נזר הקודש - מנחות רפה

דאפשר לבטלה היא כשרה בזר וכו' יעוי"ש, וכוונת התוס' דהקרא והקריב הכהן את הכל המזבחה דילפינן מזה הולכת אברים לכבש דבעי כהונה איצטרך לגופי' דבזה עצמו בעי כהונה, וממילא אין כאן לימוד למעט הולכת עצים דכשר בזר, וממילא אין כאן לימוד על שני גזירין דבעי כהונה, והנה קשה כיון דאם הוי אמרינן דהקרא לגופי' אתא א"כ אין כאן מיעוט להולכת עצים כלל, וממילא הולכת עצים בכלל והקריב, וא"כ גם הולכת עצים בעי כהונה, ומכש"כ דשני גזירין בעו כהונה דע"כ עדיפי הא דשני נזירין מהולכת עצים כמו"ש התוס' בזה הדיבור עצמו לעיל, וא"כ ע"כ גם שני גזירין בעו כהונה מכח כש"כ מהולכת עצים סתם, וכולם בכלל והקריב הכהן נינהו, אמנם דברי התוס' ברורים לפי סוגיא דהש"ס דהנה הש"ס ממעט הפשט וניתוח דכשר בזר מהא דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים וכו' וערכו למ"ל למעוטי הפשט ונתיח, ופריך ואימא למעוטי סידור שני גזירין, ומשני מסתברא דיבחא דכוותי' ממעט ופריך אדרבה סידור דכוותי' ממעט, ומשני לא ס"ד דאמר מר והקריב הכהן וגו' הא סידור שני גזירין בעו כהונה, וכוונת התוס' להקשות דלר"ש כיון שאין להוכיח מהא דוהקריב הכהן לאיזה מיעוט מטעם דאיצטרך לגופי' דהולכת אברים לכבש בעו כהונה, א"כ עכשיו שפיר יש לנו למעט שני גזירין מקרא דוערכו בני אהרן, וכמו שס"ד דש"ס לעיל דפריך אדרבה סידור דכוותי' ממעט, ועכשיו שיהיה ממועט סידור שני גזירין מכהונה מקרא דוערכו בני אהרן, א"כ פשיטא שהולכת עצים סתמא פשיטא דלא בעו כהונה, וזהו כוונת התוס' בהקושיא, ולזה שפיר הוכרחו התוס' לומר דר' שמעון לשיטתו אזיל דלא סבר כלל האי סברא דמפני שאפשר לבטלה לעבודה דלא תיבעי כהונה מטעם זה, וסברת ר' שמעון דלא סבר סברא זו נראה דסבר דאין זה דרך כבוד כלפי מעלה לזרוק על המזבח, ולהכי לא חשיבה עבודה באופן זה, ואתי שפיר הסוגיא הכא גם לר' שמעון. א דף צ ר"ע סבר וכו' מדת יבש לא נמשחה כל עיקר, והנה לפי"ז לר"ט במנחת חוטא שאין לה שמן, אין לה קדושה כל עיקר, וממילא גם קידוש קומץ אין לו שגם הוא מדת יבש, והיאך קרב לגבי מזבח דבר שאין לו קדושה"ג, ואפשר לומר דלאחר קמיצה אמרינן דעבודתו מחנכתו, והיינו דהמתן הקומץ בכלי שרת, שזהו כקבלת הדם, בהכרח עבודתו, מחנכתו, כמו לאחר שנגנז שמן המשחה דעבודה מקדשתן, וזה היה גם בזמן משה לר"ע בהמדות היבשות דלא היתה להן שמן המשחה, אמנם דוקא עבודות האלו שהן מקבלה ואילך, וזה נכון. ב ו וביסוד זה יש ליישב קושיות התוס' על רש"י לעיל פ"ז ע"ב דמסיק הש"ס דהשולחן מקדש קמצים ליפסל, ופירש"י להיות נפסל בלינה. והקשו בתוס' דבלאו הכי נפסל בלינה מטעם הקדושה דהעשרון, ויש לומר דהסוגיא אזלא אליבא דר"ע דסבר דכלי היבש לא נתקדשו, ורק העבודה שמקבלה ואילך עבודתו מקדשתו, ולפי"ז תצא נפק"מ במנחת חוטא שבא בלא שמן, ואין לו קדושה. רק מהקבלה שלאחר קמיצה, ואם הניחו על השולחן נתקדש להיות נפסל בלינה, אבל להרמב"ם אי אפשר לומר כן, וביארנו לעיל שיטתו לנכון, ובמנחת כהן שאין לה קמיצה לרבנן דר"ש, ע"כ כל המנחה כולה דינה כהקומץ, ובהכרח מניחה בכלי כעין קבלת כל הדם בכדי שתיקדש. א עמוד ב בתוס' ד"ה מארבע וכו' ועוד דאפילו בכי ה"ג אסור מדאורייתא דחשוב כאילו הויא הנאה למלוה כיון דקעביד על פיו והוי כמו הן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקדושת מדין ערב יעוי"ש, מבואר מדברי התוס' דהמלוה מעות לפלוני ברבית שיתן הקרן והרבית להקדש הוי איסור דאורייתא משום רבית, והיינו אע"ג דלא מטי הרבית לידו של מלוה, וזהו מפני שזה שנותן להקדש הרי"ז נחשב כאילו הגיע לידו, ויש לעיין אם הוא זה מטעם ערב כמו שכתבו התוס', וזהו משום דנפיק ממונא אפומי', וע"כ הכוונה על הרבית, דהקרבן בלאו הכי מחויב לשלם, אבל יש לעיין כמה הוא הרבית אם כל הסך שנתן עבור הרבית, נחשב כאילו בא לידו ממש כל הסך הרבית, או דלמא כיון דהעיקר הוא בשביל ההנאה, דקעביד על פיו, וא"כ אפשר שזהו רק פרוטה, ונפק"מ לענין להוציא בדיינים אם מוציאין ממנו כל הרבית שנתן להקדש, או דלמא שאין מוציאין רק פרוטה. ב גרסינן בקדושין ז' ע"א אמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב, ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד נפשיה, האי אתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא משעבדא ומקני' נפשה, והנה בערב באמת איכא הנאה להערב בזה שעושה על פיו ומהימן לי' וכמבואר ב"ב קע"ג דמסיק רב אשי שם דהשתעבדות של הערב הוא מטעם בההוא הנאה דקא מיהמן לי' גמר ומשעבד נפשי', ומבואר בראשונים דבההיא הנאה דמחזיקו בנאמן וגם סומך עליו חשובה הנאה זו בעיניו כאילו נתן לו דמים ממש, ודמים האלו עושים השתעבדות, ולפי"ז היאך קאמר הש"ס הכא דבערב לא מטי הנאה לידי', וע"כ כוונת הש"ס דלא מטי הנאה דמנה לידי', ומכ"ז עושה השתעבדות עבור ההנאה דקא מיהמן לי', ונותן מעות על פיו, הכי נמי באשה איכא הנאה זו שנותן מעות על פיה, והנה עדיין יש לעיין בדבר התפסת הקדושין בזה, עבור איזה מן הדמים נעשה קדושין, והיינו כי שתים יש בזה, וזה הדבר כי לאחר שחידשה תורה דין ערב וחיובו, הוה הכא בהאשה הלזו שאמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לך, ע"כ יש כאן ערבות בפועל גם כן, דזה פשיטא שאם יתבטל הקדושין שאז היא מחויבת לשלם מטעם ערבות, מפני שהנותן ע"מ קדושין נתן, ולפי"ז הכא בהאשה הלזו יש כאן שני מיני דמים, א) עצם המנה שנותן לפלוני והיא נכנסת ערב בזה, ב) ההנאה שנותן ממון על פיה, וההנאה זו תורת כסף יש בזה, וא"כ יש לעיין עבור איזה מן הדמים הקדושין נתפסים הכא אם בעבור עצם המנה שנותן לפלוני על פיה, או בעבור ההנאה שמגיע לה שנותן על פיה, והרי זה דומה כמו הא דאדבר עליך לשלטון, או שהקידושין נתפסים עבור