נזר הקודש - מנחות רפד

דהיינו מה שנשפך מקודם שיותן בכלי שרת, והיה נשפך על הארץ, ומעמידין כלי תחתיו, והוא מותר נסכים, וזה נקרא מותר, ולא בירוצין, ולזה לכו"ע קדוש רק מדרבנן, ולזה מהני פדיון לכו"ע, וכמוש"נ. ט אביי אמר כו' מר סבר מלאים שלא יחסר ושלא יותיר ומר סבר מלאים שלא יחסר, אבל יותר מלאים קרינן בי', והביאור בזה דהיינו מותר כזה שהוא ההבדל שבין מלמעלה למטה לבין ממטה למעלה, היתרון הזה אינו גורע הא דמלאים שגם זה בכלל מדה נכונה, אבל פשיטא שאסור להוסיף על המדה רק סברי שזהו בכלל המדה, ולחנם דחק בזה בפר"א, וביותר כמו שכתבנו לעיל א עמוד ב אי לחמי תודה בשחיטת תודה הוא דקדשי, לכאורה לפי המבואר לעיל פ"א דלחמי תודה אפייתן בחוץ דפריך שם ולייתי לחם וליתבה חוץ לחומת העזרה וכו' א"כ לא בעינן כלי"ש, והרמב"ם בפר"ט ממעה"ק הכ"ד כתב דמעשה הלחם של תודה ושל איל נזיר שניהן חוץ לעזרה, ומרן לא כתב מקורו, אבל מסוגיא דלעיל פ"א מוכח כדבריו, והמל"מ כתב לעיין בברכת הזבח, וכוונתו שהקשה שם על הרמב"ם מסוגיא זו דמאי פריך בשחיטת תודה הוא דקדשי, הלא לשיטת הרמב"ם בלאו הכי לא שייך כלי שרת יעוי"ש, אמנם נראה דהכא הכי פירושו, דפריך חצי לוג למה נמשח, ואם יש מקום לומר דנמשח עבור לחמי תודה ואיל נזיר, וזהו שמפני שאין אנו יודעין משיחתו למאי, וא"כ יש מקום לומר שנמשח עבור לחמי תודה ואיל נזיר, ממילא תצא הדין דבעינן עשייתן בפנים דוקא, אבל כשאנו מוצאין משיחתו עבור ליתן חצי לוג שמן לכל נר, ממילא הדרא לקמייתא האי דינא דלחמי תודה ואיל נזיר דלא בעינן עשייתן בפנים. ב אמר ר' יוחנן אמר רבי נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה וכו' ופירש"י אם הפתילה כבתה בחצי הלילה הרי היא כדשן, ויש לעיין אם הכוונה דאפילו אם הפתילה עוד טובה, דינה כדשן ובעינן אחריתי, או"ד שנעשית כדשן ואינה ראויה להדלקה, ורש"י כת"י פירש נדשן השמן היינו שנתמלא הפתילה שמן, ואינה ראויה בשביל זה עוד להדלקה, ומרן בפר"ג מתו"מ הי"ב מבאר פירש"י דהפתילה שכבתה השמן שבנר הרי הוא כדשן יעוי"ש, ביאור דבריו, מפני שהשמן שבפתילה מפני שהודלק ממנו, הרי הוא כאברים של עולה לאחר שנעשה פחם במלה ממנו המצוה, והרי הוא שמן פסול. ואינו מקיים מצות הדלקה בו, ומחדש ר' יוחנן דכשם שצריך פתילה חדשה כך צריך שמן חדש לגמרי, ואעפ"י שמצות הערכה הוא מערב ולא בחצי הלילה, ויש להבין הטעם מדוע באמת צריך לשמן חדש, ואפשר לפרש בזה שתים, א) מפני שיצא מעט שמן מהפתילה לתוך השמן, והרי"ז כנתערב שמן פסול, ב) מפני שנעשה כולו פגום והרי הוא כבעל מום, והרמב"ם השמיט להאי דינא דנר שכבתה בחצי הלילה, ומפרש דברי ר' יוחנן בהטבה ובהדלקה דבבוקר. א דף פט הרי היא ככל המנחות, הכוונה מטעם הטענת שמן, וזהו שפירש"י ד"ה הרי היא וכו' דלא מצינו חלות ורקיקין בלא שמן, עיין בהגהות. ב מביא לוג שמן וחוצהו, מבואר דבחלות תודה בשל חמץ לא בעי שמן. ג ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא ועד צפרא, איכא דאמרי מלמעלה למטה, וא"ד ממטה למעלה, ועיין תוס' ד"ה ושיערו, בשם הירושלמי, ויש לעיין מדוע לא שיערו ע"י חשבון להדליק ביום פעם אחת מדה של שמן, ולראות כמה שעות דלקה, עד שתם השמן, ועפ"י חשבון זה יש לחשוב כמה שעות תארך ליל ארוך של טבת, וצריך עיון, אם לא שנאמר דאין ראיה מהדלקה של חול להדלקה של קודש, שהיה בצירוף סיוע של נסים, ונר מערבי יוכיח שממנה היה מדליק ובה היה מסיים. ד משנה, מערבין נסכי פרים וכו', ביאור כל הסוגיא מבוארת בספר ושב הכהן. א עמוד ב אמר ר' יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו, ביאור הדברים דהתורה הכשירה קרבן שלא לשמו, אבל בתנאי שיהיה שמו עליו בכל הפרטים ובלא שום שינוי, ואם משנה מהלכותיו, הרי זה נעתק משמו המיוחד עליו, וזה לא אמרה תורה להיות כשר בשלא לשמו, ולהכי אעפ"י שהנסכים אינם מעכבין את הקרבן, זהו דוקא בקרבן שנעשה לשמו, משא"כ בקרבן שנעשה שלא לשמו. אם משנה מהלכותיו, לא נכנס להיות קרבן זה המיוחד, להכי הנסכים מעכבין את הכשרו, ובזה אתי שפיר דפריך מהא דתמיד אם נשחט שלא לשמו, ולא הובאו השני נזירין דגם כן יש מקום לומר שאין זה קרבן תמיד, אלא איזה קרבן אחר, וממילא בתמיד של שחר יופסל מטעם דלא הוי שם תמיד עליו וממילא יש כאן פסול שנשחט קרבן קודם תמיד של שחר, דהרי בעינן לתמיד קרבן אחר, והתמיד הראשון לא הוי עליו תורת הכשר של תמיד, ובשלמא אם נעשה כסדר וכדין תמיד, אז כיון דהדין דשלא לשמו כשר ואינו מרצה לשם תמיד, אבל עכ"פ דין תמיד עליו, ומהני לגבי עצמו, אבל בלא שני גזירין, לא יוכר עליו תורת תמיד וממילא הרי הוא כקרבן עולה שנשחט קודם התמיד, ואפילו לשיטת התוס' דלא נפסל בהקרבה קודם התמיד, עיין תוס' עירובין ב' ועו"מ, גם כן יש לומר דנפסל מטעם שלא לשמו, משום דכל ההכשר בשלא לשמו הוא דוקא באופן אשר לכהפ"ח נשאר בהכשרו עם הדינים השייכים לו, ואם חיסר פרט מן הדברים השייכים לו, שוב נגרע עצם שמו, ובזה לא הכשירה תורה שלא לשמה, ופסולו מטעם שלא לשמו, וכמו כן בתמיד של בין ערבים אם חיסר שני נזירין בשני כהנים, אין זה נקרא תמיד של בין ערבים הגומר את העבודות של יום, ואם לא נעשה כהלכתו בכל הפרטים אין עליו תורת גומר שהוא השלמה. ב ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון שני גזירין בכהן אחד וכו'. הנה התוס' ביומא כ"ז ע"א ד"ה הולכת עצים כתבו וז"ל הקשה ה"ר אליהו מאיבריוק לר"ש דאית לי' שני גזירין בעי כהונה מנ"ל אי מהכא הא איצטרך לגופי' סד"א כיון