלי המקדש פסק כן להדיא וגם נדרים ונדבות עליהם מוטל יעוי"ש, וא"כ התמיה רבתי על הרמב"ם וכבר הקשה בזה הגאון החכם צבי סי' קס"ו יעוי"ש, והיא תמיה עצומה. ט אמנם מכח רב התמיה, נראה לומר בכוונת הרמב"ם כך, דהתעצלות המשמרות בא משום שכיון שרק יום אחד לפני יו"ט כשחל יו"ט בשני בשבת, ואז כבר הרבה מן המשמרות כבר בא בעזרה, וכמו שכן היה בהכרח המציאות כמו שפירש"י משמר המתעכב, וכיון שיש הרבה מן המשמרות ממילא בני המשמר, הקבוע מתעצלים בחשבם שכעת הרבה יש מן המשמרות ודוחקים עצמם לעבודה, ובלעדם תהיה ההקרבה כהוגן, ולכן כשרק יום אחד מפסיק בין שבת, להרגל, שאז כבר באו הרבה מהמשמרות, להכי בני המשמר הקבוע מתעצלים, אמנם כשיש שני ימים בין שבת לרגל אז יראים בני