נזר הקודש - מנחות כז

- ומסתמא סיפא דהמשנה דהיינו ת"ק דמשנה דידן אתיא גם כר' שמעון, - וא"כ אי אפשר לומר דטעמא דת"ק משום דהגמר עבודה בדעביד מתן כלי, וכשמהדר להקומץ תיפסל מטעם עבודה דהפסול, דלר"ש כיון דאפשר לבטלה לעבודה זו אין חשיבות לה דתגרום פסול להמנחה. כט אבל יש להעיר מסוגיא דזבחים י"ד דאיתא שם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן ר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לא עבודה היא כשרה בזר, לרבנן פסולה, - ובמסקנא אמר עולא אמר ר"א הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון, ומבואר שם בטעמו של דבר דאע"ג דסבר ר"ש עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא, היינו דוקא לענין מחשבה משום דאין היתר הקרבן תלוי בו, אבל עבודה הוי ליפסל בזר, וכמו שמבואר שם בפירש"י, - נמצא דגם לר"ש עבודה שאפשר לבטלה עבודה היא להיות נפסל בפסול העובד, - ודוחק לומר דכוונת התוס' ליישב גם אליבא דרבה ורב יוסף. והנה יש לעיין בהא דפליגי בזבחים ט"ו בהוליכו זר ברגל אם אפשר לתקוני או לא, - דפליגי בזה בני ר"ח ור' ינאי דחד אמר כשר וחד אמר פסול, ופירש"י דמאן דמכשר סבר דאפשר לתקונו מטעם דלא דמיא לשארי עבודות, דאילו שארי עבודות שחיטה וקבלה וזריקה, מאחר שנעשו בפסול אי אפשר עוד לעשותן בהכשר, משא"כ הולכה, יעוי"ש, - וקשה טובא הא לכאורה הרי"ז פלוגתא דרבנן וב"ב, דרבנן סברי דלא הוי תקנתא בחזרה, וב"ב סבר יחזיר, -- וביותר תיקשה לפום מאי דקאמר הסוגיא לעיל אליבא דרב דבדאיתא לקומץ בעיני' לכו"ע אפשר בחזרה, וקשה הא פליגי בזה אמוראי בזבחים, ומדוע לא קאמרה הסוגיא התם דזה תליא בפלוגתא דתנאי.- לא ונראה לדבר ברור כי אין ענין סוגיא דידן, דהיינו פלוגתא דב"ב ורבנן לנידון הולכה דשם, והיינו דהולכה עכ"פ עבודה היא לאחר קבלת הדם, - וכבר נתמלא הקדושה במילואה, בזה פליגי אם אפשר לתקן ההולכה הנעשית בפסול, - משא"כ הכא בקמיצת פסול, דהנה הקמיצה במנחה הרי היא כשחיטה בזבח, - ולוא יצויר שחיטה בחזרה, - דאז לכו"ע ישנה בחזרה, - והכא בקמיצה כזו שישנה בחזרה, הרי היא כשחיטה כזו שאפשר לתקן, - ולכו"ע מתקנין, - וזהו סברת הסוגיא לעיל דבאיתא בעיני' לכו"ע ישנו בחזרה, - וגם הכא לפי מה שמוקים דעדיין לא גמרה עבודתה ישנה בחזרה, וכמוש"נ. - דף ח ואם איתא לילף מדם, - והקשו התוס' הא שאני דם דליתא מתוך, - ומפרשו דבדם נמי קרב לחצאין שיש ד' מתנות וז' הזיות דפרה שכל אחת כפרה בפני עצמה, - ושיעור טבילה דלעיל לאו למעוטי חצי הזאה וכו' יעוי"ש, - והנה מזה תיקשה לשיטת הרמב"ם פר"ג ממעה"ק ה"ח דכתב דבדם גופי' אין צריך שיקבל בכלי אחד רק כשיעור הזאה אחת, - הנה כן דקדק המל"מ שם שכן הוא דעת הרמב"ם, יעוי"ש, וא"כ תיקשה הכא מאי פריך ונילף מדם, - ובעיקר דברי הרמב"ם מבואר אצלנו בספרנו נזר הקודש לזבחים מ' כמבואר שם. :

בדין קדושת חצאין א הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף רב אמר אינו קדוש ור' יוחנן אמר קדוש, - ויש להבין דברי ר' יוחנן דסבר דגם חצי עשרון נתקדש אעפ"י שבאמת ק""ל להלכה דאין הכלי מקדשת חצאין, וע"כ דסברת ר' יוחנן דלהכי נתקדש החצי עשרון משום דבדעתו להוסיף עד עשרון, ולהכי נתקדש גם החצי עשרון, וזה תמוה הלא עכ"פ עכשיו עדיין לא הוה עשרון שלם, ולא הוה יותר מחצי שיעור ואין קדושה לחצי שיעור, ונראה דסברת ר' יוחנן בזה דסבר כלי שרת מקדשין למפרע, והקידוש כלי הוא מתחילה ועד סוף, וכל קימעא וקימעא היורדת לתוך הכלי מתקדשת, ויען שהתורה לא נתנה זמן עד כמה יאריך זמן הנתינה להכלי, ממילא יכול להאריך את הנתינה עד זמן שירצה אפילו כל היום כולו עד שיתמלא ומקרי נתינה אריכתא, ולהכי נתקדש כל קימעא וקימעא היורדת להכלי, אמנם כל זה אם בדעתו להוסיף עד עשרון דאז דוקא שייך לומר דהוה נתינה אריכתא, משא"כ אם אין דעתו להוסיף אז אמרינן דפסקה הנתינה, ולא הוה יותר מחצי שיעור ולא נתקדש, כדין חצי עשרון שאין מקדש חצאין, והביאור בדברי ר' יוחנן שאמר דעתו להוסיף היינו שבא להורות לנו השלילה, דאם אין דעתו להוסיף אז בהכרח לא נתקדש, זהו סברת ר' יוחנן, ורב דאמר אינו קדוש ע"כ סבר דהכלי שרת מקדשין מכאן ולהבא דהיינו בסוף המילוי דוקא, וא"כ לא יצוייר שיוקדש לחצאין. ב ורב כמאן סבר בחביתין אי סבר כר' אלעזר לילף מחביתין וכו', ותמוה דמה שייך למילף מחביתין הא אמר שם בחביתין הטעם דמתוך שקרבה לחצאין להכי קדשה לחצאין, והביאור בזה דכיון שקרבה לחצאין אם כן חזינן שחצי ג"כ הוה קרבן, א"כ זהו השיעור שלו, ולהכי קדשה נ"כ לחצאין כיון שהוי שיעור שלם, ולפי"ז תמוה מאי פריך לילף מחביתין דמה דמיון הוא לחביתין, הא בחביתין הוה החצי עשרון שיעור שלם מפני שקרבה לחצאין, וכבר הקשו התוס' בזה ד"ה ואם איתא, יעוי"ש, - ויש להבין דלכאורה מה מועיל הא דקרבה לחצאין אשר בשביל זה יהי' גם ההקרש לחצאין, הלא כיון שדין מיוחד איתא בכלי שרת שאין מקדשין אלא מלאין, ואין כלי שרת מקדשין חסרין מטעם שדין הוא בכלי שרת, וממילא אינה יכולה להקדיש חצאין, ואעפ"י שקרבה חצאין, מפני שעכ"פ הוי חצי שיעור לענין קידוש הכלי שרת, וגם דברי ר'