נזר הקודש - מנחות רסד

להשמיט הסוגיא הלזו דמבעי' אם בעינן הפרשה להידיעה. א דף פא עני מרי ארבעין בכתפי' ובשר, מזה יש להוכיח דבעושה עבירה גם למטרת מצוה לוקה, דהרי הכא עושה תמורה הוי בכדי לתקן הקרבן, ומ"מ לוקה, ואין זה דומה לפורע ע"מ לתקן בבגדי כהונה, עי' ברמב"ם פ"ט מכה"מ ה"ג ובמל"מ שם, ולכאורה מדוע לא אמרינן עמוד וחטא, וזה עדיף מהא דלא אמרינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה, דהרי הכא הכל היא בשביל התודה. ב לינפינהו אבראי לפני ד' כתיב, וקשה לדברי הרמב"ם במעה"ק פר"ט ה"ז שכתב דלחמי תודה טעונין תנופה עם הבשר חזה ושוק ועם האימורים, וא"כ לא אפשר לעשות התנופה מבחוץ מטעם דיופסלו הבשר ביוצא, וזה העיר לי חכם אחד, ונראה דסבר הרמב"ם דתנופה דביחד לא הוי אלא למצוה, ובדיעבד שפיר מתקיימא מצות תנופה גם בתנופה בזה אחר זה, ומצינו שכן סבר הרמב"ם בתנופה דשתי הלחם בעצרת דכשר גם בתנופה דזה אחר זה, כמבואר בפר"ח מה' תו"מ הי"א, וכן כתבו התוס' לעיל מ"ז ד"ה מושך, ואם כן הכא אפשר להניף בזה אחר זה, ותנופת הלחם תהיה מאבראי, והחזו"ש והאימורים תהיה תנופתן בפנים, ולזה קאמרה הסוגיא דלא אפשר להניף מבחוץ מטעם דחסר לפני ד', ביאור הדברים דתנופה דחוץ לא הוי כלל בגדר תנופה, וזה מעכבת מטעם דבעינן כל הראוי וכו' וכמו"ש התוס' בדוכתי טובא לענין סמיכה דבעינן ראוי לסמיכה מטעם ראוי לבילה. והכי נמי בעינן ראוי לתנופה, וכיון דלא אפשר להניף בחוץ, ממילא אין כאן ראוי לתנופה, וזה מעכב, אמנם אם לא אפשר לעשות התנופה בבת אחת, ורק בזה אחר זה, אין זה חסרון בעצם מצות תנופה, והוי שפיר ראוי למצות תנופה, ולזה מדייק הסוגיא מטעם דתנופה בחוץ לא הוי לפני ד', והיינו דלא הוי בגדר תנופה, וממילא יש כאן עיכוב מצד חסרון הראוי, וכמו שנתבאר. ג והנה לפמ"ש התוס' בזבחים מ"ה דר"ש סבר כריוה"ג דנכרי מביא קרבן שלמים, ומבואר לעיל ע"ג דלמאן דאמר דמביא שלמים מביא נכרי גם תודה, וא"כ תיקשה היאך יעשה הרמה דהחלות, בתודה, כיון דנכרי ליתא בהרמה לר' שמעון ולכאורה אפשר לומר דשאני הכא כיון שמצות הרמת החלות מוטל על הכהן, ומצוה שלו היא, וכמו שמבואר ברמב"ם בפר"ט ממעה"ק הכ"א, וכיון שאין לו ענין להבעלים, א"כ מה לי אם הבעלים ישראל או נכרי, כיון שדין הוא בהקרבן, אמנם תמוה עפ"י מה שכתבו התוס' בקידושין מ"א דגזרה"כ הוא דממועט תבואת נכרי מתרומה, ולא אתי לידי הרמה אף כשנעשה החיוב ביד ישראל כמו המירוח, וא"כ לפי"ז בלחמי תודה ג"כ כיון דלא אתי לידי הרמה אף בשנעשה בחיוב ביד ישראל, מפני שהוא ג"כ ענין הרמה כמו תרומה. ד אמנם נראה דחיוב הרמה בהחלות הוא כמו ענין חיוב חלה שנעשה החיוב מחלישה, דהיינו אם בעינן הפרשה דהלישה עושה את החיוב, ומטעם זה איתא לחיוב חלה או כשגדל בפטור, ומבואר בירושלמי פר"ב דחלה ה"א דפירות חו"ל חייבים בחלה, ומבואר שם בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסולת, שחייבין בחלה יעוי"ש, ובזה יש לבאר הא דכתובות כ"ה שבע שכיבשו וכו', והנה הכא בלחמי תודה אעפ"י שתורת תרומה עליהם כמבואר בסוגיא לעיל ע"ז, מ"מ כאן שעיקר החיוב נעשה אחרי האפייה, הרי אנו דנין על זה כתורת חלה, ואין אנו משגיחים על גידולם, רק על שעת חיובם. עמוד ב אבל מחטין הלקוחות וכו', ולכאורה יש להעיר אמאי לא נמעט גם לחמי תודה שלא יביא אלא מסולת, עי' לעיל ע"ו, ובספרנו נזר הקודש לזבחים נ' ד"ה אמנם. א דף פב איתמר המתפיס מעות מעשר שני לשלמים ר' יוחנן אמר קנו ר"א אמר לא קנו וכו' כי פליגי אליבא דר' מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא מאן דאמר לא קנו כר' מאיר למאן דאמר קנו כיון וכו' בי מיתפסת לי' נמי תפיס, והנה יוצא מסוגיא זו דאף לר"מ דסבר מעשר שני ממון גבוה ג"כ יש מקום לומר דנתפסין מעות מעשר שני לזבח לשמים, והוא מטעם דמעשר קרב שלמים, וזהו סברת ר"י, ולפי"ז יש לעי' בדברי הרמב"ם בפר"י ממעש"ש ונ"ר הי"ט שכתב וז"ל המתפיס מעות מעשר לשלמים לא קנו שלמים וכו' שהמעשר ממון גבוה הוא וכו' יעוי"ש וקשה מה יספיק הא דממון גבוה הלא חזינן דר' יוחנן סבר דאפילו לר"מ דסבר מעשר שני ממון גבוה מ"מ קנו התפסה זו לשלמים, ומרן הכס"מ כתב דהרמב"ם פסק כר"א, ותמוה דלמה לו להרמב"ם להזכיר כל עיקר הא דמעשר שני ממון גבוה, כיון דזה לא יספיק לענין התפסה, וראיה מדברי ר' יוחנן דסבר ג"כ ממון גבוה, ומ"מ סבר דמהני התפסה לשלמים, ואם כדברי מרן שדעת הרמב"ם לפסוק כר"א לא היה לו להזכיר כלל הא דמעשר ממון גבוה. ב ונראה לפי מה שפסק הרמב"ם שם בהלכה הקודמת וז"ל לקח בהמה לשלמים ונפל בה מום פקעה ממנה קדושת מעשר, ופודה אותה ואין הדמים מעשר וכו' יעוי"ש, ומקורו מהירושלמי פ"ג דמעשר שני, כמבואר בכס"מ, ועי' ברדב"ז שם, הנה יוצא מזה דבשר שלמים הנלקחים ממעות מעשר שני נפקע קדושת מעשר שני לגמרי, ונשארה שלמים לגמרי, ומטעם זה יוצא המעות לחולין לאחר שהוממה, וע"כ הענין בזה דע"י הלקיחה לשלמים נפקע קדושת מעשר שני, והרי"ז כעין חילול, אמנם ע"כ סוגיא דש"ס דילן לא סבר כן, דאל"כ אמאי קאמר ר' יוחנן דלהכי מתפיס מעות מעשר שני לשלמים קנו מטעם דמעשר קרב שלמים, מה ראי' היא, הלא שאני התם דהוי חילול, משא"כ מתפיס, דהביאור מתפיס שאמר דאותן המעות בעצמותן תחול עליהן שלמים, ואין כאן חילול כלל, ופשיטא דלא מהני, וע"כ צריך לומר דש"ס דילן סוברת דנם בקונה שלמים ממעות מעשר שני לא נפקע קדושת מעשר, ואין כאן חילול, וכשהוממה לא תצא לחולין, והרי"ז ע"כ כעין התפסה