נזר הקודש - מנחות רעו

כזו שהשרישו אחרי העומר שעבר, וצריכין עומר להתירן, ותבואה זו נקראת ישן, וגם חדש, ופלוגתא דתנאי תנא דמתניתין ותנא דברייתא הוא בישן ממש, דתנא דמתניתין פוסל זה גם בדיעבד. והיינו כיון דכבר הותרו מן העומר שעבר מדאשתקד, להכי אין מביאין מהן עומר, דבעינן עומר כזה שנדרש גם לעצמו היתר, והוא עומר באיסור חדש, ותנא דברייתא מתיר גם בזה, והגמ' פריך לתנא דמתניתין דבעי דוקא מן החדש, אבל ע"כ מודה דאם מביא מתבואה של ששית הנכנסת לשביעית ואיסור חדש עליהם דצריך להיות כשר לעומר, וזהו דפריך ולייתי מדאשתקד, ועל זה משני דכרמל בעינן, ועוד עיכובים, אבל כל זה לתנא דמתניתין. ג ובזה שכתבנו יובן שפיר מה שקשה לכאורה לשיטת התוס' דספיחין אסורים גם באכילה, וביותר לר"ע דסבר דספיח אסור מה"ת, וא"כ הרי לא בא העומר להתיר, ולרב דאמר לעיל ד' דהקמיצה שלא לשמה פסולה בעומר הואיל ובא להתיר ולא התיר, וקשה הא מצינו בשביעית שהעומר לא בא להתיר, ודוחק לומר דשאני בין אם בא להתיר ובין שלא בא להתיר לכתחילה, ובשלמא אם אמרינן דהביעור דשביעית הוא הפקר אתי שפיר דמהני העומר להתיר לאחר הביעור, אבל אם אמרינן דהביעור הוא שרפה קשה כדלעיל, ובשלמא אם חדש אסור בחו"ל מתיר שבחו"ל, אבל להסוברים דחדש מותר בחו"ל תקשה, אבל לפי מה שפירשנו אתי שפיר דהעומר מתיר התבואה של ששית שנכנסו לשביעית. א עמוד ב עציץ לא קשיא כאן בנקובה וכו' כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס, ופירש"י ספינה של חרס מביא וקורא. ומשמע אעפ"י שאינה נקובה, משום דע"כ ספינה אינה נקובה בכדי שלא יכנסו המים לתוך הספינה, והטעם בזה דחרס שהוא עצמו מעפר מושך יניקה מהקרקע אף בלא נקב, ומ"ט מביא וקורא משום דקרינן לזה מארצך, וכן מבואר בגיטין ז' בעפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית, ופירש שם רש"י דמיירי בספינה של חרס, ואם בעינן שיהי' עומד על גבי קרקע או דסני גם במונח על גבי יתדות, מבואר שם בגיטין דתליא בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דגבי ספינה, דלר' יהודה דבעי שם ספינה גוששת בקרקע לא מהני אם מונח העציץ ע"ג יתדות אמר שם ר' יוחנן דלרבנן חייב במעשר, ורבא סבר דכיון דמפסיק אוירא אין דינו כקרקע ופטור מן המעשר, והנה בגיטין ל"ז מבואר דכותבין פרוזבול על עציץ נקוב ומוקי שם דמנח אסיכי, הרי מבואר דר' יוחנן ואליבא דרבנן דגם באויר שפיר דמי להיות נחשב לקרקע. ב ומזה יש לעיין ברמב"ם פר"ח משבת ה"ד שכתב גבשושית של עפר שעלו בו עשבים הגביה מעל הארץ והניחם ע"ג יתדות חייב משום תולש, ומקור הדין שבת פ"א פרפיסא שהי' מונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתדות חייב משום תולש, ואם אמרינן דהנחה של העציץ ע"ג יתדות נחשב כקרקע, אם כן מדוע יתחייב משום תולש, הא לא קעבד מידי, דמעיקרא מונח בקרקע, ועכשיו דינו כקרקע, והנה רש"י פירש שם בשבת דהאי חייב הוא מדרבנן, וע"כ הוא מפני הטעם הזה שלא עביד מידי, דהרי גם עכשיו יניקתו מהקרקע, ובקרקע יחשב, וזהו כסוגיא דגיטין וכשיטת ר' יוחנן בגיטין דלרבנן גם בעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות חייב במעשר, אבל הרמב"ם דפסק דחייב משום תולש, וכוונתו חיוב מלאכה גמורה, כמבואר בהה"מ ובכס"מ, וע"כ דפסק כרבא בגיטין ז' שם דסבר דלא נחשב עציץ כקרקע לרבנן במפסיק אוירא, וקשה מדוע שביק סתמא דש"ס גיטין ל"ז וסברת ר' יוחנן, ותפס סברת רבא. ג ונראה בסברת הרמב"ם דסבר דדוקא במעשר דבעינן ארץ ישראל ממש, לא נחשב יניקת האויר להיות קרינן מארצך, וזהו סברת רבא אליבא דרבנן דמודו רבנן היכא דמפסיק אוירא, אבל לענין להיות דינו של העציץ נחשב כקרקע לגביית חוב לענין פרוזבול שפיר נחשב לקרקע, ואפשר שלענין שבת, יש כאן חיוב משום תולש, כיון דעכ"פ יש כאן תלישה במחובר, דמעיקרא כשהיה מונח על הקרקע היתה לו התחברות יתירה, והוא מדחזינן דנפקע חיובו למעשר, להכי חשבינן לה תולש לענין שבת. ד אמנם דעת התוספות בגיטין ז' דהעיקר כסוגיא דגיטין ל"ז וכשיטת ר' יוחנן דלרבנן חייב במעשר עציץ נקוב דמונח על יתדות, ומפרש האי סוגיא דשבת דרק מדרבנן חייב משום תולש וכשיטת רש"י. ה והנה בסוגיא דידן דמחייבת בביכורים הגדלים בעציץ נקוב לשיטת הרמב"ם ע"כ מיירי שעומדת על גבי קרקע, ולשיטת התוס' אפילו בשמנח איתדות, אבל כל זה אליבא דר"ל, אבל לר' יוחנן בכל אופן אין מביאין בכורים מעציץ אפילו בנקוב ועומד ע"ג קרקע, וכן פסק הרמב"ם בפר"ב דבכורים הלכה ט'. ו והנה מהא דתנן בפר"ה דמעשרות מ"ב בצלים שהשרישו בקרקע עלי' פטורין מן המעשרות וכן פסק הרמב"ם בפר"א ממעשר הי"א, והנה עליה לא גריעא לכאורה מעציץ המונח ע"ג יתדות, וא"כ מוכח דלא נחשב לקרקע אם לא מונח ע"ג קרקע, ואין לומר דזה גרע מעציץ, דליתא דהרי חזינן דלענין בכורים קרקע עליה עדיפא מעציץ, דהרי מבואר לתנא דברייתא לקמן פ"ה דמה שבגגין ובעליות חייבין בבכורים, ומה שבעציץ פטורין, וכן פסק הרמב"ם בפר"ב מבכורים ה"ט, וא"כ מבואר דלענין מעשר בעינן שתהי' העציץ מונח ע"ג קרקע דוקא, וזה ראי' לשיטת הרמב"ם. ז ובעיקר הדבר לענין בכורים שמביא גם מן הגדל בגגין, ולענין מעשר פטורין, הדברים מבוארים דלשיטת הרמב"ם בעינן לענין מעשר היונק מן הקרקע ממש, ומה שבגגין ובעליות אין כאן יניקה מן הקרקע ממש אלא מן האויר, ודומה לעציץ המונח ע"ג יתדות, משא"כ לענין בכורים כיון שיש ריבוי לרבות מדכתיב , בכורי כל" כמבואר הכא בסוגיא להכי מרבה מה שגדל בעליות ובגגין יותר מעציץ נקוב מטעם שיש לו מעלה שאינו מטלטל, ויותר קרינן לזה בארצם, עוד נראה דהא דכתב הרמב''ם בפר"ב