נזר הקודש - מנחות כח

אלעזר שאמר מתוך שקרבה לחצאין מקדשת חצאין גם כן צריך ביאור. ג אמנם לפי מה שביארנו יש לומר דסבר ר' אלעזר דהכלי שרת מקדשין מתחילה ועד סוף, וכל קימעא וקימעא מתקדשת, ורק תנאי איכא בדיני קידוש כלי שרת שתהי' במילואה לבסוף, וכשיוגמר התנאי לבסוף דהיינו שיהיו מלאין, אז אמרינן דנתקדשה הסלת למפרע, נמצא דיש כח להכלי שרת לקדש גם פחות מכשיעור, וסבר ר' אלעזר דלהכי בעינן מלאין משום דבפחות מכשיעור לא חזי לקרבן, ולהכי לא מקדשת חצאין, ובשביל זה בא התנאי בכלי שרת שאין מקדשין חסרון, ובאופן שלא חזי לקרבן בפחות אז מעכב התנאי, אמנם באופן שחזי לקרבן בפחות מכשיעור אינו מעכב השיעור דמלאין, ושפיר קדשה חצאין מפני שבעצם הקדושה דהכלי שרת שפיר מקדשת גם בחסרון, ורק מפני התנאי בעינן מלאין, ובאופן שקרבה חצאין, קרינן לזה קיום התנאי ג"כ, ואינו מעכב גם כי חסרה ולא הוה במילואה כיון שבאמת טמור כח קדושה בכלי שרת לקדש גם פחות מכשיעור, נמצא לפי"ז מוכרח דר' אלעזר סבר דיש כח להכלי שרת לקדש חצאין, ולכן כמו שסבר ר' אלעזר דבמקום הקרבה דחצאין לא בעינן קיום התנאי דמלאין, א"כ גם בשדעתו להוסיף ג"כ אינו מעכב התנאי דמלאין מפני מחשבתו שבדעתו להוסיף ולהקריבו בשלימותו, וזהו שפריך הגמ' לרב אי סבר כר' אלעזר לילף מחביתין, והתוס' שם כתבו דהסברא שדעתו להוסיף דומה שפיר להא דמתוך שקרבה וכו', יעוי"ש, ואפשר כוונתם גם כן לדברינו שכתבנו. ד ולפי"ז יתיישב דברי הראב"ד בפרי"ג ממעה"ק ה"ד שהשיג על הרמב"ם שכתב שהיו מקריבין י"ב חצאין בבוקר וי"ב חצאין בערב, והוא סבר שמקריבין ששה שלימין בבוקר וששה שלימין בערב, - והקשה במל"מ בשלמא לדעת הרמב"ם היינו דצריך לאפות כל הי"ב חלות בבוקר, בכדי לחצות אותן לחצאין, אבל לדעת הראב"ד דסבר דהחלוקה היתה בחלות, א"כ מדוע היו אופין כל הי"ב חלות בבוקר, הלא הי' טוב יותר ללוש רק ששה ולאפות ששה, יעוי"ש, - אבל לפי מה שביארנו דכו"ע סברי דהעשרון אינו מקדש אלא כשיעור ולא בפחות בכשיעור, רק פליגי אם הקדושה דלבסוף כשנתמלא השיעור נעשית הקדושה מכאן ולהבא, או למפרע, - ומאן דסבר קדושה לחצאין היינו דהקדושה באה למפרע כשנתקיים התנאי שנתמלא השיעור, - ולפי"ז ע"כ בעינן שתהי' הראשונים בעין בעת חלות הקדושה, - ומטעם זה אם תהי' הלישה והאפיי' בפחות מכשיעור, - א"כ חרי חסר עדיין הקדושה דעשרון, וכשנתמלא השיעור אח"כ הרי אין כאן חלות הקדושה על מה שכבר הוקטר, - להכי לכו"ע בעינן שתהי' שיעור שלם בלישה מפני קדושת העשרון, - מפני שבעינן תנור קדוש, כמו שכתב הרמב"ם, - ובעינן שיעור שלם בתנור, דהיינו כל החלות. - בדין אם שייך פסול יציאה בכניסה דפנים א מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין, - לכאורה הא מצינו בחטאות החיצוניות שנכנסו דמן לפנים פסולות, אעפ"י שחטאות הפניות מקומן פנימה, ולא אמרינן מדכשר לפנימיות תהי' בדיעבד כשר גם לחיצוניות, - והיינו דהתורה פסלה החיצוניות בכניסה דלפנים, - וא"כ היאך יש ללמוד הא דקמיצה דמנחה בהיכל, - הלא איכא למימר דם חטאות החיצוניות תוכיח, - אבל לא קשה דשאני הא דדם הפנימיות דדינם של הקרבנות שרפה, וא"כ אין להביא תוכיח מהם לחטאות הנאכלות, ואדרבה איכא למימר דאמרה תורה דבהבאת דם לפנים הדין שרפה נוהג, - אף שבזה הוא מטעם שכן המצוה, ובזה מטעם הפסול, אבל עכ"פ דין שרפה בשתיהן, - אבל בהא דקמיצה בהיכל שנלמד מבזיכין לענין הכשר המנחה לדין מנחה הנאכלת בשיריה לכהנים, זה הוי לימוד מעליא מנחה ממנחה. - ב גופא אמר ר' יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנאמר ושחטו וגו' ולא יהא טפל חמור מן העיקר מיתיבי' ר' יהודה בן בתירא אומר מניין שאם הקיפו וכו' שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין בקדשי קדשים ושירי מנחות ת"ל בקודש הקדשים תאכלנה והא למ"ל קרא לימא לא יהא טפל חמור מן העיקר, - והנה יש לחקור מאיזה טעם הוה סד"א דאין קדשים נאכלין בהיכל, אי משום ביאה ריקנית, דאסור ליכנס להיכל, כמבואר לקמן כ"ז וביומא נ"ג, - לכאורה לא שייך באופן זה ביאה ריקנית כיון דעובד עבודה דלא גרע מהשתחווי' דכתבו התוס' לקמן ובשלהי חגיגה דמותר לכנס לכתחילה ולהשתחוות שם, ולא גרע אכילת קדשים מהשתחווי', איברא דדעת הרמב"ם והחינוך דנם אם נכנס להשתחוות לוקח, מ"מ הא מבואר לדעת התוס' דמתירין להיות נכנס להשתחוות, וא"כ למאי איצטרך קרא דמותר לאכול קדשי קדשים בהיכל לעת הצורך, - והנה יש לחלק דשאני השתחוואה שיש דין השתחוואה דהיכל, -- משא"כ אכילת קדשים שלא שייך בזה אכילה דהיכל, - ואפשר דבשביל זה פירש"י טעם אחר, וזהו דכתב בד"ה נכנסין וז"ל ולא אמרינן דליפסלו קדשים בהך יציאה דיצאו מעזרה להיכל, עכ"ל, - אבל שיטת רש"י תמוה דהלא מבואר בזבחים פ"ב דאין קדשים נפסלים כשנכנסים בפנים, דהיינו בהיכל, וילפינן זה מדכתיב אשר יובא מדמה, דמה ולא בשרה, הרי מבואר דבשר לא נפסל משום יוצא כשנכנס בפנים, וצ"ע. ג ונראה לבאר כוונת רש"י, והוא, דהנה שם בזבחים איתא בהא דאיתא שם בשר הנכנס לפנים כשר, שיהא בדין שיהא פסול ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים בשר היוצא לחוץ פסול, מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ