נזר הקודש - מנחות רצב

טומאה דחויה בציבור), והא דקאמרה הסוגיא ר' יהודה דאמר כר' אליעזר, היינו להשיטה דטומאה הותרה בציבור, ואין הכרח מהא דחיוב מיתה בטבו"י כששימשו במקדש, משום דלמ"ד הותרה, יצוייר חיוב מיתה באופן שהטמאי מתים נעשו זבים, וכאופן הראשון, אבל ר"ל אליבא דידי' לשיטת עצמו דסבר טומאה דחוי' בציבור, אינו מוכרח לומר לדרשת ר' אליעזר, וכמו שנתבאר. ח והנה יש לעיין דשאני הא דהוגללו הפרוכת מהא דקרבן ציבור בא בטומאה, דהתם הקדושה בתוקפה ורק הותרה או דחויה, אבל בזה שהוגללו הפרוכת אפשר דנתבטלה הקדושה לגמרי, ונפק"מ לענין היתר, והיינו דהתם רק מכרת נתמעט, אבל הכא מותר לגמרי, וצ"ע, ולדידן דקיי"ל כרבנן, וכמו שפסק הרמב"ם, כמו שכתבנו לעיל אין נפק"מ לדינא, כיון דלא קיי"ל כר' אליעזר. בדין טמאים טומאת מגע לענין אכילה בפסח ט כתב הרמב"ם בפר"ז מקרבן פסח ה"ח דפסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין ומצורעין, אבל טמאין טומאת מגע אוכלין, (ומיירי באופן שאין איסור שלא למנויין, דהיינו שנטמא בין עשיי' לאכילה), והקשה הלח"מ מסוגיא דבכורות ל"ג דמבואר שם בסברת ב"ה דמתירין, בכור בע"מ לכל הטמאין, והא דגבי פסח יש הבדל בין טומאה יוצאה מגופו, זהו מפני שאימעטי מעשיי' דפסח. משמע מזה דכל דאימעיט מעשיי' אינו באכילה, וכיון שפסק הרמב"ם דגם טמאי מגע דכל הטומאות נתמעטו מעשיי', כמבואר בפר"ד מה' ביאת מקדש, עכת"ד, והיא קושיא חמורה. י ונראה דאעפ"י שכלל זה נכון דכל שנתמעט מעשיי' איתמעוט גם מאכילה, אבל ע"כ כיון דטמאי מתים אוכלין מן הפסח תבא בטומאה, הנה בכלל זה ישנם גם כל טמאי מגע, דאמו הטמאי מתים אינם טמאי מגע, וכי הטמא מת אינו טמא שרץ ונבילה, אתמהה, וכשרבתה תורה טמאי מתים לאכילת הפסח ישנן בכלל זה כל טמאי מגע, וע"כ רק מזכות עשיית הפסח נתמעטו, היינו שאין להם זכות עשיית הפסח, וזכות זה דעשיית הפסח בטומאה לא נתנה תורה רק לטמאי מתים, וחידוש דין הוא, ואין לנו לחפש אחרי טעמי התורה, ואולי אפשר לומר דשאני טמאי מת, דהטומאה באה להם על פי דיני התעסקות עם המת שהוא מצוה, ולפעמים מצוה על כל הציבור להטמאות, כגון דמת נשיא, כמבואר בפסחים ע', אבל אין לנו לחפש אחרי הטעמים, אבל כן הדבר דרק טמאי מתים יש להם היתרון הזכות הזה, אמנם לענין אכילה, והיינו באופן שנטמאו בין עשיי' לאכילה, אין למעט כל ממאי מגע טומאה מאכילה, מטעם דבכלל טמאי מת ישנם ג"כ כל טמאי מגע, וממילא כשטמאי מתים מותרים באכילה בפסח הבא בטומאה, ישנם בכלל זה גם כל טמאי מגע, אבל הטמאים האלה שטומאה יוצאה מגופם, אין בכלל טמאי מתים, וממילא אין להם היתר אכילה. יא וסברת ב"ש נכונה דסברי דסתם טמא האמור בבכור הטמא והטהור יאכלנו, הכוונה לטמא שאין טומאה יוצאה מגופו, כיון שלא מצינו בכ"מ שטמא כזה אוכל בקדשים, אבל שארי טמאים שמצינו דלפעמים אוכלים בקדשים, וזהו בפסח הבא בטומאה, והיינו טמאי מת, וממילא יש בכללם נם כל טמאי מגע, וסברת ב"ה דשאני פסח שנתמעמו מעשיי', והיתר אין להם, ואין מזה ראי' לסתם טמא האמור בתורה. יב הא דתנן פסחים צ"ה פסח הבא בטומאה אם אכלו זבין וזכות פטורין, ותניא בתוספתא פר"ח בזמן שהפסח בא בטומאה וכו' ר"ש אומר משום ר' יהושע אם שחטו הרי אלו פטורין שנא' כל טהור וגו' הנשחט לטמאים אין חייבין עליו משום טומאה, וכן מבואר בירושלמי פר"ט דפסחים ה"ד, ויש לעיין היאך הדין לר"ש ור"י באלה הטמאים שפטורים מכרת על אכילת פסח זה הבא בטומאה אם נמנו על הפסח אם יצאו ידי חובתם, ושוב אין נזקקין לפס"ש, והנה לכאורה יש לומר גם כן דכן הוא האמת, דכיון דאין כרת על אכילתן בטומאה, א"כ יש לנו לומר דעשה דפסח דוחה לא תעשה שאין בו כרת. יג אבל יש להוכיח מסוגיא דבכורות שכתבנו לעיל מהא דאמרו ב"ש דאין טמאין אלו שהטומאה יוצא מגופן אוכלין בפסח הבא בטומאה, ודוחק לומר דר"ש ור' יהושע לא סברי בזה כב"ש, מדלא מצינו פלוגתא בזה, ואין לומר דכיון דאמרה תורה דרק טמאי מת עושין פסח בטומאה, מדכתיב טמא לנפש, והרי"ז כאילו אמרה תורה בהדיא דאלו הטמאים שטומאה יוצא מגופן לא יעשו פסח בטומאתן, דליתא דאפשר דכוונת התורה דטמאין בטומאה אחרת אינם מצטרפין לרוב ציבור שיעשו בטומאה, אבל כשהפסח בא בטומאה מפני רוב ציבור טמאי נפש, אפשר לומר שגם אלו הטמאים בטומאה אחרת יעשו גם כן עמהם. יד וע"כ הא דבאמת לא אכלי טמאים אלו בטומאה יוצא מגופן בפסח הבא בטומאה, הוא משום דאינם בקיום המצוה, ואכילת מטמאים האלה לא חשיבה אכילה אפילו בפסח הבא בטומאה, והטעם בזה י"ל דאעפ"י שפטרה תורה אותם מחיוב כרת, היינו דאין עונשין כרת עבור זה, אבל האיסור כרת לא נפקע, והלאו בתקפו עומר כיון שהוא לא תעשה שיש בו כרת, אעפ"י שאין עתה כרת, אבל לא נדחה מפני העשה, וזהו סברת ב"ש דכמו שחזינן שאעפ"י שאין כרת באכילתן, מ"מ הל"ת חמור אצלם, כיון שעכ"פ האיסור חמור, ולא איקלש קדושת פסח הבא בטומאה לגבייהו, והיינו להטמאים שטומאתם חמורה שטומאתם יוצאה מגופם, והכי נמי ילפי ב"ש בבכור