נזר הקודש - מנחות רעז

מבכורים ה"ט הגדל בעציץ אעפ"י שהוא נקוב והגדל בספינה, מיירי שאין העציץ עומד ע"ג קרקע, אלא מונח ע"ג יתדות, דומיא דספינה השטה במים, והיינו שאינה גוששת בקרקע, מדלא כתב שהוא אפילו גוששת ובאופן זה גם במעשר פטורין לשיטת הרמב"ם כמו שכתבנו לעיל, ובאופן זה הגדל בגגין ובעליות עדיפא לענין בכורים. ח וכיון שרק מצד ריבוי התורה לענין בכורים מרבה התנא הגדל בעליות ובגגין, נמצא שע"כ אין להם חשיבות מצדן עצמן, וממילא אינן ראוין להביא מהן לעומר ולשתי הלחם, וכמו שהקשה בזה בקר"א דכיון דאין שביעית נוהג בהן במשנה פר"ה דמעשרות, ומדמביאין מהן בכורים יביאו מהן גם לעומר ולשתי הלחם, דליתא דרק לבכורים מביאין מטעם שרבתה תורה, אבל לעומר ושתי הלחם בעינן ע"כ תבואה כזו הראוי' לחיוב מעעשר ותרומה. א דף פה כיצד בודק הגיזבר מכניס ידו לתוכן עלה בה אבק פסולה עד שינפה, בטעם אבק מפני שזה מורה שעדיין יש בה קמח, וכן פירש הרמב"ם בפיה"מ, וטעמו של דבר מפני שאין סולת נקי אם יש בה תערובות קמח, ויש לעיין בסברא זו אם הטעם שמפני התערובות קמח לא נקרא זה סולת, והיינו שהשם סלת לא הוי רק אם הוא נקי לגמרי מקמח, או דלמא שהוא מפני חסרון שיעור העשרון דבמקום קמח הרי חסר סלת, ונפק"מ אם הקמח הוא מעט באופן שלא נאבד שם סלת מעשרון כולו, דאז אם הטעם הוא מפני דבעינן סלת, ובאופן זה שנקרא סלת, יש לנו לדון דנתבטל המעט הקמח, אבל אם אמרינן דהקמח הוא פסול במקום דבעינן סלת, א"כ הרי חסר מן השיעור סלת, ובמקום דבעינן שיעור לא שייך ביטול, כמו שמצינו ברש"י סוכה מ"ח ביין ומום שנתגלה דפסולים מטעם דבמקום ארס חסר מים ב ובספר לקוטי הלכות בתורת הקדשים כתב הטעם בכדי שלא יהי' הקומץ חסר משהו, ולדבריו אם הקומץ מגופה כל צרכו, שפיר דמי, קשה מדוע לא ניחוש גם לעשרון, לומר שאין זה עשרון סלת, ומלשון הרמב"ם משמע דכל זמן שנמצא מעט קמח, אין זה סלת, והוא מדכתב בפר"ו מאי"מ הי"א וכל סלת שנשאר בה קמח פסולה יעוי"ש, לשון זה מבואר דגם במעט קמח אין שם סולת עליה, וממילא שאין זה עשרון סלת. א עמוד ב בעי רבא הקדישן מהו שילקה עליהן משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום דמי, או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה תיקו, וכן לקמן גבי שמן, וגבי יין, ויש לעיין מדוע בעי דוקא אם לוקה על ההקדש, ומדוע לא בעי על ההקרבה אם לוקה משום מקריב בעלי מומין, ומצאתי במל"מ בפר"ו מאי"מ ה"ג שעמד בזה, וכתב לעיין בתוס' יומא ס"ג ד"ה זריקת דמים, והנה כתבו שם דאקמיצה לא מחייב, וזה פלא מדוע יתחייב על ההקדש, ולא על הקמיצה, וכנראה שה"ה על ההקטרה, ויש להסתפק בכוונתם דאפשר דוקא קמיצה, ויש לעיין בזה. ב והנה בקר"א כתב דליתא איסור בהקטרה מטעם דפסולים הם ולא יתקדשו בכ"ש, וממילא הם חולין, ואין בה משום מקריב בע"מ, יעוי"ש, אבל תמוה דע"כ אף אם אמרינן דיש בזה משום בע"מ, א"כ יש בזה גם קידוש כלי, כמו בקרבן בהמה בעלת מום דחייב משום קבלה וזריקה, ומ"ש הני. ה ואפשר לומר דרבא לשיטתו דסבר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ, ופריך הגמ' בתמורה מדוע מקדיש בע"מ נתפס ההקדש, ומשני מדכתיב לא ירצה משמע דקדוש, כמבואר שם, והנה במקדיש הני פסולין שפסלה תורה להקריבם מדכתיב בהו תמימים, ויש לומר בזה אעל"מ, ורק אם אמרינן דזה נחשב לבע"מ, וא"כ גם זה בכללי הדינים של בע"מ בין בזה שנוגע להקדושה, בין בזה שנוגע לאיסור ולמלקות, אבל אם אמרינן דאין בע"מ אלא בבהמה, נמצא דרק פסול איכא, אבל לא נאמרה בזה מה שנאמרה בבהמה בע"מ, ואם כוונת התורה בהא דתמימים יהיו שלא להקדיש הני הפסולים, אם כן אמרינן דלא קדוש גם בדיעבד מטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד אעל"מ, וזהו שבעי אם הקדישו אם לוקה, והספק בעצם גם אם קדוש גם כן, ולא שייך למיבעי' אהקטרה, כיון דבעי לענין עצם הקדושה אם קדוש, וכל הני בעיות הוא רבא, ולקמן פ"ז איתא בעי ר' יוחנן גריס השיט"מ רבא, והרמב"ם מביא בעי' דרבא, ומשמע שתפיס לדינא כרבא, בדין אעל"מ, ועוד יש לעיין בזה. ד איתא בסוכה נ"ג תנא אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה, וכתבו התוס' בירושלמי פריך היאך בוררת האיכא מעילה דשמן ופתילה היו של הקדש, ומשני דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, וקשה הא אמרינן בפר' כל שעה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא, ויש לומר דבוררת, לאו דוקא יעוי"ש, וקשה מדוע לא משני הירושלמי דהיתה אשה בוררת חטים למנחות הבאות מצה, ויש להחטים מחמצת והיתה בוררת המחומצות, ואין לומר דגם בזה אסור, היינו שאסור להקדש להיות נהנה מהקדש, דליתא דהלא שיטת התוס' במעילה י"ג ד"ה ולד המעושרת דהולד קודש מותר לינק מבהמה של קדשים, וא"כ לשיטת התוס' קשה מאי פריך הירושלמי ומדוע לא משני שהיתה בוררת חטים למנחות מחשש מחומצים, וצריך עיון. תניא רבי יהודה אומר אנפקנין שמן זית שלא הביא שליש וכו', והנה יש לבאר עיקר הענין לשיטת הרמב"ם בזה. א גרסינן בקדושין נ"ד ת"ש הפודה נטע רבעי מוסיף חומש, בין משלו ובין שניתן לו במתנה, ופריך מנו אי' ר' מאיר מי מצי יהיב במתנה וכו', ומשני לעולם ר"מ וכגון דיהיב כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי יעוי"ש, דרי מבואר מזה דדוקא סמדר שהוא פחות מבוסר ליתא עלי' קדושת פרי של נט"ד, אבל בוסר שהוא גדול יותר מסמדר וחשוב אסור ליתן במתנה מפני שקדושת נט"ר עליו, וע"כ שנקרא פרי, אמנם תמוה לפי"ז הא דכתב הרמב"ם בפר"ט ממעשר שני ה"ב דכתב בזה הלשון אעפ"י שאסור ליתן מעשר שני במתנה על כל זה כשהוא בוסר מותר ליתן במתנה,