נזר הקודש - מנחות רעד

לו עוד נראה להוכיח כהרמב"ם והוא מדמצינו דפליגי תנאי באתרוג הבוסר, ומדוע לית מאן דמכשיר באתרוג כשהוא סמדר, דהרי לפי הסוגיא דפסחים דבשאר אילנות חוץ זיתים וענבים הוי גם סמדר פרי, א"כ אתרוג דהוי משארי אילנות מדוע אין מכשיר שום תנא אתרוג סמדר, אבל לשיטת הרמב"ם אתי שפיר דגם בשארי אילנות בעינן ג"כ דוקא בוסר, ואז נחשב לפרי ולא כשהוא סמדר, וזהו מה שכתב הרמב"ם בפר"ח מה' לולב דאתרוג הבוסר כשר למצוה. לח כתב הרמב"ם בפר"ה מבכורות ח"ט וז"ל הלוקח בהמה ממעות מעשר שני חייבת בבכורה, אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית הרי זו פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה לאכלה, לאכלה ולא לסחורה, ואם תהי' חייבת בבכורה הרי זה משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית וכו' יעוי"ש, וכתב הראב"ד בהשגות וז"ל א"א בגמרא מפרש משום דלאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה וקא בעי לאקטורי אימורין עכ"ל, וכתב מרן ונראה שנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה יעוי"ש, והנה בדבר החיוב דבכורה יש שני אופנים, א) הקרב ע"ג המזבח, ב) הנאכל במומו, כמו בזמן הזה, והנה מדכתב רבינו הרמב"ם סתם משמע שכל דין בכורה עליו, וא"כ כוונת הרמב"ם שכתב חייב בבכורה היינו ג"כ הקטרה, ועל זה הקשה הראב"ד דיש כאן לאכלה ולא לשריפה, מטעם הקטרת האימורין, ועל זה אמרו בגמרא דממועט מבכורה מטעם לאכלה ולא לשריפה, ובזה כתב מרן שגירסת הרמב"ם בגמרא דממועט מבכורה מטעם סחורה. לט אמנם יש לעיין גם בדבר מעשר שני שכתב הרמב"ם דחייבת בבכורה, שע"כ גם כן הכוונה גם לענין הקרבה, והלא גם בזה תיקשה קושיא זו הא יש כאן הקטרת אימורין, וא"כ יש הפסד מאכילת מעשר שני שעיקרו לאכילה בא, ובאמת מבואר בירושלמי פר"א דמעשר שני ה"ב איתא שם רבי יוסי בשם ר' יוחנן בהמת מעשר שני בירושלים כרבי מאיר פטורה מן הבכורה כרבי יהודה חייבת בבכורה, רבי ירמי' בעי קומי רבי זעירא ילדה בכור אימורא מהו שיקריבו לגבי מזבח, ולא חל מעש"ש על אימורא, ולא נמצא מבריחו מן האכילה יעוי"ש, וא"כ דברי הרמב"ם סותרין זו את זו. דכיון דכתב דענין הקטרה הוי גרעון לקדושת פירות שביעית, אם כן פשיטא דהקטרת האימורין דבכור הנולד מבהמה מעות מעשר שני, דיש גרעון בקדושת המעשר מטעם הקטרת האימורין. מ אמנם נראה דע"כ ש"ס דילן לא ס"ל הא דהירושלמי, והוא דאיתא בבכורות י"ב אמר ר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, ופירש"י ואי מחייב בבכור סליק אימורין לגבוה, וא"כ מוכח מזה דפטורה לגמרי מן הבכורה, היינו דליתא דין בכור אף להיות נאכל במומו לבעלים, והיינו דכיון דליתא בחיובי תם, ליתא כלל דין בכורה, מפני שלפעמים יצוייר שרפה, הרי חזינן דליתא דין בכור לחצאין וכן שם לענין חלה בשביעית כיון דליתא באופן דאם נטמאת, מטעם דבעי שרפה, להכי לגמרי פטורה כמבואר שם, וא"כ לפי"ז אין מקום לומר במעשר שני דיש חיוב בכורה לר' יהודה דס"ל מעשר שני ממון הדיוט, וחייבת בבכורה, היינו להיות נאכל במומו לבעלים דפשיטא דלא חמירא שביעית ממעשר שני אף לרבי יהודה דס"ל ממון הדיוט, דהלא שביעית ג"כ ממון הדיוט ומקדשין בו האשה, ופשיטא דלש"ס דילן לא הוי שום חיוב בכורה במעשר שני אף לר' יהודה, מטעם זה כיון דלא אמרינן בכורה לחצאין, ולפי"ז פשיטא דלש"ס דילן אין מקום לומר דיש חיוב בכורה בבהמה הניקחת ממעות מעשר שני, ודברי הרמב"ם תמוה מובא דמחייב בחמת מעשר שני בבכורה, וביותר תיקשה להרמב"ם דס"ל בכל מקום מעש"ש ממון גבוה הוא. מא ונראה לפי מה שכתב מרן הכס"מ בפר"ו מחו"מ ה"ח דיוצאין י"ח מצה במעשר שני, אעפ"י שמבואר בסוגיא דפסחים דלמ"ד מעשר שני ממון גבוה, אין זה לכם, והיינו דהרמב"ם פוסק כר' חייא בר אבא דס"ל דלכם בהיתר אכילה תליא, וכיון שיש להבעלים היתר אכילה שפיר הוי לכם יעוי"ש, ביאור הדברים דפליגי בסוכה ר' חייא בר אבין ור' יוסי מה זה שאמרה תורה לכם אם משגיחין על השיווי והדמים, ובאופן שאין הדמים שלו אין זה נקרא לכם, או דלמא שגם אם יש להבעלים עצמותו של החפץ לאכילה, אעפ"י שאין בו תורת ממון, מ"מ אם האכילה יש לו מצד עצמו היינו שזה לא נוטל ממנו מעיקרא, הרי הוא בעלים על זה ונקרא לכם, ואין זה ענין לקדשים הנאכלין דשם משלחן גבוה הבעלים זכו האכילה, משא"כ מעש"ש שנאמר לו מצד עצמו, (והנה היוצא מזה למ"ד היתר אכילה, שאין לו דין ממון, היאך הדין לענין גזילה, וכנראה שאין כאן תורת גזילה, דכיון שאין לו דין ממון, א"כ הדיינים אין נזקקים לזה, וא"כ סו"ס אין לו להבעלים פרוטה בזה, והנה לפי"ז מה שחקרו האחרונים אם בעינן שיווי ממון במצוה דאמרה תורה לכם, או לך, תליא ג"כ בפלוגתא זו דר"ח ב"א ור"א). מב והנה בהא דבכורה יש לחקור אם החיוב בא מצד הבעלים, והתנאי הוא הבהמה, או"ד שהבהמה מצד עצמה מחויבת בבכורה, ורק תנאי פטור איכא בזה, כמו הקדש או הפקר וכדומה, והנה אם נחליט דהחיוב בא מפאת עצמו דהיינו חיוב חפצא, ורק תנאי איכא דבעינן בעלים בר חיובא, נמצא לפי"ז בבהמת מעשר שני שילדה בכור, כיון שיש לה חיוב מצד עצמה, ובעינן תנאי לפוטרה מבכורה, אמרינן דבמעש"ש אין כאן תנאי הפטור, כיון שעכ"פ יש כאן בעלים על אכילה, ואמרינן דסגי בתנאי זה למלא את החיוב, ונפק"מ בין הפירושים דאם אמרינן דהחיוב בא מצד החפצא, א"כ באופן זה דמעשר שני קרינן שיש לה תנאי דבעלים, וממילא נתחייבה הבהמה דמע"ש בבכורה כדין, והיינו דהחיוב אינו בא מצד הבעלים אלא החיוב בא מצד הבהמה, וכיון שהיא בהמה של מעשר שני, אמרינן דהמעש"ש