נזר הקודש - מנחות רפב

או דלמא דחזי לי' מקדש דלא חזי לי' לא מקדש, ומסקנא דאינו מקדש ליקרב, אבל מקדש ליפסול, ביאור הדברים דזה פשיטא להש"ס דהשולחן תורת קדושה עליו שלא יהיה דינו כרצפה דאם נפל הקומץ על הרצפה טרם קידוש כלי דנפסל, כדין דם בהמה שנשפך מהצואר על הארץ טרם קבלה, ודין זה מבואר ברמב"ם פרי"א מפסוה"מ ה"ה, וכן הוא בתוסי"ש יומא מ"ח ד"ה נתפזר, והכס"מ שם כתב שזה מבואר להדיא בתוספתא, והיינו דהשולחן יש לו עכ"פ קדושה לקדש לחם, ואם כן עכ"פ אינו גורם פסול, ועיקר הבעי' אם סגי השולחן להיות במקום קידוש כלי, ועל זה מסיק הש"ס דאין לו להשולחן קדושה זו להיות סגי במקום קידוש כלי להקומץ שיקריבו אותו מהשלחן על המזבח שלא בכלי שרת. ב והנה תמהני טובא מהא דתנן לעיל כ"ו שלא בכלי שרת פסולה ור"ש מכשיר, א"כ ע"כ בעיא זו רק אליבא דר"ש, דלרבנן בלאו הכי פסולה מטעם דבעינן הקטרה על המזבח בכלי שרת דוקא, והכא א"א, דהרי לא היה מטלטלין השולחן עד המזבח עם הלהה"פ, ולהקטיר ממנו את הקומץ על המזבח. ג והנה אם אמרינן דסתמא דסוגיא זו אליבא דר"ש אזלא, אתי שפיר פסקו של הרמב"ם בפר"ב מפסולי המוקדשין הכ"ד וז"ל האימורין ואברי העולות והקמצים והלבונה ומנחות הנשרפות אחר שנתקדשו בכלי שרת, אם זרק אחד מכל אלו על גבי האישים בין בכלי בין בימין בין בשמאל הרי אלו כשרים עכ"ל, ודבריו תמוהין מדוע פוסק כרבי שמעון ולא כרבנן, והעיר בזה הלח"מ וכתב דדעת הרמב"ם דבדיעבד כשר, אבל תמוה מניין להרמב"ם לפסוק כן, אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר יען דמסוגיא זו ע"כ מבואר דאם השולחן מקדש קמצין, יכול להקריבו על המזבח, ונוטל הקמצין ביד, ומעלהו כן על המזבח. ד אבל באמת אי אפשר לומר כן בדעת הרמב"ם דהרי כתב בהדיא בפרי"א מפסוה"מ ה"ו וז"ל היתה המנחה שלא בכ"ש או שהיתה קומצה שלא בכ"ש, או שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת פסולה, יעוי"ש בכס"מ, וע"כ דפוסק בזה כרבנן דר"ש, ולפלא על הלח"מ שלא כתב מזה, והעלה בדעת הרמב"ם להכשיר בדיעבד במקום שהרמב"ם פסק דפסולה, ודברי הרמב"ם נראין כסותרין זה את זה ממה שפסק בפר"ב מפסוה"מ, ואולי אפשר לומר דשני דינים נינהו הא דפרי"א מפסוה"מ מהא דפר"ב דפסוה"מ, והיינו דשני דינים איכא בזה, א) העלאה על המזבח, ב) הנתינה על האש, והיינו שנוטל מעל המזבח ונותנו על האש שעל המזבח, והנה בהעלאה על המזבח פליגי ר"ש ורבנן, ורבנן סברי דבעינן דוקא מכלי שרת, ובזה פסק הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ ה"ו וכתב או שהעלהו על המזבח שלא בכלי שרת פסולה, אבל בזה שכתב בפר"ב מפסוה"מ כתב אם העלן לאישים בין ביד וכו', שם הכוונה דלאחר שכבר העלה על המזבח הנה הנתינה על גבי האישים כשר גם שלא בכלי שרת, ומדויק הלשון שפיר, ולפי המבואר הדרא הקושיא הלא הכא בשולחן לא תהי' העלאה בכלי שרת ובלאו הכי פסולה. ה והנה אפשר לומר השולחן מקדש קמצים יטלטלו השולחן עם הקומץ לגבי המזבח, אבל זה תליא בפלוגתא דפליגי רבותינו הרמב"ם והראב"ד בפר"ג מכלים ה"א דכתב הרמב"ם כלי עץ העשוי לנחת אפילו אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומאה, וכו', וכתב הראב"ד וז"ל דבר זה אינו יודע מאין הוציאו אלא משולחן של מקדש ומנורה שהקשו עליהם כלי עץ העשוי לנחת הוא וכו' ואינו מיחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולה יעוי"ש, וע"כ דדעת הרמב"ם דאין איסור בהטלטול השולחן כמבואר בכס"מ יעוי"ש, ומסוגיא זו איכא הוכחה דע"כ אין איסור בטלטול השולחן כמו שכתבנו. וצ"ע. ו והנה בהא דמסיק הש"ס דמקדש ליפסל פירש"י להיות נפסל בלינה ובטבו"י, והקשו התוס' הא לענין זה כבר הוקדשה בהכלי שרת של קדושת העשרון, ומפרשי דהוקדש לענין שלא מהני תו חזרה לכלי שרת כמו דלא מהני חזרה בזר שקמץ, לעיל ו', יעוי"ש, ואינו מובן בסברא דכיון דע"כ לא הוי השולחן כמו הרצפה דלהיות דינו כמו נפל הקומץ על הארץ, וכמו שכתבנו לעיל, וא"כ מדוע גורם דלא תיהני חזרה לכלי שרת, אמנם בשימ"מ מפרש דמיירי הכא שקמץ זר, ואליבא דמ"ד יחזיר. והכא בשקמץ וגם קידש על השולחן נפסל דלא מהני חזרה לאחר קידוש השולחן, וזה הפירוש נאה, אבל דוחק לאוקמי' הסוגיא כיחידאה, דהרי רב שאמר לעיל בקמץ זר יחזיר במסקנא דאמר זה רק לבן בתירא, וא"כ דוחק לאוקמי' סוגיא דידן אליבא דיחידאה דלא קיי"ל כן. י כתב הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ הכ"ד וז"ל קמץ ונתן הקומץ למעלה על השלחן כנגד גובה מערכת לחה"פ, קדשו השולחן להפסל, אבל אינו מקדשו ליקרב, ואינו קרב עד שיתקדש בכלי שרת הראוי לקומץ עכ"ל, מדבריו מבואר דאינו נפסל הקומץ עד שלא תיהני חזרה לכלי שרת, דהרי לשונו מורה דהחזרה לכלי שרת תועיל לו להיות קדש להקרבה, וזה שלא כדעת התוס', אבל ע"כ הא דכתב דהשולחן מועיל לו להפסל, ע"כ הוא כוונת לינה היינו שקדוש הוא להיות נפסל בלינה, וזהו כפירש"י, ותקשה גם על הרמב"ם קושיות התוס' דהלא לפסול לינה כבר יש לו קדושה מהא דקדושת עשרון. ח ונראה בזה דרש"י והרמב"ם מפרשים דהשולחן פועל קדושה על הקומץ שלא יהיה דינו כמונח על גבי רצפה, וממילא דינו כמו שנפל הקומץ על הארץ קודם שהונח בכלי שרת דנפסל תיכף ומיד, על זה מסיק הש"ס שיש קדושה בהשולחן לקדשו שלא יופסל בזה שהונח על השולחן, וממילא גורם גם כן להפסל, בלינה אם לא יהיה נקטר היום. וזהו כוונת רש"י ג"כ להיות נפסל בלינה. א דף פח מאי איכא בין ר"מ לר' יהודה א"ר יוחנן בירוצי מדות איכא בינייהו למ"ד ממטה למעלה קסבר בירוצי המדות נתקדשו וכו' למ"ד מלמעלה למטה סבר בירוצי מדות לא נתקדשו, ועיין בפירש"י שמבואר דאם הבירוצין נתקדשו, וכשנותן המדידה מלמטה למעלה איכא בירוצי קודש, ומזה תסוב קושיא גדולה על הרמב"ם דפסק דבירוצי המדות