נזר הקודש - מנחות רסג

שניהם, הרי מבואר דלא בעינן ידיעה על שתיהן, עוד מבואר יותר בלשון הרמב"ם שם שכתב וז"ל וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל, וכשידעם אחר כך, א"צ להביא חטאת אחרת, מבואר להדיא דמהני כפרה אעפ"י. שלא ידע מהשני, והנה לפי דברי הרמב"ם יש להבין היאך יצוייר האי דינא דכפרה מחלקת, דממנפ"ש אם מיירי בידיעה אחת היינו שנודע לו רק על אחת מהשתי זיתי חלב שאכל, ואם כן כשהקריב הקרבן ע"כ על שתיהן בא, וא"כ לא שייך לומר חילוקי חטאות כיון דכבר נתכפר. ואם בשתי ידיעות הלא לא בעינן לכפרה כיון שהידיעות בעצמותן מחלקתן לחטאות, ומוכח מזה דע"כ לא סבר הרמב"ם כלל האי דינא דכפרות מחלקות, נמצא לפי זה דהרמב"ם דס"ל כר"י דידיעות מחלקות, ע"כ ס"ל דר"י ג"כ לא ס"ל להא דכפרות מחלקות, וכל עיקר הא דקאמר הסוגיא כפרות מחלקות זהו דוקא לר"ל, והיינו לריש לקיש דסבר דאין ידיעות מחלקות ויכול להתכפר בקרבן אחד על שתיהן גם אחרי ידיעת השתים אמנם כשהפריש הקרבן וגם הקריב אותו, אז הכפרה מחלקתה, אבל קשה כיון שאין ידיעות מחלקות לר"ל, וגם אם נאמר דגם הפרשה אינה מחלקת, וכיון דיודע משתיהן, א"כ איזה חילוק חטאות יש כאן, הלא באמת צריך להיות הכפרה על שתיהן והרי"ז כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על שתיהן דמתכפר בקרבן אחד ומה לי אם נודע על שתיהן בבת אחת או שנודע בזה אחר זה כיון שאין ידיעתן מחלקתן, א"כ הרי"ז כשנודע בב"א, ומדוע לא יתכפר בכפרה אחת על שתיהן, והיאך אמרינן לר"ל דכפרה מחלקתן, וע"כ צ"ל דגם הרמב"ם מודה דלר"ל חסרון ידיעה מעכב לכפרה, ובזה עצמו פליגי ר"י ור"ל, שר' יוחנן סבר דחסרון ידיעה דהשני אינו מעכב את הכפרה, ור"ל סבר דחסרון ידיעה דהשני מעכב הכפרה, וממילא מיירי שהיתה לו ידיעה על אחת, ונתכפר על זה לבדו, וכפרה זו מחלקת, שמחויב להביא קרבן אחר לכשיודע לו על השני, נמצא לפי מה שביארנו חקירה שלנו בדבר חסרון ידיעת השני תליא בפלוגתא דרבינו שמואל והרמב"ם, והנה דינא דרבא בהא דשגגת שבת וכו', לפי דברי הרמב"ם מיירי שלא היתה לו רק ידיעה על אחת מהן והביא קרבן ג"כ על אחת מהן, ובזה אפילו ר' יוחנן מודה דאין ידיעה כזאת מחלקת והקרבן מכפר על שתיהן, ושפיר מצי סבר רבא כר' יוחנן, ומיושב קושיות התוס' שם בד"ה ונודע לו. ו והנה יש לעיין בהא דפסק הרמב"ם דידיעות מחלקות, ולא כתב דבעינן ג"כ הפרשה, ותמוה דבגמ' מבואר דספוקי מספקא לי' להש"ס אם כוונת ר"י ידיעה לחודיא מחלקת או דבעינן גם כן הפרשת הקרבן, והגמ' מסיק בספיקא, וא"כ מנין לרבינו לומר דגם ידיעות לחודיא בלא הפרשת הקרבן מחלקת לחטאות, ונפלאתי שלא עמדו בזה הנו"כ, והנה לכאורה אפשר לומר דלפי מה דקאמר עולא לקמן למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה בעל חמש בעילות בשפחה חרופה אינה חייב אלא אחת, והביאור בזה דכיון דלא בעי ידיעה בתחילה, הוי הידיעה כמאן דליתא, ואין בכחה לעשות חילוק חטאות, ואיתא בגמ' מתקיף לה רב המנונא אלא מעתה בעל וחזר וכו' ה"נ דאינו חייב אלא אחת, וביאור הדברים כמו שפירשו התוס' דכיון דאין הידיעה מחלקת, להכי גם הפרשה אין בכחה לחלק, והנה מסיק שם מעשה דלאחר הפרשה לא קאמינא, ביאור הדברים דלא מהני הפרשה על עבירות שיבואו אח"כ יעוי"ש, נמצא מבואר דבאופן דלא מהני ידיעה, אז גם הפרשה לא מהני מידי, ולפי"ז הוי היפוך סוגיא זו מסוגיא דלעיל, דהתם קאמר הש"ס דלר"י אף דלא מהני ידיעה לחלק, מכ"מ הפרשה בצירוף ידיעה מהני, והכא בסוגיא מבואר דאם ידיעה לא מחני, אז גם הפרשה לא מהני מידי, ומטעם זה אפשר לומר דלר"י דס"ל ידיעות מחלקות ע"כ הוא בלא הפרשה, היינו דהידיעות בעצמותן מהני להיות חילוק לחטאות, אבל יש לדחות דשאני התם דליתא ידיעה כלל וגם בשפחה חרופה הבא על הזדון כשוגג, הידיעה כמאן דליתא, והוי הביאור דליתא שום ידיעה, וביותר למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה, שהוא ר"ט, הרי חסר ידיעה לגמרי, היינו ידיעת הודאי, וידיעת הספק לגבי ודאי כמאן דליתא לגמרי דמי, משא"כ בהא דר"י באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על אחת מהן, שע"כ הידיעה דאחת הוי ידיעה חשובה אשר חיוב קרבן בא על ידיעה זו וע"כ דיש חשיבות לידיעה זו על כזית אחד שאכל, וממילא יש לומר דהידיעה דאחת יש לה חשיבות גם לחלק על השניי' ג"כ, וממילא יש מקום לומר דהפרשת הקרבן שהוא על הידיעה הברורה, מועלת הפרשה זו הבאה על הידיעה להיות מחלקת על הכזית חלב השני להיות חילוק חטאות, והנה יש לומר ג"כ דאעפ"י שמהני הידיעה דאחת לענין קרבן, להיות מועלת הפרשה עליה, אמנם לגבי הלא נודע אין הפרשה מועלת כלל, נמצא דיש מקום לומר לשני הצדדין, אבל עכ"פ אין הכרח לדחות סוגיא דלעיל מכח סוגיא דהכא. ז ובעיקר דברי הרמב"ם בזה נראה דאזיל לשיטתו דס"ל דהקרבן הבא על ידיעה דאחת מכפר גם על השניי' טרם שנודע, וכמו שכתבנו לעיל, וע"כ דכפרה אינה מחלקת, אלא אדרבה מכפרת היא גם על השניי', כיון שלא נודע מהשניי' בשעת כפרה, וא"כ אין מקום לומר דהפרשה מחלקת כאשר יבואר, והוא דממנפ"ש דאם מיירי ר"י בידיעה דאחת מהן, הא בזה סבר הרמב"ם דאין ידיעה מחלקת, אלא אדרבה מכפרת ג"כ על השנייה, וכיון שכפרה זו שייכא גם על השניי', ממילא הפרשה שהוא ג"כ הכנה לכפרה פשיטא דהפרשה זו שייכא גם על השניי', דלא עדיף הפרשה מכפרה, וכיון שהופרשה על שתיהן פשיטא שאין כאן חילוק חטאות, ואם מיירי בשהי' ידיעה על שתיהן, וממילא אם אמרינן דידיעות לחודיא אינה מחלקת, ובעינן לזה הפרשה, ע"כ הביאור, היינו שתי הפרשות לשתי הידיעות, נמצא דהופרש קרבן על כל ידיעה וידיעה, א"כ פשיטא דיש בזה חילוק חטאות גם לר"ל, ואין מקום לומר בזה לר"ל דהפרשה אינה מחלקת אלא דוקא כפרה כמו שרוצה הש"ס לומר כן אליבא דר"ל, ומטעם זה הרמב"ם לשיטתו מוכרח