נזר הקודש - מנחות רפא

ח והנה ע"כ אנו מוכרחים לומר כן דהרי מבואר לעיל נ"ד דכל היכא דמעיקרא לא הוי בי' כשיעור והשתא הוי בי' מדרבנן יעוי"ש, והיינו דכיון דההוספה הוא מדבר אחר דהרי מעולם לא היה בו מעולם כשיעור, ומטעם זה לא הוי יותר מאיסור דרבנן, וא"כ גם אם היה מעיקרא כשיעור אם אמרינן דההוספה דאח"כ הוי הוספה חדשה ולא מעצמותו, א"כ היאך יתחייב בזה מדאורייתא, וע"כ צריך לומר דכל היכא דהוי בי' כשיעור מעיקרא אמרינן דההוספה הנראית הוי מעצמותו, וא"כ תקשה הלא אנו רואים המים דהגשמים, וע"כ צ"ל דקים להו לחז"ל דהמים אינם באים אלא בפעולת הריכוך. ט עוד נראה בזה להוסיף דהבדל יש בין אם המים באים ביין גמור שאז גורעין את כח היין ומשנים טעמו וריחו, משא"כ כשבאים המים טרם נעשה יין שאז ע"כ כשחוזרים הצמוקים לאיתנם הראשון כבר המים המה מעורבים עמו וכאחים יחדיו אחודים, ונעימים חברתם לא יורגש בזה שינוי, והביאור בזה הוא כמו"ש התשב"ץ ח"ב סי' ד' דהבדל יש בין הרכבה שכנית לבין הרכבה מזגיית, ומטעם זה פרדה אינו אסורה אעפ"י שהיא באה מסוס וחמור מפני שהיא הרכבה מזגיית, והרי היא כברי' חדשה, וה"נ בההיא דיין צמוקים לפי מה שביארנו הרי היא הרכבה מזיגיית, והיינו שזהו סיבת היין, ומטעם זה מכשיר הרמב"ם בדיעבד ולא נחשב לשינוי, מטעם הנתבאר. י כתב הרמב"ם בפרי"ד ממ"א ה"ד וז"ל כזית חלב וכו היה פחות מכזית מתחילה ונתפח ועמד על כזית אסור ואין לוקין עליו עכ"ל, והנה מהא דאין לוקין עליו מבואר ג"כ דההוספה דתפיחה אין בו תורת ממש, אמנם יש לתמוה מה משמיענו בהא דכתב אסור, הלא בלאו הכי אסור מטעם ח"ש, ואפשר דכוונת הרמב"ם לומר שאסור מדרבנן מטעם שיעור שלם, ונפק"מ לענין תערובות, היינו דיש לומר דח"ש אסור מדאורייתא דוקא כשהוא בעיניה כמו לר"ש לענין מלקות, ולזה נוטה הר"ש בפר"ג דטבו"י מ"ג והמהרש"א בפסחים מ"ד, ואם סבר הרמב"ם כן להכי כתב דזה אסור מטעם שיעור שלם, וכסוגיא דמנחות לעיל, עוד נראה דבא להודיענו דלא דנין התפיחה לדין תערובות וממילא אין כאן איסור כלל, לזה משמיענו דעכ"פ איסור דאורייתא דח"ש יש כאן, ואין זה ענין לתערובות, ויש להעיר להפוסקים שו"ע או"ח סי' ר"י שלא כתבו הדין באוכל פחות מכשיעור ונתפח, ועמד על השיעור, דיש חיוב ברכה מדרבנן, כסוגיא דלעיל נ"ד, דבאופן זה דנתפח הוי שיעור חשוב מדרבנן, ועכ"פ מבואר דאין ענין יין מזוג ליין צמוקים, דאף דיין מזוג פסול לנסכים יין צמוקים כשר, ואתי שפיר פסקי הרמב"ם, גם במה שהשמיט הא דשל שמרים ושל ריחו רע, המבואר בב"ב שם, מטעם דכל זה נכלל ביין שיש בו שינוי, וכמו שנתבאר לעיל.. פרק עשירי - שתי מדות א עמוד ב בעא מיני' רמב"ח חביתי כהן גדול במה מחלקן לחלות ביד או בכלי, ומסקנא דביד דהיינו באומד משום סימן ברכה, והנה רש"י פירש דהחלוקה קאי על העיסה, והיינו שהיה מחלק העיסה לשש חלות בבוקר, וכן בערב, והתוס' הקשו על זה מהא דאמרינן לקמן דרביעית נמשחה שבו היה מודד לחביתי כהן גדול רביעית שמן לכל חלה וחלה, וקודם לישה צריך לבלול כשהוא סלת, ולהכי מפרש דהחלוקה היתה כשהוא סלת ונדרש סימן ברכה בסלת כמו בעיסה, יעוי"ש, וא"כ מפרשי התוס' במה מחלקן היינו הסלת, וכן מפרש השיט"מ, אמנם מדברי הרמב"ם משמע שמפרש דקאי על החלוקה דהחלות, והיינו דהרמב"ם סבר דהחביתין היה אופה שנים עשר חלות בבוקר ואח"כ חוצה כל חלה וחלה לחצאין להקריב מחצה בבוקר ומחצה בערב, ועל זה בעי אם באומד או בכלי, ומסיק דביד, והיינו מאומד משום סימן ברכה, ולדבריו הדבר כי באפי' נאמר ואפו עשר נשים וגו', אבל בדבר החלוקה דהחלות אינו מבואר ברמב"ם אם היה חולק סלת לשש חלות, או שחולק עיסה, אמנם מלשון הרמב"ם בפיה"מ משמע שסבר כפירש"י דכתב ולש כל השש חלות ועושה שש חלות, יעוי"ש, והנה לפי זה גם להרמב"ם תקשה קושיית התוס' מהא דרביעית שמן, ולולא דמסתפינא אמינא דלרש"י והרמב"ם בולל השמן בכל חלה ולש אותה עוד פעם היינו מלבד הלישה דמעיקרא שהי' בולל כל החצי עשרון יהיה בולל עוד פעם כל חלה עם השמן. ב והנה לפירוש הרמב"ם אתי שפיר טפי הא דבעי במה מחלקן בחביתי כה"ג דוקא ולא בעי בכל המנחות הבאות עשר עשר, והיינו אחת משתים, או דלא הוי קפידא גם אם עושה החלוקה בכלי, והוא דלא קפדינן בסימן ברכה אלא לאחר אפיה כדכתיב בקרא ואפו וגו', או דאין קפידא בשווי וגם אם אינן שוות לא איכפת לן, ודוקא בחביתי כהן גדול יש קפידא דלחצאין שאמרה תורה, אבל לשיטת רש"י ותוס' דהחלוקה להעיסה, או להסלת, הנה בעי' זו שייכה גם בכל המנחות הבאות חלות, וצריך עיון, ואפשר לומר דהכא גם כן הכוונה העיקרית בשביל החלוקה דלחצאין דהיינו ששה וששה, ועל זה עיקר הקפידא דבעינן חלוקה דשוות, אבל על החלות אין קפידא, אבל יש לעיין מהא דתניא לעיל ע"ו ע"ב כל המנחות שריבה במדת חלתן, או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחה"פ וחביתי כהן גדול, וכתבו שם התוס' משום דכתיב חיקה יעוי"ש, לפי"ז משמע דהכל הוא לעיכובא, וא"כ אפשר לומר דהתוספסות לשיטתייהו דבעינן כל החלות שתהי' שוות, וכן דעת רש"י, ולהכי בעי בחביתי כהן גדול, אבל תמוה מדוע לא בעי גם בלחה"פ, אבל הרמב"ם כנראה לא סבר לה, ועיין לעיל בחידושנו שם. א בעא מיני' רמב"ח מר"ח שולחן מחו שיקדש קמצים מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש,