נזר הקודש - מנחות רפט

טומטום ואנדרוגינוס איצטרך קרא למעוטי ספקא, ופירשו התוס' משום דהוי חוב"ע, והקשו דיביא על תנאי דאם הוא אשה תהא נדבה, ותרצו משום דמבטל מסמיכה ולהכי אינו בהבאה דקרבן אפילו על תנאי, וזה כוונת הש"ס דפריך פשיטא ולמ"ל קרא, וקשה דאם עולת ראי' באה בשותפות יביא בשותפות, ואין כאן ביטול סמיכה, מטעם דלר' יהודה אחד סומך בקרבן הבא בשותפות, וא"כ יכול הטומטום להביא עולת ראי' עם עוד שותפים, ולהתנות אם הוא איש יש לו חלק בהקרבן, ואם אינו איש מסולק מהקרבן, והיינו דהחלק המעות שנתן יהי' מתנה להשותפין השייכים בו, ואין כאן ביטול סמיכה כיון שבלאו הכי אחד סומך ע"י כולם, ואין לומר דלא מהני סמיכה דאחד על כולם אלא על השותף שגם הוא ישנו בסמיכה, וראוי להיות גם סומך, משא"כ בספק איש שאינו בר סמיכה מספקא לא מהני סמיכה דאחד על הטומטום כיון שאינו ראוי להיות סומך, דזה ליתא דע"כ עיקר הסמיכה הוא במצוה דהקרבן, וכיון שמקוים סמיכה בקרבן שוב לא איכפת לן בזה שאינה נחשבת המצוה על הטומטום, מטעם דעכ"פ יש מצות סמיכה בהקרבן, עי' תוס' ריש תמורה, וביותר כפי מה שביארנו דכל אחד מהשותפין נקרא בעלים על כל הקרבן כולו, והרי זה כאילו הוא בעלים על כל הקרבן כולו. ד ואפשר לומר דהסוגיא אזלא לשיטת רבנן דר' יהודה דסברי דבשותפין כולם צריכין לסמוך, ודרשי מקרא לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה שכולם צריכין לסמוך, וא"כ האי טומטום אינו יכול לקיים מצות סמיכה, והביאור בזה כי לכל שותף מתייחס הקרבן לשלו, וכשאחד אינו סומך, הרי"ז נחשב לביטול מצות סמיכה בהקרבן כולו. ה והנה הוכחת הטו"א שם דעולת ראי' ישנה גם בשותפות גם אליבא דרבנן, והוא דמדדרשו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה שכולן צריכין לסמוך, דלמא לא אתי קרא לרבות אלא לדין סמיכה שיהא אחד סומך ע"י כולן, משום דאי לאו קרא הו"א נילף מעלות ראי' דאין בשותפין כלל דין סמיכה, אלא ודאי דעולת ראי' ישנה בשותפות עכת"ד, ולפי זה אין להשיב על הטו"א מזה שכתבנו דשפיר איצטרך קרא טומטום באופן שלא יביא גם בשותפות עם אחרים, משום דאכתי יש לפרוך פשיטא משום ביטול סמיכה, דע"כ ישנו גם בשותפין, לשיטת רבנן, וכמו שכתבנו. ו אמנם לפי מה שפירש"י בתמורה דלר' יהודה ליתא דין סמיכה כלל בקרבן שותפין אתי שפיר ג"כ שיטת הסוגיא שם בחגיגה דפריך פשיטא דטומטום אינו בראי' משום ביטול סמיכה, ואין לומר דיביא קרבן בשותפות, דליתא דלשיטה זו דסבר ר' יהודה דאין בקרבן שותפין דין סמיכה, אפשר לומר דיליף זה מקרבן עולת ראי', והיינו דסבר דכשם שאין עולת ראי' באה בשותפות. כך קרבן שותפין אינו בסמיכה, וממועט קרבן שותפין כמו סומא שנלמד מעלות ראי', וכל עיקר חידושא דהטו"א הוא לפירש"י ותוס' דהכא בין לר' יהודה ובין לרבנן. ז נמצא לפי זה לדידן דקיי"ל כרבנן דר' יהודה דקרבן שותפין כולם סומכין וכסתם משנה לקמן ע"ב, וזהו ההבדל שבין תנופה לסמיכה דבתנופה אחד מניף ע"י כולם, ובסמיכה כולם סומכין, וכמו שפסק הרמב"ם בפר"י ממעה"ק הט"ו, שפיר קמה ונצבה הוכחת הטו"א דעולת ראי' באה בשותפות. ח והנה יש לומר דבזה נפק"מ לדינא בפלוגתא דרב חסדא ורב יצחק בר אבדימי דמר יליף מעולת ראי' ומר יליף מזקני העדה והיינו עולת ראי' אם בא בשותפות, אבל לפלא מה שחידש הטו"א דינו ולא העיר שזה תליא בפלוגתא דאמוראי, דהרי למאן דיליף מזקני העדה, אין מקום לחדש האי דינא דעולת ראי' בא בשותפות. ט וגם בעיקרא דמלתא נראה להעיר דאינו דומה שותפין לסומא, והוא דאעפ"י שנתמעט סומא מסמיכה מהלימוד דעולת ראי' דפטרי' רחמנא, אפשר לומר דזה דוקא בחסרון הגוף היינו שגוף זה לעולם לא שייך במצוה זו, כמו הא דעולת ראיה דלעולם אינו בחיוב ראי' כל זמן שלא נתפקח, מה שאין כן שותפין דאין זה חסרון בגוף, והאנשים האלה ישנם בחיוב סמיכה בקרבן יחיד, ממילא אין ללמוד מעולת ראי' לומר שכמו שעולת ראי' אינו בא כשותפות, כך ליתא לדין סמיכה בשותפות, מה זה ענין לזה, דשאני התם הא דאין מביאין קרבן עולת ראי' בשותפות לא הוו זה מטעם חסרון אלא אדרבה הוא מצד המעלה, והיינו שחיוב עולת ראי' הוא בתוקף עוז מפני שכל יחיד ויחיד מחויב בה, ואינו בצירוף, והוי כמו קרבנות חובה כמו חטאת ואשם דליתא ג"כ בשותפות, ואין מזה ראיה לסמיכה לקרבן הבא בשותפות שג"כ אין בזה חסרון בגופין המחויבין. ותוס' דהכא בין לר' יהודה ובין י ובזה יש ליישב ג"כ קושיות התוס' שהקשו מדוע לא נילף מעולת ראי' למעט סומא באחת מעיניו דפטור מן הראוי' יעוי"ש, ונראה ג"כ דהבדל יש בין סומא בשתי עיניו לסומא באחת מעיניו, והוא דחיוב ראיה שהטילה התורה שתים בעינן, היינו שמלבד שבעינן שלא יהי' בעל חסרון עוד בעינן שיהי' בר מעלה, וזהו ההבדל שבין סומא בשתי עיניו לסומא באחת מעיניו, דבסומא בשתי עיניו הוא נחשב בעל חסרון, ובסומא באחת מעיניו לא פסלה אותו תורה מצד חסרון, אלא מפני שחסר לו המעלה להיות רואה בשתי עיניו, מטעם דבעינן כשם שבא לראות ולהראות, והלימוד לסמיכה מעולת ראי' לא בא רק באופן זה שהוא מפאת החסרון, אבל לא בשביל חסרון שחסרה לו המעלה, כמו הראי' בשתי עינים, אף שלא חסר לו עצם הראי' רק חסר לו המעלה לראות בשתי עיניו, ומטעם זה אין למעט מסמיכה עוד הרבה שפטורים מראי' הנחשבים שם בריש חגיגה, ומטעם זה גם למאן דיליף מזקני העדה למעט סומא מסמיכה אין למעט אלה שפסולים לסנהדרין מצד חסרון המעלה, כמו שצריך להיות נקי מכל מום, וכדומה, שזהו רק מפני מעלתם של סנהדרין, וכמו שנתבאר.