נזר הקודש - מנחות רסא

ז אבל נראה דהנה יש להקשות לכאורה מדוע אמר ר' אושעי' תרעה, הא כיון דהשנייה לאחריות והיינו אם הראשונה נאבדה, התי' השניי' חטאת, אבל אם הראשונה לא נאבדה, א"כ בטל האחריות, וממילא תצא לחולין, והיא קושיות התוס' פסחים צ"ז ד"ה הפריש, ותירצו דהכי גמירי לה, ולולא דבריהם נראה דאפשר לפרש כוונת ר' אושעי' בהפריש שתי חטאות דאחת מהן לכפרה והשניי' לאחריות היינו בשני אופנים אחריות, א) באופן שאם נאבדה אחת תהי' השנייה במקומה, ב) שאם לא תזדמן החטאת להקריב בראשונה, אלא השנייה שהיא לאחריות הקריב לחטאת, שאז תהיה דינה כאילו נאבדה משום דמה לי נאבדה ממש, או שלא נאבדה ממש, אלא הרי היא כאילו נאבדה מטעם זה עצמו דלאחר הקרבה דהשניי' שוב דין של הראשונה כנאבדה, וממילא הדין אשר אחת תהי' לכפרה והאחת תרעה, וממילא אין כאן חשש ברירה, וגם לא קשה מדוע לא תצא לחולין כיון דאין בזה משמעות של חולין כלל, אלא שניהם נחתו למטרת קרבן, והאחת מכפרת, והאחת דינה כדין נתכפרו בעלים, והא דלא אמרינן תמות מטעם דהוי חטאת שכיפרו בעלי' באחר, אפשר שהוא מטעם דלמא זו שנשארה היא של אחריות, וכמוש"נ. א עמוד ב אביי אמר כולהו חליפין דהדדי נינהו, וכתבו התוס' אביי לטעמי' דאמר בהקומץ רבה גבי עשרון כן, וכן בפר' כלל גדול בשבת ע"א גבי קצר וטחן כגרוגרות בשגגת שבת, וזדון מלאכות, ושמא אין שייך לדמות להנך תרתי דמדמי להו הכא תודה וחלות, עכ"ל, והנה לא כתבו התוס' הטעם מדוע משונה זו מהא דהתם, ונראה דשאני הא דהקומץ רבה לענין צירוף כלי, דלמלבד הסיבה המביאה לזה יש לזה סיוע מטעם זה דהתורה אחשבי' להכלי להיות לה כח מצרף, וגם בהא דקצר וטחן בשבת, נראה ביותר דאין לזה שייכות לנידון זה כאשר יבואר. ב גרסינן בשבת ע' אמר רבא קצר וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן כגרוגרות בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות וחזר ונודע לו על הקצירה ועל טחינה של זדו"ש ושגגת"מ קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה וטחינה שכנגדה במקומה עומדת, אביי אמר טחינה נמי גוררת טחינה שם טחינה אחת היא ומי אית לי' לרבא גרירה והא איתמר וכו' יעו"ש, ביאור הדברים דסוגיא זו אזלא לפי הכלל שמסרו לנו רבותינו דהאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד מתכפר בקרבן אחד, והנה אלו שתי הקצירות, היינו הקצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות, והקצירה של שגגת מלאכת בהעלם אחד, היינו שלא נודע לו בינתים מידיעת החטא, ואעפ"י שע"כ נודע לו בדבר השבת טרם חטא בשגגת מלאכות, אמנם ע"כ צ"ל דתיכף ומיד כשנודע לו מדבר השגגת שבת נעלם ממנו ענין איסור מלאכה, ולא היתה אף רגע אחת ידיעת החטא, וממילא הוי שתי הקצירות והטחינות בהעלם אחת, רק שמות נפרדות יש להם, שהראשונה היתה בשגגת שבת וזדון מלאכות, ואחרונות בשגגת מלאכות וזדון שבת, וזה לא הוי חילוק חטאות, מפני שסו"ס עבירה של שבת היא, ואין זה בדמיון לאוכל שני איסורים משתי שמות כגון חלב ודם, אלא איסור אחד הוא, והוי כמו חלב וחלב בהעלמה אחת, ומטעם זה שייך לדון בזה ענין גרירה, מטעם כי עבירה אחת היא של שם אחד, ואעפ"י שיש חילוקי דינים ביניהם, והיינו דעל שגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת אפי' עשה כל ל"ט מלאכות, וכל הל"ט מלאכות כולם כחדא נינהו לגבי חטאת אחת, ובשגגת מלאכות וזדון שבת, החיוב על כל מלאכה ומלאכה, וקצירה וטחינה הרי הם כשני איסורים נפרדים, כמו חלב ודם, אמנם מחדש לן רבא שלענין גרירא הרי הם כחדא, מטעם דכיון דעכ"פ שתי המלאכות האלו נעשות בשתיהם, הרי הם כחדא לענין העלמה, ודנין בזה תורת גרירת, רק בזה פליגי אביי ורבא, ורבא סבר דהטחינה של שגגת שבת אינה נחשבת לדון עליה בתואר שם טחינה, מטעם דכיון שבאמת כל הל"ט מלאכות בחיוב אחד הם, וכיון שהפריש קרבן על הקצירה, הרי נם הטחינה שעמה, לא בתורת טחינה היא, לומר שהיא מלאכה בפני עצמה, אלא הרי היא כחלק ממלאכת הקצירה, ולהכי אין לומר בשביל טחינה זו תורת גרירא שתגרור וטחינה של שגגת מלאכות, דהתם הענין דוקא בתורת טחינה, ואביי סבר דכיון דעכ"פ היתה מלאכת הטחינה בשם טחינה שייך גם בזה לומר גרירה דהיינו דדנין הפרשת הקרבן עבור הקצירה כאילו נפרש גם על הטחינה ממש, והיינו דכמו שיש לומר כי אין חשיבות להטחינה להחשב בתורת טחינה, הנה כן יש לומר גם על הקצירה שאינה נחשבת ביחוד לתורת קצירה, וממילא הפרשת הקרבן הוא בין על הקצירה ובין על הטחינה, וממילא שייך לומר גרירה על שניהם, זהו תוכן הפלוגתא דאביי ורבא בזה, ולפי מה שפירשנו לא שייך ענין דשם לכאן, יען דשם הביאור דהל"ט מלאכות כולם אחד הם בדבר השגגות שבת. והנה בהיותי בזה בענין זה דגרירה ראיתי לבאר שיטת הרמב"ם בזה. א גרסינן שם בשבת ע"א איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני, ר' יוחנן אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת וכו' יעוי"ש, מבואר שם בסוגיא דלכו"ע כפרות מחלקות, היינו אם טרם שנודע לו ידיעה השנייה הביא כפרה על הראשון, הנה כפרה זו מחלקת, ופליגי ר"י ור"ל אם ידיעות מחלקות, וסבר ר' יוחנן דידיעות מחלקות, ור"ל סבר דאינן מחלקות, והנה לפי"ז דינא דרבא בהא דגרירה דמיירי שהיתה ידיעה המחלקת, ומכ"ז אמר רבא דמתכפר בקרבן אחד, ע"כ ס"ל דאין ידיעה מחלקת, יהנה מטעם זה פירשו רש"י ור"ש הובא בתוס' דמיירי דינא דרבא לאחר הפרשה היינו תיכף בשנודע לו בשגגת שבת הפריש קרבן, דקודם כפרה חזר ונודע לו על שגגת מלאכות, משום דאין לומר דנודע לו אחר הקרבה, דבזה לכו"ע צריך שתי חטאות מטעם דכפרה מחלקת יעוי"ש.