נזר הקודש - מנחות רסז

ביומא ס"ד דאמר בנשפך הדם ימות המשתלח יעוי"ש, ובזה יש להוכיח דר' שמעון דסבר אין בע"ח נידחין כמבואר פסחים צ"ח, וא"כ אם סבר כר' יהודה דאין שוחטין פסח על היחיד, וא"כ לדידי' לא מיתוקם הלימוד הא דנלמד דאין תמורת פסח קריבה, ודחייה בידים לא שייך הכא כמו שכתבנו לעיל, ובזה מיושב הא דהקשו התוס' בפסחים צ"א דלמא סבר ר' שמעון כר' יהודה דאין שוחטין פסח על היחיד, דהרי כיון דסבר אין בע"ח נדחין, ע"כ סבר דשוחטין פסח גם על היחיד, אבל הרמב"ם הי' לו הוכחה דע"כ מדלא קאמר הש"ס דזה הוי דלא כר' יהודה דאמר שאין שוחטין פסח על היחיד דלדידי' לא שייך לומר דחייה בידים, וע"כ מטעם זה הוכיח דזה אזלא למ"ד בע"ח נידחין, וכדברי מרן. פרק תשיעי א כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ וכו' ופירש"י דבמנחות קאמר, ובתוס' פירשו דבכל קרבנות מיירי, אלא דהוי ליה למיתני חוץ מבכור ומעשר שאינן באין מחוצה לארץ, ובתוספתא תניא בהדיא חוץ מבכור ומעשר יעוי"ש, אבל זה ודאי לכו"ע דבכור ומעשר אין באין להקרבה מחוץ לארץ, וכן מבואר בבכורות נ"ג דפריך שם לימא מתניתין דלא כר"ע דתניא יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוץ לארץ לארץ ישראל וכו' ומשני אפ"ת ר"ע כאן להקדש, כאן ליקרב, והנה כמו כן דריש ר"ע לענין בכור כמו לענין מעשר והוא ברייתא בתמורה כ"א ע"ב, והתם גם כן ע"כ הכוונה ליקדש ולא ליקרב. ב והנה לפי"ז יש לחקור לענין בכור בחוץ לארץ שאינו קרב על המזבח, אם יש בו משום שחו"ח דהרי קיי"ל כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד ואינו מתקבל בפנים אין בו משום שחו"ח והבכור שבחוץ לארץ כיון שאינו בהקרבה בפנים, א"כ אין בו משום שחו"ח, ומכ"ש בכור בחוץ לארץ בזמן הזה, אין בו משום שחו"ח, ושמעתי אשר חכם אחד יצא לידון בזה כן. ג אבל נראה דזה ליתא, והוא לפי מה שכתבו הרמב"ן והרא"ש בפר' כל פסולי המוקדשין דע"כ דהכוונה שם בבכור כמו הכא לענין מעשר, היינו לומר דהתורה אמרה אשר בכור בחו"ל קדוש בקדושת בכור, ורק מהקרבה מיעטה התורה, וע"כ דיש על הבכור קדושה גמורה, כמו מע"ב בחו"ל, וכל דיני קדשים עליו, וכמו שהחליטו הפוסקים, נמצא דשני מיני בכור אמרה תורה, א) בכור שהוא בר קרבן, ב) בכור קדוש ואינו בר קרבן, אבל קדוש הוא לנהוג בו קדושת קרבן לכל מילי, כמו לענין גיזה ועבודה, וכמו כן אסור להטיל בו מום כדין קרבן, וממילא נלמד מזה דחסרון הקרבה אינו גורע מקדושתו, כיון שרבתה תורה דיש גם מין בכור כזה שיש לנהוג בו קדושה, ואינו בהקרבה, ותצא מזה דין חדש דבכור אינו נגרע מקדושתו אף באופן שאינו בהקרבה, ממילא שוב אין מקום לומר דשלילת זכות הקרבה תהי' כמום, והיינו שאמרה תורה דבכור בחוץ לארץ כל דיני בכור עליו במה שנוגע בקדושתו של בכור, לבד הקרבה, וממילא כמו שהבכור בארץ ישראל יש משום שחו"ח, הנה כמו כן בכור בחוץ לארץ כיון שהטילה עליו התורה קדושה של בכור ארץ ישראל, הנה ממילא הוטל עליו הקדושה של בכור ארץ ישראל שישנו בדין איסור שחו"ח. ד כתב הרמב"ם בפר"ד מתמורה ה"ח וז"ל ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן או שילדו טו"א וכלאים וטרפה הרי אלו יפדו, ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד של זו עכ"ל, ומבואר דלא בעינן מום אחר, והיינו מטעם שאין לך מום גדול מזה, וכן כתב הלח"מ, ובספר מלבושי יו"ט סי' כ' תמה ממשנה מפורשת בכורות י"ט דתנן יוצא דופן והבא אחריו ר"ט אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים, הרי מבואר דיוצ"ד לא הוי מום להיות נשחט, וא"כ גם בשארי קדשים לא הוי מום להיות נפדה עליו, עוד הקשה בהא דטרפה פסק הרמב"ם דהוי מום להיות נפדה עליו מהא דאמר שמואל תמורה י"ט המקדיש טרפה צריכה מום קבוע לפדות עליו, אלמא דטרפה לא הוי כמום, ואעפ"י דלא קיי"ל כשמואל היינו מטעם אחר, אבל בסברא זו דטרפה לא הוי מום קבוע לפדות עליו לית מאן דפליג עכת"ד, אמנם לפי מה שביארנו דכוונת התורה במעשר ובכור בחוץ לארץ אליבא דר"ע דאעפ"י שמיעטה התורה מהקרבה אבל רבתה התורה שתהיה עליהם הקדושה בכל הפרטים כמעשר ובכור של ארץ ישראל, לבד מהקרבה. ה בזה יבואר לנכון המשנה דבכורות אליבא דר"ט, והוא דהנה הא דיוצ''ד דפסול להקרבה ע"כ אינו מטעם מום, דהרי באמת אין זה מום, משום דאין כאן שום שינוי בגוף, וגם לא נעשה שום מעשה מכוערה בגוף, ורק איסור הקרבה יש בזה, ואעפ"י שפסול זה נחשב הוא גם כן למום, והיינו כיון דעכ"פ משולל הוא מהקרבה, ומה לי מום, ומה לי פסול, דהלא גם פסול הקרבה הרי הוא כמום, כיון שעכ"פ אינו עולה למזבח, וזהו באמת סברת הרמב"ם דכתב דיוצ"ד וכל פסולי מזבח נחשב למום, וגם נפדה על ידי זה, אמנם שאני הא דבכור לר"ט דסבר דגם בנולד יוצ"ד נחשב לבכור מטעם דעכ"פ נולד ראשון, וכל דיני בכור עליו, רק משולל הוא מהקרבה בשביל שהוא יוצ"ד, אבל א"כ אין זה מום, כיון שבאמת אין זה מום, ואיסור הקרבה אינו פועל לעשותו מום, כיון דמצינו כזה אליבא דר"ע דסבר דחסרון הקרבה אינו גורע מקדשות בכור, והוא כבכור חוץ לארץ, ולכן האי בכור יוצ"ד דינו כבכור חו"ל לר"ע, וכמוש"נ. ו ובזה נבוא לבאר גם בהא דקשה על הרמב"ם מהא דטרפה דאמר שמואל דהמקדיש טרפה צריכה מום קבוע לפדות עליו, ולא אמרינן דהטרפות בעצמותה תהי' מום קבוע לפדיון, והוא דיש להבין טעמא דשמואל, ומדוע באמת סבר שמואל כן, הלא