נזר הקודש - מנחות רע

שלו ממש, א"כ ליתא בהו דררא דהפקר, ורק תורת שביעית עליהם, היינו קדושת שביעית לאיסור סחורה, והפסד, וכדומה, וא"כ היאך הדין לענין תרו"מ. ט ואם כנים אנחנו בזה בהחלטה שנפקע מחיוב תרו"מ מטעם התפסת שביעית, והיינו כי שביעית מצד עצמה פוטרת מתרו"מ. מיושב הא דהקשה בטו"א ר"ה ט"ו, בהא דדרשו במכילתא לפטור שביעית מן המעשר מדכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חיות השדה, מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור, תיפ"ל דשביעית הפקר הוא ופטור מן המעשר מטעם הפקר, אבל בדברינו אתי שפיר דאתא קרא להנתפס בפירות שביעית שזה אינו הפקר, אמנם כיון שקדושת שביעית חלה עליהם, וחייב ג"כ בביעור כשכלה לחיה מן השדה ונפטר מן המעשר. י והנה אפילו אם אמרינן דלא מהני תפיסת פירות שביעית על טבל שנגמר לחיוב תרו"מ, משום דגם הפקר לא מהני בזה לאפקועי החיוב שנתחייב קודם ההפקר, אמנם בשהתפיס קודם מירוח בזה שפיר אפשר לומר דנקבע בשביעית, לא מהני עוד המירוח דשביעית לחייבו במעשר. יא ובזה מיושב גם כן הא דהקשה שם בטו"א למ"ל קרא לפטור פירות שביעית מן המעשר, כמבואר במכילתא והובא ברש"י שם, מדכתיב ואכלו אביוני עמך וגו', תיפ"ל דבלאו הכי שביעית פטור מהמעשר מטעם דכיון שליתא בתרומה משום כיון דאילו מיטמא בת שרפה היא להכי לאו בת תרומה היא כמו שאיתא בבכורות י"ב, וכיון שליתא בתרומה ליתא גם במעשר, וממילא קשה לדורותיכם למ"ל לרבות עיסת שביעית לחיוב חלה, תיפ"ל דאם באמת פטור מחלה, ממילא ליתא נמי במעשר, עכת"ד, ובדברנו שפיר יש לומר דבעינן קרא לענין התפסה, והיינו דבאופן שהתפיס פירות בפירות שביעית, ואחר כך התפיס פירות האלו בפירות אחרות, שהדין בזה דהאחרון נתפס, והאמצעי נעשה היתר. ואם כן אם התפיס אח"כ אותן פירות באחרים נתפסין האחרים, והם נעשים היתר, ומ"מ פטורים מתו"מ כדין הפקר, אם היו הפקר קודם מירוח, שוב נפטר אפילו אם זכה אחר בהן ובשעת מירוח הי' של בעלים מיוחדים, וזה מבואר מהא דהמפקיר את כרמו והשכים לשחר ובצרו חייב בפרט וכו' ופטור ממעשר. יב איברא דבזה יש לעיין דאף אם שביעית פטור מן המעשרות, אבל אפשר לומר שדינם כהקדש דאם נפדו קודם מירוח, ובשעת מירוח היו חולין דחיוב תדו"מ נוהג בזה כדתנן פ"ד דפאה, המקדיש פירותיו וכו' וא"כ איכא לאיסתפוקי אם דין שביעית כהקדש או כהפקר בזה. יג וגם במה שכתבנו לעיל דלא מהני הפקר אחר המירוח שנתחייב בתרו"מ, איברא דכן כתב הר"ש פר"ק דפאה מ"ו יעוי"ש, אמנם יש לעיין בזה בדברי הר"ש פר"ג דמעשר שני מ"ו וז"ל תניא בתוספתא כך אמר להם בי"ש לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרו מלאכתם שיכול להפקיר להוציא מידי תרו"מ, ובירושלמי יש גירסא אחרת אמרו להם בי"ה אף פירות שנגמרו מלאכתן יכול להפסידן ולפוטרן מן המעשרות יעוי"ש, והנה לפי"ז יש לעיין היאך הדין בפירות שביעית שע"י התפסה, ובכלל יש לעיין בדין פירות שביעית שע"י התפסה, ולא מצאתי למי שהעיר בזה. יד אמנם לפי מה שביארנו בביאור דברי התוס' דע"כ כוונתם על חלופי פירות שביעית שדין שביעית עליהם, והרמב"ם ע"כ מפרש גם כן הכי בכדי שלא תקשה מדוע לא משני הש"ס דמשכחת חלה בעיסת שביעית באופן שמפריש ממקום אחר עליהם, והיינו בעיסה כזו שהותפסה בפירות שביעית, וע"כ התירוץ התוס' מטעם דהוי מחיוב על הפטור, וכמו שכתבנו לעיל, וא"כ מבואר להדיא דיותפס דין פירות שביעית גם לפטור מחיוב חלה, ומסתמא כן הדין גם במעשר, אבל יש לדון דשאני חלה דהחיוב בא כשעת גלגול, ובשעה זו דין שביעית על העיסה, אבל אין מזה ראיה על טבל פירות שכבר נתחייבו שההתפסה יפקיעם, לעשותם פטור, וא"כ עדיין יש לעיין בזה. בדין אם פירות שביעית מותרים לנכרים טו תניא בתוספתא דשביעית פר"ה מאכילין את האכסנאי פירות שביעית, ואין מאכילין לא את העכו"ם ולא את השכיר, וכתב הגאון מלבי"ם בפ' בהר דכיון דכתיב לכם, למעט עכו"ם, אבל לדעתי תמוה טובא מהא דמבואר בירושלמי פר"ו דשביעית דמבואר שם דמאן דיליף הפקר משביעית בעינן שיהיה הפקר גם לנכרים דומיא דשביעית, הרי חזינן דהפירות ע"כ מותרים גם לנכרים, דאם אמרינן דהפירות אסורים לנכרים, אם כן הרי חסר בזה בדין הפקר. טז והנה אף שיש לומר דהא דאסור לנכרים הפירות באכילה אין זה מגרע זכות הפקר, מטעם דמצד ההפקר הופקר לכל, ורק מצד הקדושה לא חזי להנכרי, ושמעתי בשם הגאון ר' יצחק יעקב ז"ל מפאניוועז שמפרש כן, אבל תמוה טובא דהלא כיון שהאיסור ע"כ על ישראל נאמר, דהרי עכו"ם אינו באיסורין, נמצא דהישראל מוזהר שלא ליתן לעכו"ם, ומחויב הוא לשמור שלא ליטול עכו"ם את הפירות, וא"כ מה זה הפקר לנכרים, באופן שמחויב לנקוט פזרא ולהבריחו, ואעפ"י שדין זה שלא יטול עכו"ם אינו מוטל ביחוד על הבעלים, אבל ע"כ נם הבעלים בכלל כל ישראל, וממילא נגרע זכות הפקר, עוד תמוה אמו גרע אכילת נכרי מאכילת חיה ובהמה. יז לכן נראה דודאי מותר לנכרי לאכול את הפירות שביעית, וע"כ בתוספתא דשנינו דאסור להאכיל לעכו"ם, היינו שאסור לנו להאכילו, אבל יכול העכו"ם ליטול מצד עצמו בלי שום מוחה ומעכב. והעכו"ם זוכה כדין זוכה מן ההפקר, והא דאסור לנו