נזר הקודש - מנחות רפ

דע"כ אם המתיקות ע"י טעם בישול אין מברכין עליו בפה"ג, ואם המתיקות בלא טעם בישול כשר בדיעבד גם למזבח. ג והנה הלח"מ הקשה מדוע לא חשיב הרמב"ם יין מזוג המבואר בב"ב שם דפסול גם בדיעבד, ונראה דסברת הרמב"ם בזה דלפי מה שפסק בהדלה גפן ע"ג תאנה יינה פסול לנסכים מפני שנשתנה ריחו הרי הוא אומר זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו, והוא מימרא דרב אשי בכורות י"ז, והנה לאחר שידענו דגם שינוי ריח מעכב אעפ"י שאין בו שינוי עצמותו, ומכ"ש מזוג שיש בו גם שינוי לעצמו דהיינו המים שבו, ולא ימלט גם משינוי ריח ופשיטא דפסול, ומטעם זה שפיר השמיט הרמב"ם הא דיין מזוג פסול לנסכים וכדומה, מטעם דנכללים בדין דהדלה גפן ע"ג תאנה. ד איברא דיש להעיר מדברי הרמב"ם פרי"א ממאכלות אסורות דמשמע לכאורה דלדעת הרמב"ם יין מזוג כשר לנסכים, והוא דכתב שם וז"ל אין מתנסך לעכו"ם אלא יין שראוי להקריב ע"ג המזבח, ומפני זה כשגזרו על סתם יינם, וגזרו על היין שיגע בו שיהי' אסור בהנאה לא גזרו אלא על היין הראוי להתנסך לפיכך יין מבושל של ישראל שנגע בו עכו"ם אינו אסור וכו' אבל יין מזוג שהתחיל להחמיץ ואפשר שישתה אם נגע בו נאסר, יעוי"ש, והנה דברי הרמב"ם סותרין רישא לסיפא, דהלא כיון דכתב דיין שאינו ראוי לנסך אינו נאסר במגע עכו"ם, א"כ תקשה הא דיין מזוג, וכתב הלח"מ דדעת הרמב"ם דיין מזוג כשר לנסכים יעוי"ש, אבל תמוה דלפי זה ע"כ גם יין שהתחיל להחמיץ כשר, וזה ודאי תמוה, ועוד תמוה דאם כדברי הלח"מ דמפרש בסברת הרמב"ם דלהכי סבר דיין מזוג ישנו באיסור יי"נ משום שכשר לנסכים, דלפי"ז מדוע יצא הרמב"ם לפרש יין מזוג לאיסור, הלא כבר כללא כייל דכל שישנו בניסוך ע"ג המזבח ישנו באיסור סתם יינם, ומה זה שכתב אבל אין מזוג וכו' דמשמע דדבר חדש משמיענו, והלא זה נכלל בהדברים הקודמים, ודוחק לומר דזה עצמו בא ללמדנו דיין מזוג כשר להקרבה, הלא אין זה מקומו, (וגם בהא דיין מזוג פשטות הסוגיא מוכח דפסול להקרבה, וכן כתב הר"ן בע"ז פר"ב להדיא דיין מזוג פסול לנסכים ומקשה על הרמב"ם מזה עצמו דאעפ"י שפסול לנסכים, ומ"מ ישנו באיסור יי"נ כמבואר שם, אבל זה תמוה מדוע לא הקשה הר"ן על הרמב"ם מסתירת דבריו), סוף דבר דברי הרמב"ם תמוה. ה ונראה לפרש דשני דינים משמיענו בזה הרמב"ם והיינו דשני מיני שינויים איכא ביין, א) שינוי העצמו שנתבטל ממנו תורת יין, ב) שינוי הדין, והיינו כי יין מבושל נשתנה לגמרי, ואין לו תורת יין, והרי הוא כמין אחר לגמרי, ובזה אין בו תורת ניסוך כלל, ואיכא עוד שינוי שאין בו שינוי בעצמותו, ורק שינוי הדין יש בו. אמנם לא יצא מתורת יין עדיין, וזהו יין מזוג ויין שהתחיל להחמיץ, דבזה יש תורת סתם יינם, והביאור בזה כי השינוי במין ליכא בו יי"נ מטעם שאין זה יין כלל, והשינוי בדין יש בו יי"נ, וכוונת הרמב"ם שכתב אין מנסכין אלא יין שראוי להקריב ע"ג המזבח, היינו לאפוקי היין שנעשה בו שינוי העצמי כמו יין מבושל וכדומה, ומטעם זה הורו גאוני המערב שאם נתערב ביין ישראל מעט דבש וכו', והיינו מפני שיש שינוי העצמי, ונעשה פנים חדשות, והוי בזה הרמב"ם לפי שיטתו לפמ"ש הגר"א ז"ל ביו"ד סי' רי"ז סקכ"ב דלדעת הרמב"ם הנודר מן היין מותר ביין מבושל, והיינו מפני שאין יין מבושל במין יין, משא"כ ביין מזוג אעפ"י שיש בו שינוי בדין שאינו עולה המזבח, אמנם אין סיבתו סיבת עצמי רק סיבת המים שבו, אבל עכ"פ תורת יין עליו, וכמו כן יין שהתחיל להחמיץ, דבזה יש תורת סתם יינם, וזהו תוכן דברי הרמב"ם לדעתי בזה, ועכ"פ אין הכרח לומר דסבר הרמב"ם דיין מזוג כשר למזבח. ו כתב הרמב"ם פר"י מתו"מ ה"ז וז"ל ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא עכ"ל, ולכאורה יש להעיר הלא הוי מזוג, ואם אמרינן דמזוג פסול, א"כ הרי אין כאן מצוה של ניסוך, אמנם נראה כי כוונת הרמב"ם לפי הגירסא שהביא התוסיו"ט ונסך שניהם ''בכלי אחד" והביאור בזה כי באמת לא ערב היין והמים ביחד, אלא הכוונה שלא עירה היין בהספל המיוחד ליין, וכן למים אלא שעירה שניהם בספל אחד, או בהמיוחד למים, עירה גם היין, וכן להיפוך, אבל עירה זא"ז, ורק הכלי היה אחד. והחידוש בזה שעירה שניהם בכלי אחד בזה אחר זה, וסד"א שיש בזה פסול הא דעשה ניסוך לשניהם בכלי אחד, ולכוונה זו גריס התוסיו"ט ונסך שניהם בכלי אחד, דהיינו שהכלי היה אחד לשניהם ולא עירה בכלים המיוחדים להם, והביאור בהרמב"ם ואם עירה המים לתוך היין, היינו שעירה המים לתוך הספל דהיין, וכמו כן להיפוך, ונסך שניהם בכלי אחד, היינו דהסיפא ביאור להיא דהנסיכה היה בכלי אחד לשניהם, נמצא דעשה שינוי בהנתינה שלא עירה להכלי המיוחד לכל אחד, ויצא בדיעבד, ומצאתי בספר לקוטי הלכות להגה"צ מהרי"מ יצ"ו שנחית לזה ומביא בשם המאירי גם כן, ועכ"פ מבואר בדעת הרמב"ם דהמזוג פסול וכפשטות הסוגיא, וע"כ כמו שנתבאר לעיל דלא כתב הרמב"ם הא דמזוג כיון שזה נכלל במכש"כ בהא דשינוי שכתב הרמב"ם דפסול לנסכים. ז ולכאורה יש להעיר מהא דכתב הרמב"ם שם בפר"ו מאי"מ וכן יין צמוקים וכו' כשר בדיעבד, והלא במה עדיף מיין מזוג, דהרי יין צמוקים ג"כ לא אפשר בלא מים, ונראה דהמים הבאים להצמוקים אינם פועלים רק פעולת הריכוך על הענבים ולהעמידן על כמותן שהיו מעיקרא טרם נצטמקו, דוגמה לזה משנה טהרות פר"ג מ"ד הניחן בגשמים ונתפחו טמאין וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא יעוי"ש, ולכאורה תקשה הא אין היתר מצטרף לאיסור, וא"כ היאך יתחייב בשביל הגשמים דהיתר, אמנם הדברים מבוארים לנכון דע"כ הגשמים המה מעוררים לנקבי היבישות שמבפנים עד שיוחזרו לכמות שהיו מעיקרא.